רשק(עציר) נ' מדינת ישראל

החלטה

ערר על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט א' קורנהאוזר) מיום 21.5.13 במסגרתו הורה על מעצרו של העורר עד לקבלת תסקיר מעצר בעניינו.

ברקע לערר כתב אישום שהוגש כנגד העורר במסגרתו נטען כי השתתף בהתפרעות שאירעה ביום 15.5.13 באזור שער שכם ברחוב סולטאן סולימן בירושלים ולאחר מכן עת נעצר על ידי כוח משטרה, ובהיותו בניידת משטרה, תקף שוטר וגרם לו חבלה של ממש.

בית המשפט קבע כי קיימות ראיות לכאורה לביסוס האמור בכתב האישום וכי קיים סיכוי סביר שתוכח אשמתו של העורר. בית המשפט שלל את טענת ב"כ העורר לפיה מקום מושבו של העורר במושב האחורי של הניידת מנע ממנו לתקוף את הנהג של הניידת וטענתו הנוספת כי העורר לא יכל לתקוף את השוטר בהיותו אזוק. כן תמך בית המשפט את החלטתו על עדויותיהם של שני שוטרים שהיו בניידת ואשר תיארו את האירוע המפורט בכתב האישום, כמו גם על הגיליון הרפואי של השוטר התומך בגרסתו שספג מכה בפיו כתוצאה מתקיפתו של העורר.

בקליפת האגוז ב"כ העורר חזר על טענותיו שנטענו בבית משפט קמא ביניהם הטענה שהעורר היה אזוק; שהתעודה הרפואית של השוטר הנתקף אינה תומכת בגרסתו שנחבל בפניו כי אם ביד ימינו; על כך שלא נגבו עדויות מהשוטרים שהיו בניידת אלא הם אך מילאו דוחות פעולה; על כך שלא נגבתה עדות מהעצור הנוסף שישב ליד העורר בניידת; ושמעצרו של העורר מפלה אותו לרעה אל מול חשוד אחר אשר שוחרר וביצע מעשים חמורים מאלה שבוצעו לפי הטענה על ידי העורר.

מדרך הטבע ב"כ המשיבה תמכה את יתדותיה בהחלטת בית משפט השלום. לטענתה יש די בגרסתם של השוטרים כדי להוות ראיות לכאורה, וכדי להוכיח בבוא היום את אשמתו של העורר.

לשלמות התמונה יצוין כי מאז מתן ההחלטה ביום 26.5.13, מסרו שני השוטרים שהיו בניידת הודעות מפורטות וגם העצור הנוסף נחקר אף הוא.

על פניו נראה כי החלטתו של בית משפט קמא הייתה החלטה נכונה בשעתה. אכן די היה בדוחות אשר נערכו על ידי שני השוטרים כדי לבסס את הדרישה לקיומן של ראיות לכאורה לביסוס האמור בכתב האישום. בית המשפט נתן אפוא, החלטה מאוזנת שלא היה מקום להתערב בה. עם זאת, מאז מתן ההחלטה נפל דבר ומתוך הודעתו של העצור השני מיום 26.5.13 עולה כי הוא תמך בגרסתו של העורר לפיה הוא לא תקף את השוטרים אלא כי היה זה השוטר אשר הכה בו באמצעות מכשיר קשר. יש גם צדק בדברי ב"כ העורר כי חקירתו של העצור השני הייתה חקירה תחת אזהרה והוא נחקר בעיקרו של דבר על מעורבותו שלו באירועים ללא קשר לעורר. בדרך אגב הוא נשאל מה אירע בניידת בה נלקח לחקירה. או אז ומבלי שהייתה לו היכרות קודמת עם העורר, תיאר כי העורר אך קילל את השוטר אבל לא נתן לו כל מכה. משכך, ובשים לב להלכה כי קיימת זיקה בין עצמת הראיות ובין נכונותו של בית משפט להורות על שחרור נאשם לחלופת מעצר (בש"פ 6226/11 אוחנה נ' מדינת ישראל, 8.9.11; בש"פ 5564/11 פלוני נ' מדינת ישראל, 8.8.11; בש"פ 6013/11 מדינת ישראל נ' שווקי, 1.9.11), נראה כי ניתן ליישם הלכה זו במקרה זה.

אכן יש אמת בדברי ב"כ המשיבה כי יש להתייחס להודעתו של העצור השני בזהירות ולו בשל נטייתו הטבעית בהיותו עצור שלא לתמוך בגרסת השוטרים. ואולם יש בהודעתו כדי לכרסם בעצמת הראיות שיש כנגד העורר. כמו כן, לא נעלמה מעיני עדויותיהם של השוטרים אשר אף הוסיפו שהעורר לא רק שתקף את הנהג בניידת אלא גם תקף שוטר אחר. ברם, תקיפה זו אינה מפורטת בכתב האישום וספק בעיני אם ניתן להתייחס אליה בשלב הזה.

בסיכומו של דבר, נראה כי ניתן לשחרר את העורר אף ללא המתנה לתסקיר המעצר ובמובן זה אני מקבל את הערר ואני מורה על שחרור העורר בתנאים הבאים:

(א) העורר ישהה במעצר בית מלא בבית אמו ליד שכונת פסגת זאב. ב"כ העורר ימציא את הכתובת המדויקת של האם מיד עם קבלת החלטה זו.

(ב) העורר יפקיד סך של 7,500 ₪.

(ג) העורר יחתום על התחייבות אישית בסך של 10,000 ₪.

(ד) העורר יעמיד שני ערבים שכל אחד מהם יחתום על ערבות בסך של 5,000 ₪.

המזכירות תעביר ההחלטה לידי ב"כ הצדדים.

ניתנה היום, י"ט סיון תשע"ג, 28 מאי 2013, בהעדר הצדדים.