לפניי בקשת רשות לערער על החלטות כב' רשם ההוצאה לפועל גיא סמולרצ'יק מיום 15.11.2016 (נספח 2 לבקשת רשות הערעור, להלן: "ההחלטה הראשונה") ו-26.12.2016 (נספח 1 לבקשת רשות הערעור, להלן: "ההחלטה השנייה"), שבהן הורה כב' הרשם על מימוש הדירה שבה הוא מתגורר, ואשר רשומה על שם אביב, הוא המשיב 1 – החייב בתיק ההוצאה לפועל (להלן: "החייב").
לבקשת הרשות לערער על ההחלטה השנייה צורפה גם בקשה להארכת המועד להגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה הראשונה.
בקשה לעיכוב הפינוי עד להחלטה בבקשת רשות הערעור נדחתה בהחלטתי מהבוקר.
בקשת רשות הערעור ארוכה, מפורטת ומסורבלת, וכוללת טענות בדבר תשלומים שונים ששילם המבקש לחייב, על מנת להוכיח, ככל הנראה, כי הנכס האמור – אף שהוא רשום על שם החייב – שייך, הלכה למעשה, למבקש. אלא שהטענה שעליה מתבססת בקשת רשות הערעור היא שונה, והיא כי החלטת כב' הרשם ניתנה בחוסר סמכות, וזאת שכן: "מכירת הדירה לא התבקשה ולא אושרה על ידי בית המשפט של פש"ר" (סעיף 3 לתצהיר התומך בבקשה).
לטענת המבקש, במסגרת הליכי פשיטת רגל המתנהלים נגד החייב בבית המשפט המחוזי מרכז, התבקשה מכירתן של שלוש דירות פנויות, ולכן ניתנה רשות בית המשפט בהחלטתו מיום 16.6.2016. אלא שבחינה של החלטת בית המשפט שלפשיטת רגל מלמדת, כי לפרשנות זו של המבקש – אין על מה שתסמוך.
החלטת בית המשפט שלפשיטת רגל (כב' השופטת עירית וינברג-נוטוביץ') נתנה תוקף להודעה מוסכמת שהגישו המנהל המיוחד לחייב וכונס הנכסים, וכלשון ההחלטה:
"אני נעתרת לבקשה להמשך ניהול הליכים ע"י כונס הנכסים במסגרת תיק ההוצל"פ, בכפוף להסכמת הצדדים כאמור בהודעה זו". (נספח 26 לבקשה).
מה הייתה, אפוא, הסכמת הצדדים? הסכמת הצדדים, כפי שבאה לידי ביטוי בפסקה השנייה לסעיף 5 לבקשה לבית המשפט שלפשיטת רגל (נספח 26 לבקשה לפניי) הייתה כדלקמן:
"...שלוש הדירות שמימושן מבוקש בהנן ריקות והשוכרים שהתגוררו בהן התפנו, לעומת שלוש הדירות שהוזכרו בהודעת המנהל המיוחד אשר משמשות למגוריהם של בניו של החייב ו/או מושכרות בשכירות ארוכה. כן יצויין, הליכי המימוש בדירות התפוסות [ובהן הדירה נושא הליך זה – ע"י] יצריכו בוודאי הליכי פינוי וצפויים להימשך זמן מה כאשר בינתיים החוב המובטח הולך ותופח. מאחר וככל הנראה, ע"פ הערכת הכונס, אין די בשלוש הדירות כאמור כדי לסלק את החוב לבנק, יגיש בהקדם האפשרי הכונס בקשה מתאימה להוצל"פ באשר למימושן של שלוש דירות נוספות שברצונו לפעול לקידום מימושן לאחר מימוש שלוש הדירות כאמור הכל תוך תיאום עם המנהל המיוחד." (ההדגשה הוספה – ע"י)
כלומר – הסכמת הצדדים, שקיבלה את אישור בית המשפט שלפשיטת רגל, מתייחסת מפורשות לפנייה לרשם ההוצאה לפועל בבקשות ביחס לנכס נושא ההליך. רוצה לומר: טענת המבקש כאילו נוהל ההליך לפני כב' רשם ההוצאה לפועל בחוסר סמכות, וללא רשות בית המשפט שלפשיטת רגל – טענת סרק היא; לא זו בלבד שניתנה רשות בית המשפט שלפשיטת רגל, אלא שלפני בית המשפט הנכבד הובאה מלוא התשתית הדרושה, לרבות אזכור העובדה כי שלוש הדירות האמורות – הן תפוסות, ותפוסות על ידי בניו של החייב.