גזר דין
פתח דבר
הנאשמים הורשעו כמפורט בהכרעת הדין לאחר שמיעת ראיות. הנאשמות 1 - 2 הן חברות לסחר בגרוטאות ופסולת מתכת, ונאשם 3 הוא מנהלן הפעיל (להלן: "הנאשמות" ו"הנאשם").
כתב האישום עניינו בניכוי מס תשומות על ידי 2 הנאשמות, בסכום כולל של 1,601,549 ₪, תוך שימוש ב- 54 חשבוניות פיקטיביות, שהתקבלו משתי חברות שונות, בתקופה שבין ספטמבר 2000 לבין מאי 2002, שנה ושמונה חודשים.
הנאשמים הורשעו בכל שיוחס להם.
הנאשם הורשע בביצוע 54 עבירות של ניכוי מס תשומות ללא מסמך כדין במטרה להתחמק ממס, עבירות על סעיף 117(ב)(5) לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו – 1975 (להלן: "חוק מע"מ"); 54 עבירות של שימוש במרמה ותחבולה במטרה להתחמק ממס, עבירות על סעיף 117(ב)(8) לחוק מע"מ ו–2 עבירות של הכנה וניהול של פנקסי חשבונות כוזבים במטרה להתחמק ממס, עבירות על סעיף 117(ב)(6) לחוק מע"מ. כל אחת מהנאשמות הורשעה ביחס לחלקה, כמפורט בהכרעת הדין.
התיק נשמע בפניי לאחר שהנאשמים זוכו על ידי המותב הקודם עם קבלת טענת הגנה מן הצדק בעיצומה של פרשת ההגנה. המאשימה ערערה על הזיכוי, בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור, והתיק הוחזר לערכאה המבררת לאחר שבקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון נדחתה. עקב פרישתו של סג"נ השופט אפרתי, הועבר התיק לטיפולי. נעתרתי לבקשה לשמיעה חוזרת של הראיות המרכזיות, לרבות עדות הנאשם, נשמעו בנוסף יתר ראיות ההגנה, וניתנה הכרעת דין.
ראיות לעונש
מטעם הנאשם העידה רעייתו, ד"ר מרים הטמן פרי, שתיארה באריכות את הנאשם, המשפחה, חיי המשפחה, השבר בעקבות החקירה והגשת כתב האישום, וההשפעה של ההליכים הפליליים על כל היבטי חייהם במשך שנים ארוכות. רעיית הנאשם שיתפה את בית משפט בגילוי לב בנסיבות האישיות שלה, של הנאשם ושל בני המשפחה, וניתן היה להיווכח בקושי שהיא חוותה וחווה.
לבית המשפט גם הוגשו אסמכתאות המלמדות על שירותו הצבאי של הנאשם, ופעילות ההתנדבות בה הוא מעורב – נע/1 – נע/2.
טיעוני הצדדים ודברי הנאשם
ב"כ המאשימה עמד על הערכים המוגנים שנפגעו מהמעשים ועל מדיניות הענישה. הוא עמד על מרכיבי החומרה במעשים, חלקו המשמעותי והאקטיבי של הנאשם, השיטתיות, התחכום, משך הזמן וכמות ומגוון העבירות, כמו גם הנזק המשמעותי לקופת המדינה. ב"כ המאשימה הדגיש כי אין מקום לאבחנה בין חשבוניות פיקטיביות לחשבוניות זרות. הוא טען כי מדובר בשני ארועים עצמאיים ביחס לשתי החברות אלנג'אח ואלאמין, וביקש לקבוע מתחם ענישה כולל לשני הארועים שנע בין 18 – 36 חודשי מאסר לצד קנסות מכבידים וענישה נלווית. בתוך המתחם ביקש למקם את הנאשם ברף העליון, בשל החשיבות שבהרתעה אישית והרתעת הרבים. הוא ציין כי אין לראות בהסרת המחדל הפלילי בעיתוי בו נעשתה משום השבה. בנוסף, הבהיר כי לשיטתו אין בזמן שחלף כדי לבסס נסיבה משמעותית לקולא, בשל חלקם של הנאשם ובאי כוחו בדחית הדיונים. עוד טען כי אין להקיש מגזרי הדין בעניין המעורבים האחרים לעניין עונשו של הנאשם, ואין מקום לגזור עונשים דומים לאלה שהוטלו על בעלי מפעלים דומים אחרים במסגרת פרשת החקירה הכוללת, בשל הנסיבות השונות. אשר לנסיבות האישיות, ב"כ המאשימה הדגיש כי אלה נסוגות מפני האינטרס הציבורי שבענישה.
ב"כ הנאשמים עמד על נסיבות ומאפיינים שנקבעו בהכרעת הדין ביחס למעשים, שיש להם השלכה ישירה על חומרת המעשים בנסיבותיהם, ובעיקר, העובדה שמדובר היה בעסקאות ממשיות, המיוצגות בחשבוניות זרות, שהמע"מ שולם בהקשרן, כאשר לשתיה היה קשר לחלק מהסחורות. הסנגור עמד על החשיבות שבניהול ההליך והעובדה שבית המשפט קיבל טענות של ההגנה שיש להן השלכה ישירה על העונש. הוא ביקש לראות בכל המעשים משום ארוע אחד, וטען שמתחם הענישה נע בין מאסר על תנאי לבין תשעה חודשי מאסר. הוא ביקש לגזור על הנאשם עונש בתחתית המתחם, בגלל שילוב נסיבות חריגות המצדיק הקלה. הוא הדגיש את חלוף הזמן המשמעותי, והתהפוכות שעבר התיק, שכלל שלב של זיכוי. הוא התייחס לענישה שהוסכמה במסגרת הליכי הערעור, וטען שיש בהסכמות כדי לחייב את המאשימה או למצער להשליך על טיעוניה הנוכחיים. הוא הדגיש את הסרת המחדל באופן מלא, הענישה לה זכו השותפים למעשים ובעלי מפעלים דומים בנסיבות דומות באותה פרשה, מחדלי חקירה, פעולות הנאשם לשינוי בחקיקה ונתוניו האישיים החיובים של הנאשם. ביחס למשכו של ההליך, נטען כי משך זמן חריג זה מצדיק משיקולים של אמון הציבור ותקינות ההליך המשפטי הקלה משמעותית בענישה לא רק בהיבט הקונקרטי אלא גם בקביעת המתחם, לכל הפחות בקשר למדיניות הענישה והתייחסות למדיניות שנהגה בעת הרלבנטית ולא כיום.
הנאשם עמד על הקושי במעמד וביקש לאמץ את טיעוני ההגנה ולהתחשב בו לקולא.
דיון והכרעה
התיקון לחוק העונשין, בו נוסף סימן א1 בפרק ו, שעניינו הבניית שיקול הדעת בענישה, נועד לקבוע את דרך גזירת הדין על כל שלביה (להלן: "התיקון לחוק"). בתיקון לחוק נקבע כי בית המשפט פועל למטרה זו במתכונת תלת שלבית. בשלב הראשון, נקבע מספר הארועים בכתב האישום. בשלב השני, נקבע מתחם הענישה, בהתחשב בחומרת המעשים בנסיבות העניין ובמידת אשמו של הנאשם, פגיעתם בערכים החברתיים המוגנים, ומדיניות הענישה הנוהגת. בשלב השלישי, נקבעים העונשים הקונקרטיים, המצויים בדרך כלל בתחום מתחם הענישה, אלא אם מתקיימים טעמים מיוחדים הקבועים בחוק לסטייה מן המתחם לקולא משיקולי שיקום או לחומרה משיקולי הגנה על הציבור (ע"פ 1903/13 חמודה נ' מדינת ישראל (להלן: "עניין חמודה")).
הפגיעה בערכים המוגנים ומדיניות הענישה
רבות נכתב ונאמר על הערכים המוגנים עליהם באים האיסורים שבעבירות המס להגן, ודומה שאין צורך לחזור על הדברים בהרחבה יתרה. עבריין המס גוזל מן הקופה הציבורית, פוגע ביציבות המשק והכלכלה, פוגע בעקרונות של יושר ובאינטרס הציבורי-חברתי של נשיאה שוויונית בנטל המס. עסקינן בעבירות שקל לבצען, ובמקרים רבים קשה לחושפן, המבוצעות למטרת הפקת רווח כספי. עבירות המס מאופיינות לא פעם בכך שהן מבוצעות על ידי אנשים נורמטיביים ביסודם, אשר לא יעלו בדעתם לשלוח ידם לכיס חברם, אך אינם נרתעים משליחת יד לכיס הציבורי, בשל העובדה שהנגזל חסר פנים וצורה.
חומרת הפגיעה באינטרס הציבורי גוברת מקום שנעשה שימוש בחשבוניות מס פיקטיביות, המשבשות את כל מערך הדיווח התקין. עסקינן בעבירות קשות לגילוי ולאכיפה, המחייבות פעולות חקירה וחשיפה מאומצות לשם הבאת העבריינים לדין. עבירות אלה גוררות על פי רוב עבריינות נלווית של נותני החשבוניות הפיקטיביות, הן בבחינת "מכת מדינה", ומדיניות הענישה ביחס אליהן היא מחמירה, כשהבכורה ניתנת ככלל לאינטרסים הציבוריים ולשיקול של הרתעת הרבים על חשבון השיקולים האישיים.
יצוין כי סוגי החשבוניות הכוזבות נעים מחשבוניות פיקטיביות שלא עומדת מאחוריהן כלל עסקה, זולת עסקת קניית החשבונית עצמה, עבור בחשבוניות המשקפות עסקה שאינה מוצגת בצורה מלאה ונכונה בחשבוניות המס, וכלה בחשבוניות המשקפות את העסקה הנכונה אך לא את הצדדים האמיתיים לעסקה. החשבוניות הנמנות על הקבוצה האחרונה מכונות גם חשבוניות זרות (ג. עמיר "עבירות מס", ע' 614).