פסק דין
בפניי ערעור על החלטת כב' השופט גרטי מבית המשפט לתעבורה בתל אביב-יפו מיום 04.08.10, בה החליט לדחות את בקשתו של המערער, שהוגשה לפי סעיף 230 לחסד"פ (נוסח משולב), התשמ"ב – 1972, להאריך לו מועד להישפט על דו"ח תנועה בגין עבירה של אי-ציות לרמזור אדום.
הבקשה באה על דו"ח שנערך למערער ביום 03.04.05, כחמש שנים טרם הגשת הבקשה, לעילתה, כפי שהוצגה בפני ביהמ"ש קמא ובפני ביהמ"ש המחוזי, שהוראות המחוקק בתקנה 69 א' (ד) לת"ת בדבר החובה לציין מספר נקודות הנוצרות לנהג עקב ביצוע אותה עבירה בדו"ח או לחילופין מספר טלפון שבאמצעותו אפשר לברר את מספר הנקודות, לא קוימה.
כלומר, כאשר המערער קיבל לביתו תשלום של 1,000 ₪ קנס, שילם את הקנס מיד ובזמן, וחשב לתומו שבכך תמו תלאותיו ועונשיו עקב הדו"ח, ולכן לא ביקש לנצל את זכותו לפי ברירת המשפט שהתקיים משפט בעניינו, אך כעבור שנים התברר לו, כאשר קיבל הודעה באפריל 2010 כי נזקפו לחובתו גם נקודות, רק אז עמד לראשונה על כך שמצוות המחוקק לגביו, לא קוימה.
בית משפט קמא בחן את בקשתו של המערער עפ"י הקריטריונים הדרושים לסעיף 230 לחסד"פ, כלומר, האם, כאמור בסעיף 229 לחוק, שולם הקנס? האם יש עילה לאפשר בקשה להישפט, האם נגרם עיוות דין בעניינו של המערער? ועל סמך דבריו לשוטר בעת רישום הדו"ח ויתר הנסיבות, החליט שלא כן.
בית משפט קמא אף דן בטענת המערער, שגם באה בפני הערעור, שעומדת הגנה מן הצדק בשל מחדל המדינה, ואי רישום מספר הנקודות בדו"ח, ועל סמך פסיקתם של בתי המשפט המחוזיים בעניין, ועל סמך רע"פ 1528/09, עתירתה של מדינת ישראל בפני כב' השופט ג'ובראן בבית המשפט העליון – דחה אותה.
בערעורו בפני בית משפט זה, חוזר המערער על הטענה שנגרם לו עיוות דין בכך שלא נרשמו על הדו"ח שקיבל לידיו בשטח את מספר הנקודות, וכן לא הדרך החילופית להתמודדות עם אותו עניין – מספר טלפון לבירור, עיוות דין זה מכיר הגנה מן הצדק, לפי סעיף 149 (ח) לחסד"פ, ועל פי הפסיקה שקדמה לאותו תיקון בחוק, ולכן, בקשתו לערעור לבטל את החלטת בית המשפט קמא ולהאריך את המועד להתדיין בדו"ח עצמו בפני בית משפט קמא.
בתי המשפט המחוזיים נתנו מספר גישות לבחינתם את הסוגיה: גישה אחת היא הגישה העיקרית, כפי שבאה מפי כב' השופטת שפירא בבי משפט זה, בין היתר בעפ"ת 35702-11-09, ועפ"י גישה זו, יש לחון את הערעור ואת הבקשה בפני ביהמ"ש קמא עפ"י הכללים הראויים לפי סעיף 230 לחסד"פ, ועם כל הצער שבטעות רושם הדו"ח, אין לו סעד לעניין זה.
גישה אחרת לביהמ"ש המחוזי בנצרת, כב' הש' קיבל ערעור דומה.
גישה שלישית שאיתה ביהמ"ש מחוזי מרכז מפני כב' השופטת נגה אוהד, בחרה לדחות את הערעור לגופו, אך לבטל את הנקודות.
יש מידה רבה של צדק, לטעמי, בגישתה של כב' הש' אוהד. הנני סובר שסיטואציה בה השארת טעות של שוטר, שאיננו משאיר את מספר הנקודות או את מספר הטלפון בדו"ח על כנה בלי כל דרך תיקון לאזרח, איננה ראויה, איננה הולמת ואיננה צודקת.
אך לצערי, אין בשל כך לקבל את הערעור. אין מדובר בסיטואציה, אף לא קיצונית של פגיעה ביכולתו של המערער להתגונן ואין עניין לתכולתו של סעיף 149 (ח) לחסד"פ.
גם באופן פרקטי, קבלת הערעור אין בה כל תועלת.
התיק יחזור לבית המשפט קמא, יתנהל התיק לגופו, הסיכוי רב הוא שהמערער יורשע והמחדל של זקיפת הנקודות לחובתו של המערער לא יתוקן, זאת למרות שהשוטר, כאמור, אכן לא מילא את חובתו בעת רישום הדו"ח.
כאן המקום לומר, כי עפ"י החוק והפקודה, החיוב בנקודות במקרה זה – עשר נקודות חובה, איננו חיוב פלילי, החיוב הוא מנהלי.
בית המשפט לתעבורה אין לו סמכות להטיל נקודות או לבטל נקודות.
בית המשפט לתעבורה מוסמך להטיל את העונשים שבפקודת התעבורה.
החיוב בנקודות הוא חיוב מנהלי.
מכאן גם התרופה לה זכאי או לא זכאי המערער. עליו להגיש עתירה מנהלית לערכאה המוסמכת, בית המשפט המנהלי, ולהראות שחיובו, חיוב מנהלי בנקודות, לא היה מוצדק ולכן יש לבטל אותן, כולן או חלקן, ועל השאלה אם חיוב מנהלי זה מוצדק או לא, אם יש לבטלו או לא, אם יש צורך שיבוא דיון לבית המשפט המנהלי, עפ"י בית המשפט הנוהג שם.
בית משפט המחוזי, אשר ביטל את הנקודות, עשה כן אולי משום שחשב שצודק לעשותו, אך הנני מסופק אם הייתה לו סמכות לעשות זאת.