רשות שדות התעופה נ' טי. אס. איי. טורבין סאפורט אינטרנשיונל בע"מ ואח'

החלטה

לפניי בקשה למחיקת כותרת "סדר דין מקוצר" ולחילופין למתן רשות להתגונן וכן בקשה למחוק את הנתבע 2 מכתב התביעה בהעדר יריבות ועילה.

התובענה נשוא הבקשה הינה תביעה שהוגשה ע"י רשות שדות התעופה לפינוי וסילוק של מטוס פרטי משטח שדה התעופה בהרצליה.

התובעת מפנה בפרט לכללים 15(א) ו-15א'(א), כמו גם לכלל 23, לכללי רשות שדות התעופה (שמירה על הסדר בשדות תעופה) תשמ"ד – 1984, בענין הבסיס החוקי להוראה לפנות את המטוס משטח השדה.

במסגרת הבקשה מעלים הנתבעים טענות שונות ובהן טענה לפיה המטוס קיבל אישור לשימוש בשדה ואין מקום לביטולו של אישור זה, טענה בענין הדרך בה נוהגת התובעת במטוסים אחרים החונים בשדה למול הדרך שבה היא פועלת בענין המטוס הספציפי ועוד.

האמור לעיל לא בא על מנת לשטוח את כל טיעוני הצדדים, אלא על מנת להוות רקע לדיון בלבד.

בכל הנוגע לטענה הכללית לגבי העדר כשירות לסדר דין מקוצר, לא מצאתי לקבל טענה זו ואני סבורה שככל שהיה חוסר כלשהו בענין קיומה של ראיה בכתב, הרי שזה הושלם באמצעות תצהירי הנתבעים.

בכל הנוגע לנתבע 2, ספק בעיני האם התביעה כנגדו כשירה להידון לפי סדר דין מקוצר או בכלל, ומכל מקום, בודאי שטענותיו מצדיקות מתן רשות להתגונן. המטוס רשום על שמם של נתבעים 1, 3 ו-4 . הנתבע 2 הוא מנהלה של הנתבעת 1. הטיעון לפיו הנתבע 2 בפועל מטיס את המטוס מתעלם מעיקרון האישיות המשפטית הנפרדת. הטענה אשר מפנה ללשונם של כללים 15(א) ו-23 בענין העדר שימוש של אדם או עשיית פעולה ע"י אדם, קוראת לכאורה את הכללים האמורים באופן נרחב למדי, אשר ספק בעיני אם יש לו מקום. הקריאה האמורה של לשון כללים אלה יכולה להוביל לכך שניתן להגיש תביעה כנגד כל אדם אשר הטיס מטוס ולו במסגרת שיעור אחד, דבר שיש בו משום הרחבה שנראה כי אינה במקומה. גם הדרך שבה הועלו הדברים במסגרת הטיעון בדיון זה לעיל, הינה דרך שיש בה משום עירוב של החברה ומנהלה. כל זמן ששיטת המשפט הנוהגת מבחינה בין חברה לבין מנהלה ואף בעל מניותיה היחיד, למעט חריגים (שלא נטענו ולא הוכחו) יש מקום לכבד את האבחנה האמורה.

עד כאן לטיעונים שהם רובם משניים במסגרת הטיעון שהועלה ע"י הצדדים. ליבה של המחלוקת אינו באמור לעיל, שכן גם אם הנתבע 2 יימחק מכתב התביעה, תיוותר המחלוקת בעינה.

המבקשים סבורים שניתן להם בפועל מעמד של "בסיס אם" אשר נדרש לצורך חניה של המטוס בשדה התעופה, והם סבורים שהשאלה המרכזית היא האם ניתן לבטל מעמד כזה בכלל ובנסיבות הענין בפרט. המשיבה מצידה סבורה שלא ניתן מעמד כזה, וליתר דיוק, שאמנם ניתן כנראה המעמד למטוס בעת רכישתו, אולם, המעמד לא עבר לנתבעים כאשר הם רכשו את המטוס והיא מפנה לכלל 24 לכללים הנ"ל.

אני סבורה כי יש במחלוקת האמורה, כמו גם מכלול הטיעונים האחרים שהועלו, כדי לעבור את הרף המינימלי הדרוש לפי הדין בענין מתן רשות להתגונן. יתכן כי בסופו של יום ייקבע שאישור של בסיס אם יכול להינתן אך ורק בכתב ומראש, כי כך הדבר קורה מקדמת דנא, כי שיחה נטענת בין הנתבע 3 לבין מנהל שדה התעופה לא התקיימה או לא כללה היבטים שניתן לראות בהם בדרך כלשהי בסיס מחייב להתנהגותה של המשיבה, ועוד כהנה וכהנה. יתר על כן, סביר להניח, הגם שאין לקבוע מסמרות, כי בכל מקרה יש לרשות שדות התעופה גמישות בניהול השדות ויש באפשרותה לקבל החלטות לצורך הניהול האמור, ומשכך, בטווח הרחוק תוכל הרשות להסדיר את הדברים באופן שיכול שלא לכלול את מטוסם של הנתבעים במסגרת השדה. אולם, השעה מוקדמת מכדי לומר את כל האמור כבר עתה ולא לאפשר למבקשים ולו השמעה של טענותיהם בפני ביהמ"ש.

לאור האמור, ניתנת בזאת רשות להתגונן מפני התביעה, כאשר מומלץ למשיבה לוותר על הנתבע 2 ולחסוך התדיינות מיותרת בענין שאינו מכריע את הכף. לאחר ששקלתי, לא מצאתי לנכון במקרה הנוכחי לעשות שימוש בשיקול דעתי בענין הפקדת ערובה, כאשר לפי הפסיקה הדבר מתרחש כאשר אין למעשה בסיס למתן רשות להתגונן ונעשה חסד עם המבקשים. במקרה שלפניי, גם אם ההגנה הינה בדוחק, עדיין מדובר במעבר של הרף הכללי שנקבע בפסיקה לגבי מתן רשות להתגונן.

אמליץ לצדדים לבוא בדברים ביניהם ולנסות לייתר את המשך הדיון. שני הצדדים גם יחד שמעו את ההחלטה וגם את הערותיו של ביהמ"ש בשלבים מוקדמים יותר של הדיון.

תצהירו של הנתבע 2 יהווה כתב הגנה.

הצדדים ישלימו הליכים מקדמיים בתוך 30 יום מהיום. במקרה של צורך בסיועו של ביהמ"ש יש לפנות בבקשה מסודרת לאחר שנעשתה פנייה לצד שכנגד וזו לא נענתה או לא נענתה כדבעי.

כל מסמך שיוגש לביהמ"ש, יומצא במקביל לצד שכנגד כך שיגיע לידיו במלואו לא יאוחר מהמועד בו הוגש לביהמ"ש.

הוצאות הבקשה בסך 7500 ₪ ישולמו ע"י המשיבה.

נקבע לקדם משפט, ליום 7.4.11 שעה 13:00.

ניתנה והודעה היום י' אדר א תשע"א, 14/02/2011 במעמד הנוכחים.

תמר אברהמי, שופטת