רשלנות בנק במסירת פנקסי שיקים למי שאינו מורשה וכיבוד שיק שבוטל

       השתלשלות העובדות וטענות התובע

1.      1.      התובע, איש עסקים בישראל ובארה"ב, היה בזמנים הרלוונטיים לתביעה זו תושב ואזרח ארה"ב, וחי בה שנים רבות. הוא ניהל את חשבונותיו אצל הנתבע בסניף אילת, ושם הכיר, עוד בשנות ה-60, את מנהל הסניף, מר סמי מתיה, שלימים מונה כמנהל סניף נתניה של הנתבע.

2.      2.      התובע או בניו היו קשורים בקשרי עסקים עם אחד, מר אבי כהן, אף הוא תושב ארה"ב. אבי כהן הכיר לתובע בשנת 1995 את גיסו, מר רוני מוסקוביץ, ואמר לתובע כי מוסקוביץ זקוק לכסף על מנת לסיים פרוייקט גדול שהוא עוסק בו, וכי הוא זקוק להלוואה של 200,000$, וביקש מהתובע לעזור בענין זה (פרו' עמ' 9 ש' 20 ואילך).

3.      3.      התובע הסכים, ופתח לצורך כך חשבון עו"ש בסניף הנתבע בנתניה. את זאת עשה לדבריו בשל היכרותו רבת השנים עם סמי מתיה, שהיה עתה מנהל סניף נתניה. לדבריו, בעת פתיחת החשבון הוסבר לסמי מתיה כי מטרת החשבון היא לתת הלוואה עד סך של 200,000$ לחברות אשר בניהולו של רוני מוסקוביץ. מר סמי מתיה מכחיש זאת וטוען כי לו לא נאמר מעולם כי המדובר הוא במתן הלוואה לחברות שבשליטת רוני מוסקוביץ.

4.      4.      מכל מקום, החשבון נפתח, והתובע הפקיד בחשבון סך השווה ל- 85,000$ וגם אבי כהן הפקיד אותו סכום לחשבון.

5.      5.      מאחר שהתובע היה אז תושב ארה"ב, ולא יכול היה לנהל ולעקוב אחר החשבון "מקרוב", ומאחר שגם לא ניתן היה לאפשר למוסקוביץ לנהל את החשבון, בשל מצבו הכלכלי, (פרו' עמ' 12 ש' 8, עמ' 21 ש' 9-12), מינה התובע את רואה החשבון של מוסקוביץ, רו"ח ערוסי, כמיופה כח בחשבון, וייפה את כוחו לנהל את החשבון בשמו ובמקומו.

6.      6.      התובע טוען כי מר סמי מתיה, לאור היכרותו רבת השנים עם התובע, ולאור העובדה שהתובע חי בחו"ל, הבטיח לתובע, לבקשתו, כי "ישים עין" על החשבון באופן מיוחד (פרו' עמ' 16 ש' 2-6), וסמי מתיה אכן נטל על עצמו ועל הבנק (לגירסת התובע) את האחריות לפקח ולהשגיח על החשבון (תצהיר התובע, סעיף 19). גם טענה זו מכחיש סמי מתיה מכל וכל. לדבריו, "אני לא משגיח על כל חשבון וחשבון ספציפי. אם היו מטילים עלי, התובע לא היה צריך את ערוסי בשביל זה. הימצאותו של ערוסי לא שיחררה אותי, אך אני כמנהל סניף אני לא מסוגל להשגיח על חשבונות. תפקידי רק לראות אם החשבונות בחריגה, אז אני צריך להתקשר ללקוח שיפקיד כסף" (עמ' 39 ש' 11-14).

7.      7.      ממשיך התובע וטוען כי בנובמבר 1995 סוכם בינו לבין סמי מתיה כי מסגרת האשראי בחשבון תסתכם בסך 250,000 - 300,000ש"ח. ואילו סמי מתיה אומר: להד"ם. לא נקבעה כל מסגרת אשראי בחשבון, ובשום שלב לא דובר על מסגרת מאושרת של 250,000 - 300,000ש"ח. הוא רק אישר לתובע מעת לעת את יתרת החובה שהיתה בפועל בחשבון, וזאת על סמך הבטחות של התובע כי יכסה את יתרת החובה (פרו' עמ' 37 ש' 6-14).

8.      8.      בדצמבר 1995 הודיע סמי מתיה לתובע כי בחשבון יתרת חובה של כ-400,000ש"ח. התובע שאל את מר מתיה כיצד הגיע החשבון לחריגה כה גדולה, ותשובתו לגירסת התובע היתה "שלא היה נעים ששיקים שלי יחזרו" (עמ' 14 ש' 4). ואילו מר מתיה גורס אחרת, שהוא לא "החזיר" שיקים לא מפני שהיה לו "לא נעים", אלא מפני שהתובע הבטיח וחזר והבטיח כי יכסה את יתרת החובה הגבוהה, וגם היה באפשרותו לעשות כן, שכן היה לו באותו סניף פקדון מט"ח של מאות אלפי דולרים (פרו' עמ' 36 ש' 1-3).

9.      9.      התובע החליט לטוס מיד ארצה, והגיע ארצה ביום 30/12/95. הוא הופתע לגלות מפיו של רו"ח ערוסי, מיופה הכח בחשבון, כי פנקס שיקים הכולל שיקים מס' 201 - 225 נגנב ממשרדו, וכי ככל הנראה חתימתו של רו"ח ערוסי על שיקים אלה זוייפה. התובע טוען כי התחוור לו שהשיקים הנ"ל אכן זוייפו, וכי הבנק-הנתבע כיבד אותם על אף שהזיוף לטענת התובע גלוי על פניו וניתן לזיהוי בנקל גם ע"י מי שאין עיסוקו בכך. ואילו הנתבע טוען כי טענת הזיוף לא הוכחה, ומכל מקום, כי אם אמנם מדובר בזיוף, הרי הזיוף אינו ניכר על פניו ולא ניתן היה להבחין בו במהלך העסקים הרגיל (להבדיל מבבדיקת מומחה).

10.  10.  התובע מוסיף וטוען כי מלבד השיקים הנ"ל, שנגנבו מרשותו של רו"ח ערוסי וזוייפו, הבנק התרשל גם בכך שהנפיק ומסר 10 פנקסי שיקים לרוני מוסקוביץ, שאיננו בעל החשבון ואינו מיופה כח בחשבון, ולא היתה לו כל הרשאה לבקש או לקבל פנקסי שיקים מהבנק, ובמחדלו זה איפשר הבנק למוסקוביץ לזייף שיקים, שנמסרו לידיו ללא רשות התובע. התובע טוען כי משיכת השיקים המזויפים מהחשבון היתה נמנעת, אילו טרח הבנק להשוות החתימות על השיקים לדוגמת החתימה של רו"ח ערוסי, המצויה ברשות הבנק, או אילו הקפיד על נהלי הבנק למסור פנקסי שיקים רק לבעל החשבון או למיופה כוחו.

11.  11.  התובע ממשיך וטוען כי במקרה אחד נתן רו"ח ערוסי הוראת ביטול לשיק פלוני, הוראה שנתקבלה בבנק, והבנק אכן "החזיר" את השיק, אולם מטעמים השמורים עמו, כיבד הבנק מספר ימים אח"כ את השיק, וזאת ללא הרשאה ובניגוד להוראת ביטול מפורשת ובכתב שניתנה לו.

12.  12.  על כל אלה הגיש התובע את תביעתו נגד הבנק, בסכום של 2,000,000ש"ח. יש להעיר כי עוד בשנת 1996 הגיש התובע בביהמ"ש המחוזי בת"א תביעה נגד מוסקוביץ ונגד רו"ח ערוסי. נגד מוסקוביץ ניתן פס"ד על מלוא סכום התביעה, אולם לא ניתן לגבות את החוב הפסוק, בשל כך שמוסקוביץ חדל פרעון, ואילו התביעה נגד רו"ח ערוסי הועברה לבוררות, שטרם נסתיימה עד היום.

טענות ההגנה בתמצית

13.  13.  טענות ההגנה של הבנק בתמצית הן:

כי התובע הגיש תביעתו (הקודמת) רק נגד מוסקוביץ וערוסי ולא הגיש תביעה נגד הבנק משום שהיה ברור לו - כך לפי הטענה - כי אין לו כל עילה כלפי הבנק. רק לאחר שהתחוור לו כי אין כל אפשרות להיפרע ממוסקוביץ, ואילו הבוררות עדיין מתנהלת, הגיש את התביעה הנוכחית נגד הבנק, בשיהוי רב מאד, וסמוך לפני תום תקופת ההתיישנות, בנסיון למצוא לו "כיס עמוק". כן טוען הבנק כי סמי מתיה לא נתבקש מעולם "להשגיח" באופן מיוחד על החשבון הנדון, וכי מי שהיה אמור לעשות זאת הוא רו"ח ערוסי, שהיה מיופה הכח בחשבון, ומי שניהל את החשבון בפועל, ואם בפי התובע טענות - עליו להפנותן אליו. בנוסף מעלה הבנק שורה של טענות שעניינן רשלנות תורמת של התובע בניהול החשבון. באשר לשיקים שזוייפו טוען הבנק כי טענת הזיוף לא הוכחה, ומכל מקום, שאף אם אכן זוייפו שיקים, הרי הזיוף לא ניכר על פניו ואינו ניתן לזיהוי (שלא באמצעות מומחה) ועל כן אין ולא יכולה להיות בפי התובע כל טענה בענין זה.

      זיוף השיקים

14.  14.  אתחיל בעיקר, והעיקר הוא טענת התובע כי זוייפה שורה ארוכה של שיקים, שכובדו ע"י הבנק ברשלנות ותוך הפרת חובת הזהירות וחובת האמון בינו לבין לקוחו - התובע.

רו"ח ערוסי העיד כי כל השיקים הללו, שצורפו כנספח ה' לתצהיר עדותו הראשית של התובע, אינם נושאים את חתימתו, והחתימה עליהם מזוייפת (פרו' עמ' 20 ש' 7-18). ב"כ הנתבע טוען כי טענת הזיוף לא הוכחה, הואיל והתובע לא הגיש חוות דעת של מומחה, ושנית, לא הוצגו השיקים המקוריים. אינני מקבל זאת. כשמדובר בשאלת אמיתותה של חתימה על מסמך, אין הכרח בהגשת חוו"ד של מומחה ( ע"א 5293/90 פד"י מז(3) 240, בעמ' 263). אין גם הכרח בהגשת השיקים המקוריים דווקא (א' הרנון, "דיני ראיות", חלק ראשון, ירושלים, הדפסה רביעית, תשל"ז, בעמ' 144, הערה 11). במקרה דנן, אני מוכן להסתפק בעדותו המהימנה בענין זה של רו"ח ערוסי; בעובדה שמטעם הבנק לא הובאה כל עדות או חוו"ד לסתור; ובהשוואת העתקי השיקים עם דוגמת החתימה, נ/2, כדי לקבוע כי התובע הוכיח טענתו שהשיקים זוייפו.