רת"ק 10504-06-15 רוזיצקי נ' שי - חברה לשירותי סיעוד בע"מ

בפני בקשת רשות ערעור על פסק דין של בימ"ש לתביעות קטנות בחיפה (כב' השופט אפרים צ'יזיק) מיום 14.5.15 שניתן במסגרת ת"ק 60345-09-14.

בהתאם לסמכותי מכוח תקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984, ולאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, אני מוצא כי אין היא מצריכה תשובה ויש לדחותה.

המבקש הגיש נגד המשיבה תביעה קטנה בגין מזרן שלטענתו גנבה עובדת המשיבה/הנתבעת (חברה המספקת שירותי סיעוד), מביתה של אמו, אשר בה טיפלה. המזרן שוויו 3,500 ₪. המטפלת (עובדת של המשיבה) עבדה בביתה של אמו של המבקש עד שנת 2007. ביום 24.6.07 פנה המבקש בכתב למשיבה ודרש פיצוי בגין המזרן שנטלה העובדת. עוד בשנת 2007 השיבה המשיבה כי היא מוכנה לשאת בעלות של 2,000 ₪ וזאת לפנים משורת הדין וכמחווה של רצון טוב ובאופן חד פעמי, בכפוף להתחייבות מצד המבקש כי יסלק תביעותיו בנושא. המבקש, ככל הנראה, לא הסכים לפיצוי שהוצע לו, וביום 28.9.14 הגיש תביעה לביהמ"ש לתביעות קטנות בחיפה.

בימ"ש קמא קבע בפסק דינו כי יש לדחות את התביעה שכן המבקש הגיש תביעתו בקשר לאירוע שהתקיים לכל המאוחר ביום 24.6.07 וניכר כי חלפו שנים רבות מבלי שעשה דבר ועילת התביעה, אשר הייתה קיימת לכל המאוחר בחודש יוני 2007 התיישנה. עוד נקבע כי לא ניתן להתעלם מכך כי התרופה המבוקשת היא פיצוי כספי הנסמך על טענת התובע (המבקש כאן) בלבד. התובע לא הציג ראיות או מסמכים המאששים את טענותיו, לרבות בשאלת היריבות בינו לבין הנתבעת. לאור זאת, נדחתה התביעה.

בבקש למתן רשות הערעור טוען המבקש כי טעה בימ"ש קמא כאשר קבע כי חלפה תקופת ההתיישנות וזאת מאחר שתשובת המשיבה למכתבו נשלחה אליו רק ביום 5.10.07 ותביעתו הוגשה ביום 28.9.14 טרם חלפה תקופת ההתיישנות. כן נטען כי טעה בימ"ש קמא בנוגע לחוסר יריבות בין הצדדים וזאת בשל העובדה שהמזרן נקנה על ידו לאמו ולאור מכתבה של הנתבעת מיום 5.10.07, שהיה ממוען למבקש וחתימתו נדרשה על מנת לקבל את הפיצוי מאת הנתבעת. כן טוען המבקש כי אמו חולת דמנציה ואינה מסוגלת לנהל תביעה זו וכי המבקש מתגורר עם אמו.

לאחר שבחנתי את בקשת הערעור על נספחיה ואת פסק דינו של בימ"ש קמא הגעתי למסקנה כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור. לא מצאתי כי בפסק הדין של בית המשפט לתביעות קטנות נפל פגם המצדיק התערבות בנסיבות העניין. מדובר באירוע משנת 2007, כאשר עילת התובענה נולדה לפני ה- 24.6.07 (מועד בו נשלח מכתבו של המבקש אל המשיבה), וכאשר ההתכתבות בין הצדדים הסתיימה ביום 5.10.07 (ואין במכתבה של המשיבה בנסיבות העניין כדי לחדש את מרוץ ההתיישנות). התביעה הוגשה בספטמבר 2014, זאת כאשר התובע אינו מציג מסמכים המאששים את טענותיו או מבהיר את שאלת היריבות. וידגש כי מרוץ התיישנות נמנה מיום בו נודע לתובע על העוולה/חוב שהוא טוען לו ולא מיום בו הסתיימה התכתבות בין הצדדים.

על כן, אני קובע כי לא נפל פגם המצדיק התערבות בפסק דינו של בימ"ש קמא ואין מקום ליתן רשות ערעור. אשר על כן, הבקשה נדחית.

בנסיבות העניין, ומאחר שלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות. הפיקדון, אם הופקד, יוחזר למפקידו.

בשולי האמור אציין כי בעבר, בטרם הוגשה התביעה, הוצע למבקש תשלום לפנים משורת הדין. ראוי הוא כי בנסיבות העניין תשקול המשיבה לחדש את הצעתה, זאת הגם שהתביעה נדחתה.