רע"צ
בית משפט השלום חיפה
|
10834-08-15
05/08/2015
|
בפני השופט:
אייל דורון
|
| - נגד - |
המבקשת :
פני יונס
עו"ד י' בן חיים ו/או א' חאלדי
|
המשיבה:
סלקום ישראל בע"מ
עו"ד א' נח ואח'
|
| החלטה |
בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת רשם הוצאה לפועל (כבוד הרשמת לירון זרבל-קדשאי) מיום 11.6.15 בתיק הוצל"פ 501966-12-14, במסגרתה ניתן צו חיוב בתשלומים בסך של 1,500 ₪ בחודש (בעוד שבבקשת המבקשת/החייבת למתן צו חיוב בתשלומים הציעה לשלם 150 ₪ לחודש בלבד).
לאחר שבחנתי את בקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות, ללא צורך בקבלת תשובת המשיבה, בהתאם להוראת תקנה 119(ז) לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם-1979.
אקדים ואעיר כי בבקשת רשות הערעור צויין באופן לאקוני כי זו "מוגשת במועד". לא נאמר מתי התקבלה ההחלטה אצל המבקשת, כנדרש בעת נקיטת הליך של פניה לערכאת ערעור, וכפי שמקובל. יצויין כי בתצהיר המבקשת שצורף לבקשת רשות הערעור נטען רק כי "ביום 11.6.2015 התקבלה ההחלטה נשוא בקשה זו". למרות ההתייחסות העובדתית בתצהיר לנושא המועד, לא נטען מתי התקבלה ההחלטה. יתרה מכך; גם הטענה הלאקונית כי בקשת רשות הערעור "מוגשת במועד", לא מצאה ביטוי או גיבוי בתצהיר המבקשת. משלא הוברר מתי התקבלה ההחלטה מיום 11.6.15 בידי המבקשת, ולאור הזמן הרב שחלף, נראה לכאורה כי המועד הקבוע בתקנה 119(ה) לתקנות הנ"ל, חלף. גם בהביאי בחשבון את נושא הסדרת הייצוג, ככל שזו היתה הסיבה לעיכוב, ראוי היה לכל הפחות להגיש בקשה מנומקת להארכת מועד. הדבר לא נעשה, ולכאורה די בכך כדי לדחות את הבקשה.
יצויין כי הגשת הבקשה בחלוף זמן כה רב לאחר ההחלטה משמעותה גם כי שניים מן המועדים בהם אמורה היתה המבקשת למלא אחר ההחלטה, כבר חלפו. בבקשה לא נאמר דבר בנוגע לשאלה האם התשלומים הראשון והשני אותם היה על המבקש לשלם בהתאם לצו החיוב בתשלומים, אכן שולמו. וככל שלא שולמו, האם שולם במועדים אלה לכל הפחות סכום של 150 ₪ בחודש כפי שהוצע על ידי המבקשת? בנסיבות, משלא נטען דבר בהקשר זה, מתחייבת המסקנה כי המבקשת לא שילמה מאומה ע"ח חובה מאז מתן ההחלטה נשוא בקשה זו ועד היום, אף לא סכום חלקי ונמוך כמוצע על ידה, למרות שכבר חלפו שני מועדי תשלומים, ולטעמי אף לעובדה זו יש לייחס משקל מסויים, גם אם לא מכריע, בעת בחינת בקשה מעין זו, ובוודאי בעת בחינת בקשה להארכת מועד להגשת בקשה מעין זו.
למרות זאת, אני נדרש לבקשה לגופה, והדברים לעיל הינם בבחינת הערה בלבד.
כאמור, לאחר שעיינתי בחומר שצורף, אני סבור כי דין הבקשה להידחות לגופה. אבהיר טעמיי.
הפסיקה קובעת כי בכל הנוגע לקביעת גובה צו חיוב בתשלומים, תמעט ערכאת ערעור להתערב בשיקול דעתו של רשם ההוצאה לפועל, ובלבד שמהחלטתו עולה כי בחן כהלכה את הנתונים שהונחו בפניו. רק במקרים בהם התשלום שנקבע חורג מ"מתחם הסבירות" של הסכומים שניתן היה לקבוע, באופן העלול לגרום לחייב לעיוות דין, יש מקום להתערבות בשיקול דעת זה.
אצטט מדברים שאמרתי ברע"צ (חי') 58887-07-12 פחמאווי נ' בנק ירושלים בע"מ (31.7.2012):
"כפי שציינתי ברע"צ 18619-02-11 טטרואשוילי נ' בנק הפועלים (13.2.11):
"הכלל הוא כי ערכאת הערעור לא תתערב בשיקול דעתו של רשם ההוצל"פ בנושאים כגון אלה נשוא בקשת רשות הערעור, למעט במקרים חריגים. בענייננו, הסכומים אשר צויינו בהחלטה הראשונה נקבעו לאחר שכב' הרשמת בחנה את ההכנסות מחד וההוצאות מאידך והכריעה על פי שיקול דעתה, אשר לא מצאתי נימוק להתערב בו".
דומני כי זוהי הגישה המקובלת לעניין זה בפסיקה, וכפי שציין למשל בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט ג' ארנברג) ברע"צ 16169-04-11 אל איובי נ' אטל (16.6.11):