רת"ק 10566-11-15 לאוז נ' שגיא

המשיב הזמין מן המבקש עבודת איטום, מפני רטיבות שפשטה בביתו. העבודה נעשתה, אך הרטיבות נותרה בעינה. מכאן באה תביעתו של המשיב להשבת הכספים ששילם למבקש. המבקש טען להגנתו, כי עשה את עבודתו כדבעי. בית המשפט קמא מינה מומחה מטעמו שיבחן את המחלוקת מן ההיבט המקצועי. בחוות דעתו לא מצא המומחה פגם בדרך בה עבד המבקש, אלא שהרטיבות נותרה בעינה, ומכאן שורה של הצעות שהציע המומחה כיצד להתמודד עם הרטיבות, רטיבות שמקורה, כך נראה, מבניה לקויה על ידי הבנאי שבנה את הבית מלכתחילה.

בית המשפט קמא אימץ את ממצאי חוות הדעת, משבעלי הדין לא חלקו עליה (אם כי כל אחד ראה אותה באור שונה, איש איש ונקודת מבטו). עם זאת הוא קבע, כי המבקש התרשל בעבודתו, ולכן קיבל את התביעה (בחלקה) וחייב את המבקש לשלם למשיב סך 15,000 ₪ והוצאות בסך 3,500 ₪.

על פסיקה זו מלין המבקש, בבקשת רשות ערעור שהניח לפניי, והוא נסמך בה הן על חוות הדעת של המומחה והן על קביעת הרשם קמא, לפיה הוא (המבקש) פעל כדבעי, לפי התקן וכד'. אם זו היתה מסקנת הרשם הנכבד, כי אז היה עליו לדחות את התביעה, כך המבקש.

לאחר שעיינתי בבקשה על צרופותיה, כמו גם בשאר חומר שבתיק בית המשפט קמא, לא מצאתי ליתן רשות לערער. בית המשפט קמא אימץ את ממצאי חוות הדעת, ובכך הוא לא טעה, כיוון שאיש לא חלק עליה כאמור. אף כי מחוות הדעת לא עולה פעולה שגויה, שלא לומר רשלנית, של המבקש, התוצאה נותרה כשהיתה, משמע בעיית הרטיבות, שלשם פתרונה נשכרו שירותיו של המבקש, לא נפתרה.

כאשר אלו הן הנסיבות, כי אז לא היה מקום לקביעתו של הרשם הנכבד כאילו המבקש התרשל בעבודתו. קביעה זו עומדת בניגוד לאמור בחוות הדעת, ובניגוד לקביעת השופט עצמו בחלק הראשון של פסק הדין. יחד עם זאת, את התביעה צריך היה לקבל הרשם הנכבד, כיוון שהתביעה הינה חוזית לפי מהותה. המשיב הזמין את שירותיו של המבקש, כשהמבקש מתחייב לפתור את בעיית הרטיבות, ולשם כך שולמה לו תמורה נאה. אלא שבעיית הרטיבות לא נפתרה, ואין זה מעלה או מוריד מדוע לא נפתרה, כגון משום שהבניה של הבית לקתה מלכתחילה וכד'. אם סבור היה המבקש, כי אין בכוחותיו לפתור את בעיית הרטיבות, לא היה עליו ליטול על עצמו לנסות ולפתור את הבעיה. שירותיו לא נשכרו על מנת לנסות ולפתור את בעיית הרטיבות, כי אם על מנת לפתור אותה. פתרון שכזה הוא לא סיפק, משמע הוא לא קיים אחר התחייבותו החוזית. זוהי, על כן, הפרה של החוזה, והיא מזכה את המשיב בזכות לבטלו, ביטול שלצידו חובת השבה של התמורה ששולמה.

הואיל וכך, תוצאת פסק הדין בבית המשפט קמא הינה נכונה, גם אם מטעם שונה מכפי שהוטעם בפסק הדין קמא. הואיל וכך, אין מקום ליתן רשות לערער.

הבקשה נדחית, אפוא. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ח חשוון תשע"ו, 10 נובמבר 2015, בהעדר הצדדים.