רשת המילניום בע"מ נ' מדינת ישראל

החלטה

בפני בקשה לביטול החלטת קצין משטרה לאיסור שימוש ברכב. ההחלטה ניתנה ביום 1.4.12, לאחר שלנהג הרכב נרשם דוח המייחס לו נהיגה בלא מלווה.

המבקש הינת הבעלים של הרכב, חברה השייכת לאביו של הנהג.

המבקשת עותרת לביטול ההחלטה מאחר ולטענתה לא נערך לה שימוע וכן מאחר והשימוש ברכב היה שלא על דעתה.

באשר לשימוע, הרי הפקודה והתקנות קובעות את החובה למסירת הודעת השימוש לבעלים של הרכב, אולם אינן קובעות כי הבעלים יוזמן לשימוע בטרם יינתן צו איסור השימוש. סעיף 57א(ד)(1) אף קובע כי: "העתק מהודעת איסור השימוש יישלח לבעל הרכב, אם לא נמסר לו במעמד מסירת הודעת השימוש". דהיינו אין כל מניעה ממתן החלטה בדבר איסור שימוש מבלי לשמוע את הבעלים של הרכב.

המבקשת מסתמכת בטענה זו על החלטת כבוד השופט בכר בתיק אחר. עמדה זו התקבלה אף בהחלטות שופטים נוספים, אולם נדחתה בידי שופטים אחרים. עם כל הכבוד לדיעות הסותרות, לא מצאתי כי בעניין זה ניתנה החלטה מחייבת או אף מנחה בידי בית משפט מחוזי, ואני מצטרף לדיעה לפיה אין חובת עריכת שימוע לבעלים.

לגופו של עניין קובע סעיף 57ב(ב) כי בית המשפט יבטל את הודעת איסור השימוש באם נוכח כי התקיים אחד מאלה:

1. הרכב נלקח מבעליו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו.

2.מי שנהג ברכב פעל בניגוד להוראותיו של בעל הרכב, ובעל הרכב עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה כאמור בסעיף 57א(א).

טענה כי השימוש ברכב נעשה שלא על דעת הבעלים אינה מספיקה כדי להביא למסקנה כי הבעלים עשה ככל הנדרש למניעת העבירה. המבקשת מחזיקה במגרש רכב ובו כלי רכב רבים וחובה עליה לפקח ולהבטיח כי לא ייעשה שימוש ברכב בלא באישורה. מובן כי המבקשת אינה יכולה למנוע לחלוטין כל אפשרות לשימוש ברכב, אולם בבקשה לא פורטה כל פעולה מיוחדת שנועדה למניעת הסכנה, ולא נטען כי הוגשה תלונה כנגד הנהג בגין שימוש ברכב בלא רשות.

לפיכך, מצאתי כי לא נפל פגם כלשהו בהחלטת הקצין המצדיק ביטולה.

יחד עם זאת, בהתחשב בעבירה המיוחסת לנהג ובעובדה כי מדובר ברכב המוחזק לצרכי מכירה, ראיתי לנכון לקצר את תקופת איסור השימוש ולהעמידה על 15 ימים בלבד.

אשר על כן, בחלוף תקופה זו ניתן להחזיר את הרכב לידי המבקשת.

ניתנה היום, י"ג ניסן תשע"ב, 05 אפריל 2012.