רע"צ 46539-10-14 מזרחי ואח' נ' תושיה ואח'

בקשה "בהולה" לעיכוב הליכי הוצאה לפועל וכינוס נכסים, וזאת עד להכרעה בבקשת רשות הערעור שהגישו המבקשים.

כנגד המבקשים מתנהל הליך למימוש משכון.

רשם ההוצאה לפועל קבע את הליך הפינוי ליום 30.10.14, והודעות פינוי ניתנו זה מכבר (ראו האמור בהחלטת הרשם הנכבד).

טענתם המרכזית של המבקשים כי להם יותר מדירה אחת בבניין ברחוב דרך חברון 57 בירושלים, ולא ברור לאיזו מהדירות מתייחס המשכון המבוצע בתיק ההוצאה לפועל, ולפיכך עלול להיווצר מצב בו מפונה הדירה, שאינה הדירה שמושכנה.

לא ברור מדוע נטען כי הפינוי נעשה במסגרת מימוש "כביכול" של שטר משכון – כאשר מעיון במסמכים עולה שהמבקשים אינם חולקים על קבלת ההלוואות והבטחתם על ידי רישום משכון על זכויותיהם בנכסי מקרקעין, וטוב יהא לו יבהירו זאת המבקשים בטרם דיון לגופה של בר"ע.

לעיצומה של בקשה - עיון מדוקדק בבקשה ובנספחים, לרבות בהחלטות קודמות של רשמי ההוצאה לפועל, עולה ששאלה זו של זיהוי הדירה עלתה על ידי המבקשים כבר בעבר הן לפני רשמת ההוצאה לפועל, והן במסגרת בקשת רשות ערעור אותו הגישו המבקשים בשנת 2013 (רעצ 37969-10-13), ואין המדובר בעניין חדש, או בחשש שנולד רק עתה – אך בסמוך מאוד לפני הפינוי הקבוע בתיק.

כבר בעבר נקבע, הן על ידי הרשמים והן על ידי בית המשפט במסגרת רע"צ 37969-10-13 הנ"ל, כי "אם טוענים המבקשים כי המימוש מתבצע שלא בדירה הנכונה, יתכבדו ויודיעו מהי הדירה הנכונה לשיטתם, שכן המשכון נרשם על מלוא זכויותיהם במקרקעין" (ראו החלטת כבוד השופט סובל מיום 10.12.13).

הנה כי כן – כבר שנת 2013 הורו למבקשים להמציא מסמכים שילמדו מהי הדירה ששועבדה לטענתם.

עתה במסגרת הבקשה שלפני טוענים המבקשים שהם "אינם יודעים" איזו מן הדירות שועבדה לבנק; המדובר בטענה מעניינת כשלעצמה, ולעת הזו לא אוסיף.