רע"צ 39245-09-15 נדב נ' בנק לאומי בע"מ ואח'

1.בפני ערעור אשר הגיש המערער על החלטת כב' רשמת ההוצל"פ מירב גולדנר מיום 19.07.15 בתיק הוצל"פ 14-14414-08-3 במסגרתה נדחתה בקשת המערער לחיוב כונס הנכסים לפי סעיף 58 לחוק ההוצאה לפועל התשכ"ז – 1967 (להלן: "חוק ההוצאה לפועל").

2.להשלמת התמונה יצוין כי המערער הגיש בקשת רשות ערעור, אולם בדיון מיום 28.06.16 אשר התקיים בפני, ביקש המערער לתקן ולראות את בקשת רשות הערעור כערעור בזכות, שכן מדובר בערעור על החלטה לפי סעיף 58 לחוק ההוצאה לפועל, וההליך נדון כערעור.

3.ברקע הדברים, הליכי הוצאה לפועל שנקט המשיב 1, בנק לאומי לישראל בע"מ, למימוש משכנתא על זכויות המערער (החייב) בנכס מקרקעין כאשר המשיב 2 מונה ככונס נכסים.

בסופם של הליכים במספר ערכאות, לרבות צווי עיכוב הליכים שניתנו במסגרתם, הושלם המכר.

4.לטענת המערער, כב' רשם ההוצאה לפועל אישר את מכירת הנכס ביום 06.08.09 אך כונס הנכסים דיווח על הסכם המכר לרשויות מס שבח באיחור רק ביום 31.03.11, דבר שיצר מחלוקת עם רשויות מיסוי מקרקעין לעניין המועד הנכון לדיווח על הסכם מכר, ורשויות מיסוי מקרקעין דחו את טענות כונס הנכסים לפיהן הוא דיווח במועד. כונס הנכסים הגיש ערר לעניין מועד הדיווח במסגרת תיק ו"ע 5350-11-12 בבית המשפט המחוזי מרכז, ובמסגרת הדיון הגיע כונס הנכסים להסכמה דיונית לפיה תוצאות הערר יוכרעו בהתאם לתוצאות פסק דין שעלים (ע"א 9559/11 מנהל מיסוי מקרקעין נ' שעלים ניהול נכסים (30.9.13) - להלן: "שעלים"), אשר באותו שלב, היה תלוי ועומד בעניינו ערעור בבית משפט העליון. בסופו של דבר נפסק בעניין שעלים כי מועד הדיווח הוא מועד אישור המכר הראשוני, קרי, בענייננו יום 06.08.09. לאחר מכן הגיע כונס הנכסים להסדר עם רשויות מיסוי מקרקעין, לפיו מרכיב הקנס ימחק, אולם רכיבי הריבית והפרשי הצמדה בסך של 684,923 ₪ ישולמו מתוך קופת הכינוס כשהם צמודים ליום הדיווח המקורי.

על כן טוען המערער כי כונס הנכסים הסב לו נזק בכך שלא דיווח על העסקה במועד.

המערער טוען כי לא היה שותף לשום החלטה של כונס הנכסים.

המערער טוען עוד כי היה על כונס הנכסים לקבל עמדה ברורה מהרשויות לגבי מועד הדיווח ולפנות בבקשה למתן הוראות לבית המשפט או להוצאה לפועל לגבי חובת הדיווח החלה עליו בתקופת עיכוב ההליכים.

כן טוען המערער כי לפחות היה על כונס הנכסים לדאוג לתשלום המיסים לאחר יום 31.03.11, דבר שהיה בו כדי להפחית חלק ניכר מהפרשי ההצמדה והריבית.

על כן טוען המערער כי כב' רשמת ההוצאה לפועל טעתה בקביעותיה כי למערער לא נגרם נזק; כי נוכח עיכוב ההליכים לא היתה חובה לכונס הנכסים לדווח על המכר כאשר ממילא גם במועד בו דיווח ביום 31.03.11, היה עיכוב הליכים; כי היה לכונס הנכסים הצדק סביר; כי המבקש היה מנוע מלטעון לגבי מועד הדיווח; וכן באישור שכרו של עו"ד מזרחי אשר ייצג בערר, מתוך קופת הכינוס.

5.המשיבים טוענים כי המערער לא נימק איזו חובה מהחובות המפורטות בסעיף 54 לחוק ההוצאה לפועל הופרה על ידי כונס הנכסים לשיטתו, ודי בכך כדי לדחות את הבקשה לחיוב כונס הנכסים לפי סעיף 58 לחוק ההוצאה לפועל.

כן טענו המשיבים כי לאור קיומם של צווי עיכוב הליכים שניתנו לבקשת המערער למשך כשנתיים ממועד אישור המכר, היה מנוע כונס הנכסים מלבצע כל פעולה שיש בה כדי להשלים את עסקת המכר, לרבות תשלום מיסים.

עוד נטען כי כל ההליכים לרבות הגשת ערר בגין סכום מס השבח השנוי במחלוקת, נעשו בידיעת המערער ובאישור כב' רשם ההוצאה לפועל. כן נטען כי בזמנים הרלבנטיים בעת קיומו של צו עיכוב ההליכים, דרש המערער מכונס הנכסים להימנע מכל פעולה בקשר למכירת הנכס וגם לאחר ביטול צו עיכוב ההליכים וידא המערער כי כונס הנכסים לא שילם למשרדי מיסוי מקרקעין סכום כלשהו מעבר לסכום שאינו שנוי במחלוקת. סכומים שאינם שנויים במחלוקת שולמו לאחר ביטול עיכוב ההליכים.