רת"ק 10190-06-14 רוזנברג נ' בזק בינלאומי בע"מ

1.בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות (כב' השופטת בדימוס רחל חוזה) מיום 1.6.2014 בתיק 19808-05-13.

בפסק הדין נדחתה תביעת המבקש בפני לחייב המשיבה לפצותו בסך של 2,144.70 ₪ בצירוף פסיקת פיצויים לדוגמא (פיצויים עונשיים).

בית המשפט קמא דן בתביעת המבקש לחייב המשיבה בתשלום פיצויים עונשיים רק לאחר שזה תיקן תביעתו, נקב בסכום מדויק של גובה הפיצוי המבוקש ושילם בגין תיקון זה הפרשי אגרה.

2.בבקשתו בפני עותר המבקש הן כנגד פסק הדין אשר דחה תביעת המבקש והן כנגד החלטת הביניים שחייבה את המבקש לשלם אגרה נוספת כתנאי לדיון בתביעתו לחייב המשיבה בתשלום פיצויים לדוגמא.

3.לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לבקשה אני סבורה כי דין הבקשה להידחות.

עסקינן בהשגה על פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות. הלכה היא כי בית משפט לתביעות קטנות הינו ערכאה מיוחדת אשר מטרתה לסיים סכסוכים בדרך מהירה ויעילה. זו גם הסיבה שערעור על הכרעת בית משפט לתביעות קטנות הינה ברשות ולא בזכות.

בית משפט של ערעור שוקל מידת התערבותו בפסיקת בית המשפט לתביעות קטנות ומצמצם התערבותו רק כאשר קיימות טעות משפטית או עובדתית בולטת המצריכה התערבות או אם מדובר בשאלה חוזרת ונשנית בבית המשפט לתביעות קטנות ויש צורך להכריע בה כדי לא להנציח טעות.

ראה לעניין זה:

רת"ק 29818-07-13 חדאד נ' פרי, החלטה מיום 1.9.2013 והאסמכתאות שם.

4.במקרה דנן עסקינן בפסק דין אשר דחה תביעה על יסוד התרשמות ממהימנות העדים ובראשם עדות התובע וכאשר נקבע תוך מתן הסבר מספק וסביר כי לא ניתן לתת אימון בטענות התובע (המבקש בפני) אשר היו טענות עובדתיות והתייחסו לשאלה האם קיבל המבקש בפני או לא קיבל תכתובת והודעות שנשלחו לו על ידי המשיבה.

מדובר אפוא בממצאי עובדה המתבססים על קביעות עובדתיות והערכת עדים ובכגון דא אין בית משפט של הערעור מתערב בכלל ולא כל שכן כשעסקינן בהשגה על פסק דין שניתן על ידי בית משפט לתביעות קטנות.

פסק דינו של בית המשפט קמא מנומק ומסביר מדוע לא ניתן אימון בטענות המבקש כאן והסברים אלו סבירים ומספיקים ואין מקום לשנותם.

5.אציין כי במקרה דנן נקבעו ממצאי עובדה על ידי בית המשפט קמא לא על סמך הנחה מוטעת וקביעות אלו די היה בהן לדחות תביעת המבקש. לטעמי אין ממש בטענה כי היה מקום, בנוסף, כמבוקש על ידי המבקש כאן, כי בית המשפט קמא ידון בנפרד ובנוסף וללא קשר לממצאים העובדתיים שנקבעו גם בחובות המשיבה על פי חוק הגנת הצרכן. המבקש עצמו הבהיר כי גם לדעתו התנהגות הלקוח וידיעותיו רלוונטיות כאשר באים לדון בשאלת פסיקת הפיצויים הנפסקים על פי חוק הגנת הצרכן. לפיכך משקבע בית המשפט קמא קביעותיו בענייני עובדה ושלל מהימנות טענות המבקש כיצד יש עוד מקום להתערב בקביעות אלו ולדון במנותק גם בטיעוני המבקש באשר לפרשנותו את הוראות חוק הגנת הצרכן?