רת"ק 14825-01-15.בעניין

זוהי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות באשקלון, אשר דחה את תביעת המבקש לפיצוי בגין הפרת הסכם לביצוע עבודות גג.

במהלך בניית ביתו החדש בבת-הדר, התקשר המבקש עם המשיב, גגן במקצועו, בהסכם (מיום 17.4.2013) לביצוע עבודות גג אלומיניום (העתק ההסכם צורף לבר"ע). בכתב התביעה טען המבקש, כי המשיב הפר את ההסכם עמו בכך שהתעכב בביצוע מלאכתו, ובמקום לסיימה בתוך עשרה ימים, כפי שנקבע בהסכם (בסעיף 7), העבודה נמשכה על פני חודשים רבים, תוך שהמשיב תירץ את העיכוב באמתלות שונות. המבקש טען עוד, כי בסופו של דבר, ובכדי למנוע נזק עתידי, התקשר עם בעלי מקצוע אחרים על מנת שיסיימו את העבודה; וכי בשל העיכובים בבניית הגג, נאלצו הוא ובני משפחתו לשהות חודשיים נוספים בדירה שכורה. המבקש עתר לתשלום ההוצאות שנגרמו לו בגין עיכוב ואי השלמת העבודה, וכן תשלום שכר דירה לחודשיים ימים, ובסה"כ סך של 17,614 ₪.

מנגד טען המשיב, כי ההסכם מיום 17.4.2013 בוטל, שכן בין הצדדים הייתה הסכמה מאוחרת, לפיה הגג ייבנה מחומר אבץ ולא מאלומיניום; כי מרבית העבודה נעשתה, אולם לצורך השלמתה, נדרש כי המבקש יסיים עבודות אחרות (טייח ושליכט צבעוני), אולם עבודה זו נמשכה מספר חודשים; כי המבקש לא מילא התחייבויותיו )המאוחרות לחתימת ההסכם) ונמנע מלשלם למשיב את תוספת התשלום בגין החלפת חומר האלומיניום באבץ; וכי תוספת התשלום בגין חומר האבץ הינה 8,000 ₪ (ולא 3,000 ₪ כטענת המבקש).

לאחר שמיעת העדויות ועיון בחומר הראיות (המבקש הציג בפני בימ"ש שתי קבלות. האחת מיום 5.1.2014 עבור "הלבשות צד" בסך 5,000 ₪, והשנייה מיום 27.11.2013 עבור "ניקוי הגג והסרת מדבקה", בסך 2,800 ש"ח), דחה בית המשפט את התביעה וקבע, כי לא עלה בידי המבקש להוכיח את פרטי הנזקים להם הוא טען, זאת אף אם היה מקום לייחס למשיב אחריות להתמשכות העבודה (הגם שלא נקבע כך). נקבע, כי המבקש לא הציג כל ראיה ביחס לדמי השכירות שנאלץ לשלם, כביכול, בגין העיכוב בביצוע העבודות; כי מהקבלה עבור "ניקוי הגג והסרת מדבקה" לא עולה מהו התשלום המיוחס להסרת המדבקה; וכי בקבלה עבור "הלבשות צד", פרטי העבודה אינם מצוינים ולא ברור למה מתייחסת הוצאה זו (העתקי הקבלות צורפו לבקשה כנספחים ג'-ד').

בבקשת רשות הערעור חזר המבקש על טענותיו, והוסיף, כי בית משפט דחה את טענותיו כלאחר יד; כי אין בפסק הדין התייחסות להפרת סעיף 7 להסכם, לפיו היה על המשיב לסיים עבודתו לאחר עשרה ימים מיום חתימת ההסכם; כי הקביעה לפיה הקבלות שהוצגו על ידו אינן מפורטות מספיק, הינה שגויה; כי לא די באי צירוף הסכם השכירות, כשלעצמו, כדי להביא לדחיית טענותיו בנוגע להפסד דמי השכירות; וכי ביהמ"ש לא אפשר לו לפרוש בפניו את כל טענותיו ולא אפשר למפקח העבודה, שנכח באולם, להעיד ולאשר את טענותיו.

לאחר שקראתי את בקשת רשות הערעור ועיינתי בתיק בית המשפט קמא, מצאתי, כי דין הבקשה לדחייה.

מטרתו של בית המשפט לתביעות קטנות, היא לאפשר הליך מהיר, פשוט ושאינו יקר לתביעות בסכומי כסף קטנים. "התביעות הקטנות" הוא מוסד שנולד כדי ליצור מכשיר זמין, לא יקר ומהיר לבירור תביעות בסדרי גודל קטנים יחסית, שאילו נדונו בדרך הרגילה, כולל ייצוג משפטי ובלוח הזמנים התלוי בעומס בתי המשפט, היו נעשות בלתי כדאיות, ולתובעים, שלא יכלו לעמוד בהן, היה נגרם עוול. לא בכדי קבע המחוקק, כי ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות יהיה ברשות (סעיף 64 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב]), כאשר בקביעה זו יש כדי לשקף את המשקל המשמעותי שיש ליתן להכרעת בית המשפט בערכאה המבררת.

מאחר ומדובר בהליך שאמור להיות יעיל, נגיש, פשוט ומהיר, לא מוקנית לצד שאינו שבע רצון מהחלטת בית המשפט זכות ערעור והוא נדרש לבקש רשות לעשות כן. בשל כך, יש להעניק משקל רב להכרעת בית המשפט שבפניו התבררו עובדות המקרה.