רע"פ 8977/15 אלון עוז נ' מדינת ישראל

1. לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטים: י' שפסר; צ' דותן; ו-ד"ר ש' בורנשטין), בעפ"ג 47020-08-15, מיום 17.11.2015, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום בפתח תקווה (כב' השופט ח' טרסי – סג"נ), בת"פ 46529-04-14, מיום 15.7.2015.

2. בד בבד עם הבקשה לרשות ערעור, הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל, אשר הושת על המבקש. בהחלטתי, מיום 28.12.2015, הוריתי על עיכוב ביצוע העונש, עד להחלטה בבקשה לרשות ערעור.

רקע והליכים קודמים

3. המבקש הורשע, על יסוד הודאתו במסגרת הסדר טיעון, במיוחס לו בכתב אישום מתוקן בשנית שהוגש נגדו. על-פי כתב האישום המתוקן בשנית, המחזיק חמישה אישומים, בתקופה שבין מאי 2012 לבין מרץ 2013, ביצע המבקש ארבעה מעשי פריצה ועוד ניסיון לביצוע מעשה פריצה, וזאת בחמישה בתי מגורים בקיבוצים שונים בארץ, במסגרתם גנב פריטים רבים, ובכלל זאת, תכשיטים, לפטופ, כרטיסי אשראי וכסף מזומן.

כתב האישום המתוקן בשנית ייחס, אפוא, למבקש ארבע עבירות של התפרצות למקום מגורים לשם ביצוע עבירה, לפי סעיף 406(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); ניסיון לעבירת התפרצות למקום מגורים לשם ביצוע עבירה, לפי סעיף 406(ב) בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין; וארבע עבירות של גניבה, לפי סעיף 384 לחוק העונשין.

4. בבואו לקבוע את מתחם הענישה ההולם את חומרת מעשיו של המבקש, נתן בית משפט השלום את דעתו, כביטוי לחומרתם של מעשים אלו, למשך התקופה בה הם בוצעו; ולפגיעה בפרטיות ובתחושת הביטחון האישי של בעלי הבתים שנפרצו. עם זאת, קבע בית משפט השלום כי מעשיו של המבקש אינם נמנים על "רף החומרה הגבוה", וזאת לנוכח העובדה שהמעשים בוצעו במהלך שעות היום; מבלי שנכח אדם כלשהו בבית, בעת עשייתם; ולא נלווה להם תחכום רב. על רקע זה, נקבע כי מתחם הענישה, לכלל המעשים, נע בין 24 ל-60 חודשי מאסר לריצוי בפועל. בשלב זה, החליט בית משפט השלום לסטות לקולה ממתחם הענישה שנקבע, וזאת משיקולי שיקום. בית משפט השלום התייחס לעמדת שירות המבחן להקל בעונשו של המבקש, לנוכח ההליך הטיפולי בו הוא השתלב. ביתר שאת אמורים הדברים, כך נקבע, לאור העובדה שמניעיו של המבקש לביצוע המעשים היה מצבו הכלכלי הרעוע. מעבר לכך, לגישתו של בית משפט השלום, גם אם לא ניתן היה לסטות לקולה ממתחם הענישה, היה מקום להעמיד את עונשו של המבקש בתחתית המתחם שנקבע, לנוכח עברו הפלילי נקי; שירותו הפעיל במשטרה ובצה"ל בסדיר ובקבע; והחרטה העמוקה שהביע על מעשיו. חרף האמור, קבע בית משפט השלום כי לא ניתן להימנע, בנסיבות דנן, מהשתת עונש מאסר בפועל על המבקש. נקבע, בהקשר לכך, כי הטלת עונש מאסר מתון ומדוד על המבקש, תבטא באופן הולם ומידתי את חומרת המעשים, מחד גיסא; ואת נסיבותיו של המבקש, מאידך גיסא. על יסוד מכלול השיקולים, דן בית משפט השלום את המבקש ל-12 חודשי מאסר לריצוי בפועל, בניכוי ימי מעצרו. עוד הושתו על המבקש, 10 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור, במשך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר, כל עבירת רכוש מסוג פשע; 5 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור, במשך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר, כל עבירת רכוש מסוג עוון, למעט עבירה לפי סעיף 413 לחוק העונשין; ופיצוי כספי למתלוננים, בסך כולל של 18,000 ₪.

5. המבקש הגיש ערעור על חומרת עונשו לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, וערעורו נדחה, ביום 17.11.2015. נקבע, כי בית משפט השלום שקל את כלל השיקולים העומדים על הפרק, וגזר על המבקש עונש ראוי המתחשב בכלל הנסיבות הרלוונטיות. בית המשפט המחוזי הדגיש, כי מעשה התפרצות אחד מצדיק, על דרך הכלל, השתת עונש מאסר לריצוי בפועל לתקופה שנעה בין 12 ל-24 חודשים. מטעם זה, לשיטתו של בית המשפט המחוזי, אין הצדקה להקלה נוספת בעונשו של המבקש, ולהמיר את עונש המאסר שהושת עליו למאסר שירוצה על דרך של עבודות שירות. זאת, בין היתר, כך נקבע, גם לנוכח העובדה כי קשה לראות במעשיו של המבקש משום "מעידה חד פעמית".

הבקשה לרשות ערעור

6. בבקשה שלפניי, טען המבקש כי היה מקום להקל בעונשו, ולהמירוֹ למאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות. לעמדתו של המבקש, הקלה נוספת בעונשו מתבקשת לנוכח נסיבותיו האישיות, ועל רקע תרומתו הרבה לחברה בישראל, כמי שהקדיש את חייו לשירות המדינה. לאחר הדרדרות אישית קשה שעבר בחייו, כך נטען, השתלב המבקש בהליך שיקומי במסגרות שונות, בעקבותיו בא שירות המבחן בהמלצה חיובית, להסתפק בהטלת עונש מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות. על רקע זה, סבור המבקש כי היה מקום לאמץ את המלצת שירות המבחן בעניינו. הימנעות מכך, לעמדתו של המבקש, תסכל את ההליך השיקומי בעיצומו הוא מצוי, ותגרום לניתוקו, פעם נוספת, ממעגל העבודה, ללא יכולת לפרנס את בני משפחתו. ביתר שאת אמורים הדברים, כך טען המבקש, לאור תכליותיו של תיקון 113 לחוק העונשין, ועמדותיה של הועדה הציבורית לבחינת מדיניות הענישה והטיפול בעבריינים.