רצון נ' פלקוביץ

פסק דין

התובע הינו בעלים של עסק להמרת מטבע וזהו גם עיסוקו של הנתבע. במסגרת עיסוקו זה פנה התובע אל הנתבע לצורך החלפת שטרות של פרנקים שוויצרים (להלן: "השטרות") ישנים בחדשים.

בין הצדדים סוכם על עמלה של 10%. לאחר שהנתבע הודיע לתובע על כי אין באפשרותו לבצע את החלפת השטרות הגיש התובע את התביעה בגין הנזק שנגרם לו, שכן ,טענתו, הוא כבר שילם ללקוח שלו עבור השטרות שבקש להמיר באמצעות הנתבע.

תמצית גרסת התובע:

לטענת התובע הוא פנה נתבע ובקש כי ימיר עבורו שטרות ישנים בחדשים. לטענתו הנתבע בקש לבדוק אם הדבר אפשרי ולאחר זמן מה חזר ובקש כי ימסור לו את כל השטרות על מנת לבצע את העסקה. לטענת התובע הסביר לו הנתבע כי ביצוע העסקה דורש זמן של כחודש ימים שכן יש לשלוח את השטרות להחלפה בשוויץ. התובע הודיע שאין מבחינתו בעיה להמתין . התובע הופתע כאשר כעבור מספר שבועות הודיע לו הנתבע כי העסקה מבוטלת וכי לא ניתן לבצע את ההחלפה. התובע באותו שלב כבר שלם ללקוח שלו עבור השטרות ומאחר ולא קבל שטרות חדשים נגרם לו הפסד בסך של 33,3700 ₪, לאחר שמסר לנתבע 10,000 פרנק שוויצרי לפי שער יציג של 3.7 ₪ בניכוי עמלת הנתבע בסך של 10%. התביעה הועמדה על סך של 31,200 פרנק לאור מגבלת הסכום של תביעה קטנה.

תמצית גרסת הנתבעת מפי מנהלה:

הנתבע לא מכחיש כי התובע פנה אליו, אך לטענתו הסביר לו כי עליו לבדוק אם הדבר אפשרי. לצורך כך פנה הוא לבנק המזרחי אשר בקש לראות את כל השטרות ולכן בקש הנתבע מהתובע לתת לו את כל השטרות. לאחר הבדיקה קבל הנתבע הודעה מבנק המזרחי לפיה לא יוכלו לבצע את ההחלפה. בשלב זה הציע הנתבע לתובע לנסות באמצעות מכר לפנות ישירת לבנק בשוויץ, אך הסביר לו כי הדבר ייקח מספר שבועות. לאחר הבירור הנוסף התברר כי לא ניתן להחליף את השטרות ולכן הנתבע החזיר את השטרות לתובע.

בנסיבות אלו מבקש הנתבע לדחות את התביעה שכן לא נתנה כל התחיבות להחלפת השטרות אלא אך ורק לבדיקת אפשרות החלפתם. אם התובע כבר נתן את תמורתם ללקוח אחר שלו היה עליו לבקש את ההחזר מאותו לקוח , ואם אין לו פרטים מיהו אותו לקוח הדבר אומר דרשני.

דיון:

למעשה מדובר ב"עסקת שרשרת" בה התובע, לטענתו, החליף ללקוח שלו, אשר פרטיו אינם ידועים לו (להלן: "הלקוח"), שטרות ישנים ונתן לו את תמורתם,מאחר והסתמך על החלפת שטרות אלו על ידי הנתבע עבורו. התובע קבל עמלה מאותו לקוח ואמור היה לשלם עמלה לנתבע לאחר ביצוע ההחלפה. משלא יצאה ההחלפה לפועל לאחר שהתובע, לטענתו, כבר מסר את תמורת השטרות ללקוח, הרי שנגרם לו נזק כפי שפורט על ידו בסעיף 21 לכתב תביעתו.

אין מחלוקת בין הצדדים על כי התובע פנה לנתבע לביצוע עסקה של החלפת שטרות ישנים בחדשים. כמו כן אין מחלוקת כי השטרות הישנים הוחזרו על ידי הנתבע לתובע.

המחלוקת מתמקדת בשאלה האם הנתבע התחייב לבצע את ההחלפה כטענת התובע, או לבדוק אם ניתן לבצע החלפה כטענת הנתבע.

נטל ההוכחה מוטל על התובע ובמקרה הנדון אין במכלול הראיות משום הרמת הנטל. למעשה , מדובר במקרה של גרסה מול גרסה, כאשר לתובע אין כל מסמך המחזק את גרסתו ואפילו את פרטי הלקוח שלו עצמו, לו שילם , לטענתו, את תמורת השטרות לא הציג,ולטענתו הוא לא שמר את אותם והם אינם ידועים לו.

כמו כן גרסתו של הנתבע אמינה יותר בעיני שכן יש בה הגיון עסקי, לעומת גרסת התובע

שאיננה נתמכת בשום מסמך (להוציא את השטרות עצמן, אשר לגביהן אין מחלוקת בין הצדדים) והמעלה תמיהות רבות.

לאור האמור לעיל אני דוחה את התביעה ומחייבת את התובע לשלם לנתבע תוך 30 יום הוצאות בגין הליך זה בסך של 500 ₪.

על פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום.

המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ז ניסן תשע"א, 21 אפריל 2011, בהעדר הצדדים.