רע"צ 35548-02-16 מנסור נ' עיריית חיפה

1.בפניי בקשה למתן רשות ערעור על החלטת כב' רשמת ההוצל"פ, גב' מיכל ברלינר לוי, מיום 27.1.16 לפיה נדחתה בקשת המבקש לסגירת תיק הוצל"פ מס' 02-30653-98-6 (להלן: "ההחלטה" ו-"תיק ההוצל"פ" בהתאם).

2.לאחר שעיינתי בבקשה, על צורפותיה, ושקלתי טענות המבקש, מצאתי כי הבקשה אינה מצריכה תשובה וכי בהתאם לסמכות המוקנית לבית המשפט בתק' 119(ז) לתקנות ההוצל"פ, מן הדין לדחות את הבקשה.

3.המבקש הוא החייב בתיק ההוצל"פ, והמשיבה היא הזוכה באותו תיק. תיק ההוצל"פ נפתח בשנת 1998 לגביית חוב כספי שהוטל על המבקש.

המבקש הגיש בקשה במסגרת תיק ההוצל"פ, אשר כותרתה "בקשה לסגירת תיק הוצל"פ מחוסר מעש" (להלן: ''הבקשה''). על אף כותרת הבקשה, בגוף הבקשה לא נטען דבר וחצי דבר לעניין חוסר המעש, כביכול, של הזוכה אלא רק לעניין גילו המתקדם של המבקש והנכות שנקבעה לו בשיעור של 100% וכן נטען כאילו במסגרת תיק הוצל"פ אחר שהתנהל נגד המבקש, נמכר נכס נדל"ן שהיה בבעלותו , ומהתמורה שהתקבלה שולם למשיבה מלוא החוב הפסוק בתיק ההוצל"פ.

במסגרת ההחלטה נדחתה טענת המבקש בדבר סילוק החוב בתיק ההוצל"פ, ועל אף העדר כל הנמקה לטענת חוסר המעש של הזוכה, נקבע בהחלטה כי הזוכה פועל במסגרת התיק. כמו כן, בהתאם להחלטה חויב המבקש בהוצאות בסך של 1,000 ₪ וזאת בנימוק כי גם בעבר הוא הגיש מספר בקשות לסגירת תיק ההוצל"פ, ואשר כולן נדחות.

4.במסגרת הבקשה זנח המבקש את הטענה כאילו החוב בתיק ההוצל"פ סולק. לטענת המבקש, יש להורות על סגירת תיק ההוצל''פ מחוסר מעש, שכן, המשיבה נקטה במסגרתו ב-5 הליכים בשנת 1999, הליך אחד בשנת 2002 ומספר הליכים בשנת 2012. בנסיבות העניין, כך לטענת המבקש, קיים שיהוי קיצוני בהליכי גביית החוב הפסוק והדבר מעיד על זניחת החוב ומחייב סגירת תיק ההוצל"פ. כן מלין המבקש כי אין בהחלטה הנמקה לדחיית טענת העדר מעש ועל חיובו בהוצאות הבקשה.

5.משלא טרח המבקש לפרט במסגרת הבקשה טענתו בדבר חוסר מעש, הרי הוא לא יישמע בטענה כאילו אין בהחלטה הנמקה לדחיית טענתו בנדון, זאת ככל וניתן לקרוא לכותרת הבקשה "טענה".

6.בסעיף 21 לחוק ההתיישנות, התשי"ח – 1958, נקבע כדלקמן:

"פסק דין בתובענה שעברו עליו 25 שנה בלי שהזכאי לפיו עשה פעולה כל שהיא כדי לבצעו, רשאי החייב לטעון טענת התיישנות, ואולם פסק דין בתובענה שלפי תוכנו אינו טעון ביצוע אינו נתון להתיישנות."