רקיד מוסא בן מחמוד(אסיר) נ' הנהלת כלא השרון

פסק דין

1. התובע הוא אסיר. הוא תבע מהמדינה פיצוי בסך 2,000 ₪ בגין עיכוב שנפל בהחתמה של עתירת אסיר אשר הגיש בהיותו אסור בכלא השרון.

התובע טוען כי הועבר אל כלא השרון ביום 15.1.09, ומייד עם בואו לשם הוא הגיש בקשה להתייחדות. התובע טוען כי לצורך שקילת בקשתו הוא נדרש לעבור בדיקות שתן, למרות שבעבר קיבל כבר כ- 30 התייחדויות, מבלי שנמצאה אף בדיקת שתן בלתי נקייה, ולמרות שאף קיבל בעבר התייחדויות ללא עריכת בדיקת שתן.

משנדרש לעבור בדיקת שתן, בקשר לבקשה האמורה, הגיש התובע – ביום 9.2.09 – עתירת אסיר לבית המשפט.

2.על פי סעיף 6 א' לפקודת נציבות בתי הסוהר מס' 04.31: עתירות אסירים (להלן: פקנ"צ עתירות אסירים), על האסיר למסור את עתירת האסיר למנהל האגף. על מנהל האגף לאשר לאסיר, בחתימתו, את קבלת העתירה ולהעבירה ללא דיחוי לסגן מנהל בית הסוהר. את העתירה על צרופותיה יש להעביר, תוך 48 שעות, מבית הסוהר אל מזכירות בית המשפט המתאים.

עוד נקבע באותו סעיף כי אם הוגשה העתירה ביום ה' או בערב חג, היא תועבר אל מזכירות בית המשפט המתאים תוך 48 שעות מיום העבודה הראשון שלאחר מכן.

3.אין מחלוקת כי על פי נוהלי שב"ס על מנהל האגף לאשר בחתימתו את קבלת עתירת האסיר תוך 48 שעות מהגשתה אליו.

אין מחלוקת כי במקרה דנן הגיש התובע את עתירת האסיר למנהל האגף ביום 9.2.09, יום ב' בשבוע, אך היא הוחתמה רק ביום ב' שאחריו, 16.2.09, היינו – שבוע לאחר מסירתה לידי ראש האגף, במקום תוך 48 שעות.

אין מחלוקת כי המדינה עמדה בזמן הנקוב של 48 שעות, לעניין המשך הטיפול בעתירת האסיר, היינו - העברתה מבית הסוהר לבית המשפט תוך 48 שעות לאחר החתמתה בחתימת-האישור;

אך התביעה נסבה כאמור על השיהוי שנפל במתן חתימת האישור של מנהל האגף, שיהוי שעיכב את המשך הטיפול בעתירה.

4.בדיון הראשון בתביעה הסתבר כי נפלה טעות בציון המועדים, בעותק של עתירת האסיר, שהומצא לביהמ"ש. התובע הסביר את הסיבה לטעויות הללו, כפי שתועד בפרוטוקול הדיון.

נציגת הפרקליטות מסרה כי עתירת האסיר המקורית, מושא התביעה, הגיעה לידי הפרקליטות רק ימים ספורים לפני מועד הדיון, ורק עם קבלתה הובן עניינה של התביעה דנן. לפיכך, במועד הדיון הראשן טרם הוגש כתב ההגנה.

בנסיבות אלה ביקשה נציגת הפרקליטות (בעמ' 2 לפר') להגיב על התביעה במעמד הדיון, מבלי להגיש כתב הגנה.

תגובתה, לגוף התביעה, היתה כי ממניין הימים שחלפו בין הגשת עתירת האסיר למנהל האגף לבין החתמתה בחתימת-אישור, יש להפחית ערב חג, כיוון שבמועד הגשת העתירה למנהל האגף: 9.2.09, חל ט"ו בשבט, ונוסף על כך יש להפחית את ימי סוף השבוע (13 – 14 פברואר 2009).

דחיתי את הטענה כי ט"ו בשבט מהווה יום חג, לעניין פקנ"צ עתירות אסירים, כיוון שאין זה יום שבתון אלא יום עבודה רגיל.

שאלתי את נציגת הפרקליטות מדוע לא הוחתמה עתירת האסיר ביום ד', 11.2.09, ועל כך השיבה כי טרם ביררה זאת וביקשה שהות לברר את העניין עם בעלי תפקידים מתאימים בבית הסוהר ולהמציא כתב הגנה שאליו תצורף אף החלטת ביהמ"ש המחוזי בעתירת האסיר שבה מדובר, וזאת לצורך הטיעונים לעניין הנזק.

שמחתי על כי נציגת הפרקליטות הגיעה למסקנה שחלף הניסיון להדוף את תביעתו של התובע כלאחר יד, מן הראוי לברר עם בעלי התפקידים בבית הסוהר מה היתה הסיבה לעיכוב ההחתמה של עתירת האסיר. מובן כי בכתב ההגנה יש מקום לטעון גם לעניין הנזק ולעניין סכום הפיצוי שנתבע. בהתאם לכך, ניתנה למדינה שהות להגיש את כתב ההגנה ונקבע מועד נוסף לדיון.

ודוק: אין לי ביקורת על כך שהמדינה לא הגישה את כתב ההגנה לפני מועד הדיון הראשון בתיק, כיוון שבשל אי התואם בין המועדים שננקבו בעותק של עתירת האסיר, שהומצא לביהמ"ש, לבין המועדים שבכתב התביעה, לא היה ברור באותו שלב על איזה אירוע בדיוק נסבה התביעה. הדבר התברר, כאמור, רק מתוך הסבריו של התובע במהלך הדיון הראשון. תמיהתי, ואף תחושת הצרימה, נבעה מניסיונה של נציגת הפרקליטות, באותו דיון, להדוף את התביעה כלאחר יד, ללא כתב הגנה ומבלי לברר אפילו עם בעלי התפקידים בבית הסוהר מה היתה הסיבה לשיהוי במתן חתימת-האישור לעתירת האסיר של התובע.

5.משהוגש כתב ההגנה, פורטו בו הסיבות להשהיית ההחתמה של עתירת האסיר של התובע:

העתירה הוגשה למנהל האגף ביום ב', 9.2.09. למחרת, יום ג', 10.2.09, התקיימו בחירות לכנסת. יום הבחירות הוא יום שבתון, על פי חוק יסוד: הכנסת.