רע"צ 51315-06-14יבמימסני אלומיניום בע"מ נ' קולורס הגליל בע"מ

המבקשת הגישה בקשה למתן רשות ערעור על החלטות רשמת ההוצאה לפועל, כב' הרשמת לינא בולוס-עוואד, מיום 10.6.14 ומיום 19.6.14 בתיק מספר 08-08419-14-1 שהוגש לביצוע שיקים המשוכים על ידי המבקשת. בגדרה של ההחלטה הראשונה נעתרה כב' הרשמת לבקשת המשיבה להטיל עיקול על חשבון הבנק של המבקשת בטרם מסירת האזהרה, ואילו בהחלטה השנייה היא דחתה את בקשת המבקשת לביטול העיקול.

המבקשת ביקשה לתקוף את ההחלטות מושא הערעור על יסוד מספר נימוקים אשר פורטו בבקשתה, ועיקרם פקיעת צו העיקול מחמת אי המצאת הבקשה להטלת עיקול ומסמכי האזהרה לידיה, וכן מחמת אי צירוף התחייבות עצמית מטעם המשיבה לשיפויה בגין כל נזק שייגרם לה כתוצאה מצו העיקול. כמו כן טוענת המבקשת, כי מלכתחילה לא היה מקום להטיל צו עיקול טרם מסירת האזהרה וזאת לאור טענותיה כנגד החוב הנטען וכנגד התנהגותה חסרת תום הלב של המשיבה.

לאחר ששקלתי טענות המבקשת נחה דעתי לדחות את הבקשה ללא צורך בתשובה.

אפתח בטענותיה של המבקשת בכל הקשור לפקיעת צו העיקול ותקיפת ההחלטה מיום 19.6.14. לטענתה, המשיבה לא המציאה לה בקשת העיקול אף לא צו העיקול בתוך 3 ימים מיום מתן הצו, בניגוד לתקנה 367(ב) (להלן – "תקנות סדר הדין האזרחי"), ומכאן שצו העיקול פקע מאליו, לפי תקנה 370 לתקנות.

בכל הקשור לטענות אלו אין לי אלא לומר כי המבקשת נתפסה כנראה לכלל טעות. זאת מכיוון שתקנות סדר הדין האזרחי אינן חלות על הליך של דיון בבקשה להטלת עיקול בהוצאה לפועל, בין בטרם מסירת האזהרה ובין לאחר מסירתה. לפיכך ברור, כי כל הנטען על ידי המבקשת בקשר לפקיעת צו העיקול מחמת אי המצאת המסמכים הקשורים לכך בתוך 3 ימים מיום שניתן הצו הוא לא רלוונטי למסגרת הדיון.

אגב כך יצוין כי ניתן למצוא הפנייה ספציפית לתקנות סדר הדין האזרחי בסעיף 7(ב)(1) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967 ובתקנה 24 לתקנות ההוצאה לפועל, תש"ם-1979 אשר קובעים כי המצאת מסמכי בי דין, למעט אזהרה, תיעשה בדרכי ההמצאה שבתקנות סדר הדין האזרחי, הא ותו לא. ומכאן ברור, שהוראות פרק כ"ח לתקנות סדר הדין האזרחי, אשר מסדירות את הדיון בבקשות למתן סעד זמני, אינן הקונסטלציה המתאימה לדיון בבקשה לביטול עיקול בהוצאה לפועל.

טענה נוספת שמעלה המבקשת בבקשתה לפניי נוגעת לאי צירוף התחייבות עצמית מטעם המשיבה לשיפוי המבקשת בגין כל נזק שייגרם לה כתוצאה מצו העיקול - כפי שהורתה כב' הרשמת לעשות כן בתוך 10 ימים מיום מתן צו העיקול. לדידה של המבקשת, אי צירוף התחייבות עצמית כאמור מביא בהכרח לפקיעת צו העיקול מאליו. ברם, טענה זו נטענה בחצי פה, משום שבתצהיר המצורף לבקשה למתן רשות ערעור לא נאמר באופן ברור ומפורש כי כתב התחייבות עצמית אכן לא הוגש לתיק ההוצאה לפועל במועד שנקבע לכך או בכלל. כל שנאמר על ידי המצהירה מטעם המבקשת בסעיף 12 לתצהיר הוא "שעל פי ייעוץ משפטי ומידע שקבלתי – הרי שהזוכה לא הפקידה התחייבות לשיפוי נזקים במועד שנקבע בהחלטה מ-14.6.14 (הכוונה כנראה להחלטה מיום 10.6.14 – ג'.ט.)". מדובר בניסוח מעורפל שאינו מעיד על בדיקה שנעשתה בתיק ההוצאה לפועל על מנת לבדוק אם ההתחייבות אכן הופקדה, ואם כן – מתי נעשה הדבר. לפיכך גם טענה זו של המבקשת דינה להידחות.

למעלה מכך, עיון בבקשת המבקשת לביטול צו העיקול אשר הוגשה לכב' הרשמת מגלה כי המבקשת לא העלתה טענה כלשהי בדבר אי הפקדת התחייבות עצמית מטעם המשיבה, ודי בכך כדי להביא לדחיית הטענה בדבר פקיעת צו העיקול.

אשר ליתר טענותיה של המבקשת בנוגע לעצם הטלת הצו (ההחלטה מיום 10.6.14) – המבקשת מעלה טענות רבות כנגד המשיבה וכנגד החוב נשוא תיק ההוצאה לפועל. כמו כן המבקשת מעלה השגות לא מעטות בכל הקשור למידתיות שבהטלת צו עיקול בטרם מסירת אזהרה לעומת הנזק שנגרם לה כתוצאה מהטלתו, וכן בכל הקשור לחוסר תום לבה של המשיבה אשר החזיקה בשיקים נשוא בקשת הביצוע בתיק ההוצאה לפועל משך 6 חודשים בחוסר מעש מוחלט. מטעמים אלה טוענת המבקשת כי מלכתחילה לא היה מקום לתן צו עיקול, ומכל מקום על כב' הרשמת היה להורות על ביטולו עם הגשת הבקשה לביטול.

גם טענות אלו דינן להידחות. כידוע, לפי סעיף 7(ה) לחוק ההוצאה לפועל ניתן להורות על נקיטת הליכים בטרם מסירת אזהרה אם רשם ההוצאה לפועל מצא כי נסיבות העניין מצדיקות זאת. ומכאן, שדי בקיומן של 'נסיבות מוצדקות' לשם נקיטת הליך בהוצאה לפועל, לרבות באמצעות הטלת עיקול, בטרם מסירת האזהרה. לפיכך, באותו שלב אין כל צורך בבירור הקריטריונים הקלאסיים המנויים בתקנות סדר הדין האזרחי, כגון בדיקת מאזן הנוחות וראיות לביסוס עילת התביעה, וזאת מהסיבה הפשוטה כי באותו שלב ראשוני ההליך בהוצאה לפועל טרם עבר להליך אזרחי, וכל עוד לא הוגשה התנגדות לביצוע השיקים אשר מפרטת את נימוקי ההתנגדות לגופו של עניין, ניתן לומר כי ידו של הזוכה היא על העליונה ודי לו אם יראה נסיבות מוצדקות – לא יותר - כדי שיוטל עיקול בטרם מסירת אזהרה.