רע"צ 22625-08-16 שולץ נ' פריד ואח'

1.בפניי בקשתו של המבקש, עו"ד יעקב שולץ ב"כ הזוכה בתיק הוצל"פ 01-51900-90-3 ליתן לו רשות ערעור על החלטתו מיום 26.7.16 של כב' רשם ההוצל"פ מר שרון קרן.

יש לראות את כתב הערעור כבקשה למתן רשות ערעור שכן החלטה על חיוב בהוצאות אישיות לא נכללות ברשימת ההחלטות המפורטות בסעיף 80(ב) לחוק ההוצל"פ שהערעור עליהן הינו בזכות.

הזוכה בתיק ההוצל"פ מצוי בהליכי פש"ר בהתאם לצו כינוס נכסים שניתן ביום 15.2.16.

2.הערעור מתמקד למעשה בחיובו של המבקש בהוצאות בסך של 10,000 ₪ לטובת אוצר המדינה לאחר שהרשם הנכבד קבע בהחלטתו כי המבקש הטעה והכשיל אותו במסגרת תיק ההוצל"פ בכך שלא גילה ולא יידע בהליכים המתנהלים בתיק הפש"ר של הזוכה.

משלא אושר למבקש בתיק פש"ר להמשיך בהליכים בתיק ההוצל"פ הוא מנוע מלקדם את ההליכים בתיק ההוצל"פ ולא יכול היה להסתיר זאת מרשם ההוצל"פ ומכונס הנכסים שמונה למימוש דירתם של החייבים (המשיבים).

עוד מציין הרשם בהחלטתו כי בדיון שהתקיים בפניו ביום 27.6.16 לא הבהיר המבקש על אודות הליך הפש"ר בו מצוי הזוכה, וכי לא ניתן אישור להמשך הליכים.

3.הרשם הנכבד אף דחה טענתו של המבקש לפיה הזוכה המחה לו את זכויותיו בתיק ההוצל"פ שכן ההליכים לבירור טענה זו עוכבו והועברו להכרעה בתיק פשיטת הרגל במסגרת תביעת חוב שהגיש המבקש.

בנסיבות, מנוע המבקש לפעול בתיק מטעמו של הזוכה בשל המחלוקת ביניהם וכאמור גם לא רשאי לפעול מכוח עצמו.

4.ההחלטה נשוא הבר"ע ניתנה במסגרת בקשתם של החייבים לבטל את הליך הכינוס על דירתם ואולם ההחלטה לא דנה בבקשה לביטול הליך הכינוס כך שלא בעניין זה עוסקת הבר"ע וממילא הליך הכינוס אמור לידון בתיק הפש"ר. לכן טענותיו של המבקש כי הרשם לא דן בטענותיו האחרות, אינן לעניין שכן ההליכים בתיק ההוצל"פ ממילא מעוכבים בשל הליך הפש"ר.

בבקשתו טוען המבקש כי יידע את מערכת המשפט בהליכי הפש"ר של הזוכה ואולם צריך המבקש לדעת כי הוקמה רשות נפרדת, רשות האכיפה והגבייה וגם אותה היה עליו ליידע ולמצער בדיון בפני הרשם. גם אם על המנהל המיוחד שמונה היה ליידע את הרשם על הליכי הפש"ר, אין בכך כדי לשחרר את המבקש מחובת היידוע הן משום היותו בא כוחו של הזוכה והן משום שטוען להמחאת זכות והן משום חובתו כעורך דין לגלות לרשם כל מידע רלוונטי כדי שלא להכשילו וכדי לסייע לו במלאכת השפיטה.

5.בבקשתו טוען המבקש כי לא היה לו כל עניין ואינטרס שלא ליידע את הרשם לאחר שיידע את מערכת המשפט וכל הגופים הרלבנטיים ולכן ניתן לייחס לו לכל היותר טעות בשיקול הדעת שנעשתה בתום לב.

המבקש מפנה לסתירות לכאורה, בהחלטה מהן עולה כי לא הסתיר את הליך הפש"ר ואולם יש לדייק כי ההסתרה או אי הגילוי, בהחלטת הרשם, מתייחסת לזמן אמת ולא לאמירות בהחלטה המתייחסות לתקופה מאוחרת לכך.

לבסוף, טוען המבקש כי חיוב עורך דין בהוצאות אישיות הינו צעד חריג ויוצא דופן שנעשה במקרים נדירים מאוד. המבקש מפנה לפסיקה שונה לפיה אין להטיל הוצאות אלא לאחר התראה ומתן הזדמנות טיעון לעורך הדין.