רשות הפיתוח נ' יצחקי

החלטה

1. לפניי בקשת הנתבע לעיכוב ביצוע פסק הדין שניתן ביום 30.3.2012 (להלן- פסק הדין) שבו נקבע כי לנתבע אין זכויות של דייר מוגן בתוספת שבנה לדירה בה הוא מתגורר בדיירות מוגנת והנמצאת ברחוב שמגר 13 בירושלים.

כמו כן נקבע בפסק הדין, כי על הנתבע לשלם לתובעת דמי שימוש ראויים בשל השימוש בתוספת בסך של 72,197 ₪ וסכום נוסף של 3,366 ₪ עבור השתתפות של הנתבע בעבודות תיקונים שנעשו בתוספת על פי דרישת עיריית ירושלים.

אשר לדירה עצמה, נקבע בפסק הדין כי על אף שקמה לתובעת עילה לפינוי הנתבע מהדירה בשל אי תשלום שכר הדירה, הדרישה לפינוי הנתבע נדחתה, משיקולי צדק, בכפוף להסדרת התובע את חובו בשל שכר הדירה המוגן, בסך של 2,510 ₪ בתשלומים חודשיים של 200 ₪.

2.בבקשתו מבקש הנתבע את עיכוב ביצועו של פסק הדין עד להכרעה בערעור שהגיש לבית המשפט המחוזי ביום 31.5.2012.

לטענת הנתבע, משמעותו של פסק הדין עבורו היא הותרתו ללא קורת גג, בהיותו ערירי וחסר אמצעים, ולא תהיה ביכולתו האפשרות לשכור דירה אחרת ולמעשה יציאתו מהדירה תאיין את הדיון בערעור.

הנתבע טוען, כי במאזן הנוחות הנזק שעלול להיגרם לו, ככל שלא יעוכב ביצוע פסק הדין, עולה על הנזק שייגרם לתובעת אם יעוכב פסק הדין ופינוי הנתבע, אם לא יתקבל ערעורו, ייעשה רק לאחר שיסתיים הליך הערעור.

3.התובעת מתנגדת לבקשה מהטעם כי עיקרו של פסק הדין הוא בהטלת חיובים כספיים על הנתבע, וכלל לא ביציאתו מהדירה שהרי צו הפינוי ניתן לפינוי מהתוספת בלבד ומשכך - טענת הנתבע כי הוא עלול להישאר ללא קורת גג איננה נכונה שכן, כלל לא נקבע בפסק הדין על פינויו מדירת המגורים.

4.לגופו של עניין, השיבה התובעת כי היא מסכימה לא לבצע כל פעולה ו/או עסקה בלתי הפיכה בקשר לנכס עד למתן פסק הדין בערעור.

5.הלכה היא, כי מקום בו זכה בעל דין בהליך משפטי, ייהנה הוא מפירות זכייתו, ובמיוחד כאשר מדובר בפסק דין לפיצוי כספי, ורק במקרים חריגים יעוכב ביצוע פסק הדין.

על מנת לחרוג מהכלל האמור על המבקש לעכב את מימוש פסק הדין, להוכיח כי מתקיימים בעניינו שני תנאים מצטברים: סיכויי ערעורו טובים, ומאזן הנוחות נוטה לטובתו, ובכלל זה, כי עלול להיות קושי ממשי להשיב את המצב לקדמותו אם יזכה בערעור לאחר ביצוע פסק הדין (ב"ש227/87 קרן כימיקלים בע"מ נ' ויטקו כימיקלים בע"מ, פ"ד מא (1) 713; בש"א 7637/06 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני, פורסם בנבו ביום 13.11.06)

6.תקנה 471(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 קובעת כי סעד זמני לתקופת הערעור יינתן אך "מטעמים מיוחדים שיירשמו". זאת, כיוון שמשנדחתה תביעתו של מבקש הסעד, משמע כי לכאורה בקשתו אינה מבוססת, ועל כן לא בנקל יינתן לו הסעד.

בע"א 589/10 עיריית הוד השרון נ' ניר שיתופי - אגודה ארצית שיתופית להתיישבות, אורן לינדר, אהוד שין ואח'( מיום 12.4.10, פורסם ב-LawData), דנה כב' השופטת א' פרוקצ'יה בעיכוב ביצועם של פסקי דין בענייני מקרקעין, אשר דינם שונה מפסקי דין כספיים, בשל עקרון השבת המצב לקדמותו, כדלקמן:

"הדרישה לקיום טעמים מיוחדים משמעה, כי על מבקש הסעד להוכיח את ההצדקה המיוחדת להושטת הסעד לתקופת הערעור. לשם כך, אין די כי יראה שלערעור שהגיש סיכויים טובים להתקבל; עליו להראות גם כי עלול להיגרם לו נזק בלתי הפיך אם לא יינתן הסעד הזמני, או, למצער, כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתו ... במסגרת שיקולי מאזן הנוחות, תימצא הצדקה להעניק סעד זמני שימנע את שינוי המצב הקיים, כאשר יהיה בכך כדי למנוע את סיכולן של תוצאות הערעור, ולענות על החשש שמא לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו (ע"א 1265/01 רם נ' בן שאול (השקעות) בע"מ, פסקה 3 (לא פורסמה, 19.3.2001); ב"ש 839/86 נאות מרינה בת-ים בע"מ נ' הבנק הבינלאומי הראשון, פ"ד מ(4) 126, 129 (1986)). כאשר מדובר בערעור על פסק דין הנוגע למכר נכס מקרקעין, נוצר חשש שמא לא ניתן יהיה להחזיר מצב לקדמותו אם הערעור יתקבל, אם קודם לכן המקרקעין יועברו לצדדים שלישיים. חשש זה מטה את הכף לעבר עיכוב ביצועם של פסקי דין מסוג זה, בהבדל מפסקי דין שעניינם חיוב כספי (גורן, בעמ' 678-675; רע"א 667/01 עזבון אל רחמן דרביה ז"ל נ' היפר מטל בע"מ, פ"ד נו(2) 5, 8-7 (2001); ב"ש 1222/85 נחשון נ' שי, פ"ד מ(1) 103, 105 (1986); ע"א 4715/07 עיריית פתח תקווה נ' "בזק" החברה הישראלית לתקשורת בע"מ, פסקה 3 (לא פורסמה, 16.8.2007)). גם סיכון הנוגע לפינוי נכס מקרקעין במהלך תקופת הערעור עשוי להצדיק מתן סעד זמני עד ההכרעה בערעור, כדי למנוע קושי בהחזרת המצב לקדמותו (זוסמן, בעמ' 859-860). "

7.ומן הכלל אל הפרט.

החלק האופרטיבי בפסק הדין הוא פינוי התוספת בלבד, וקיומו של חלק זה לא יותיר את הנתבע ללא קורת גג הואיל ועדיין, לפי פסק הדין, הוא נותר מחזיק בדירה המקורית שבה הוא דייר מוגן וניתן להתגורר בה.

אכן עיקרו של פסק הדין הוא כספי, שכן נקבע במפורש שתביעת הפינוי נדחית וכל שנותר הוא החיובים הכספיים שבהם חויב הנתבע.

8.מצבו הכלכלי של המבקש, יהא קשה ככל שיהא, אינו עילה לעיכוב פסק הדין.

9. מכל האמור, לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ולאחר שרשמתי לפני את הצהרת התובעת כאמור בפסקה 4 לעיל, ולאור מגמת הפסיקה בבקשות מסוג זה - לא שוכנעתי כי המקרה נכנס בגדר המקרים הנדירים בהם פסק הדין מעוכב עד להכרעה בערעור.

לפיכך, הבקשה נדחית.