רע"פ 890/15 חגי יונגר נ' עיריית גבעת שמואל

1. לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת הבכירה נ' אהד), בעפ"א 22223-08-14, מיום 21.12.2014, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על גזר דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים בפתח תקווה (כב' השופט נ' שטרנליכט) (להלן: בית המשפט לעניינים מקומיים), בח"נ 2587-12-13, מיום 15.7.2014.

רקע והליכים קודמים

2. בכתב אישום, אשר הוגש נגד המבקש, מיוחסים לו שלושה אישומים, לפיהם בימים 10.9.2012; 14.11.2012; ו-16.1.2013, החנה המבקש את רכבו במקומות חניה מוסדרים בשטח העיר גבעת שמואל, ללא תשלום אגרת חניה, ובכך הוא עבר עבירה לפי סעיף 3(ב) לחוק עזר לגבעת שמואל (העמדת רכב וחנייתו), התשס"ג-2003 (להלן: חוק העזר או חוק העזר לגבעת שמואל). כתב האישום הכולל את שלושת האישומים הנ"ל, הוגש נגד המבקש לאחר שהוא הגיש בקשה להישפט, לפי סעיף 229 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982.

3. מן העובדות אשר התבררו בפני בית המשפט לעניינים מקומיים, ואשר אינן שנויות במחלוקת, עולה כי בהיותו שוכר דירה בגבעת שמואל, הגיש המבקש בקשה לקבלת תו חניה אזורי מהמשיבה. המשיבה התנתה את מתן תו החניה, בכך שהמבקש ישנה את כתובת מקום מגוריו ברישומי משרד הפנים, לגבעת שמואל. משסירב המבקש לשנות את כתובתו ברישומי משרד הפנים, שכן, לשיטתו, מדובר בדרישה בלתי חוקית, הועבר עניינו לוועדת חריגים, אשר החליטה להנפיק לו תו חניה זמני. לאחר שהוארך הסכם השכירות של המבקש, הוא התבקש על-ידי המשיבה, להציג את הסכם השכירות המעודכן, לצורך הארכת תוקפו של תו החניה. ביום 16.3.2010, הגיע המבקש למשרדי המשיבה, והציג את הסכם השכירות העדכני. פקידת מחלקת החניה של המשיבה סירבה להאריך את תוקפו של תו החניה, בהיעדר שינוי רישום כתובת מגוריו של המבקש במשרד הפנים, והעניין עבר להמשך טיפול אצל המשיבה. בתוך כך, ובטרם אושרה למבקש הארכה של תוקף תו החניה (להלן: תקופת ההמתנה), הגישו פקחי המשיבה 3 דוחות בגין חניה ללא תשלום אגרת חניה. המבקש עתר לבית המשפט לתביעות קטנות בפתח תקווה למתן פסק דין הצהרתי, לפיו הוא זכאי לקבל תו חניה מהמשיבה, במשך כל תקופת שכירותו בשטחיה; לביטול דוחות החניה שניתנו לו; ולסעד כספי. בית המשפט לתביעות קטנות קבע (כב' השופטת נ' מימון שעשוע), בת"ק 17430-06-10, ביום 10.2.2011, כי:

"לאחר שעיינתי בסעיף 18י [לחוק העזר], אני סבורה כי מהחוק עולה שלאו דווקא רישום כתובת בתעודת הזהות מהווה הוכחה בלעדית למגוריו של 'מי שמתגורר באזור שנקבע כמקום חניה מוסדר'. אלא רשאית העירייה לדרוש כל מסמכים סבירים אחרים להוכחת מען מגורים כגון חוזה שכירות ואישור תשלום ארנונה ו/או כל אינדיקציה אחרת כגון תצהירי שכנים, כך שהדרישה מהתובע לשנות את כתובתו בתעודת הזהות כתנאי למתן תו תושב אינה יכולה לעמוד.

בהתחשב בכך שהיו לתובע אפשרויות חניה אחרות, במגרש חניה ציבורי ובחניון הבניין, אני מעמידה את הפיצוי על סך של 1,000 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 יום.

אין בכך כדי לפגוע בתוקף הדוחות שניתנו לתובע".

          בהציגו את פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות, פנה המבקש, ביום 1.7.2012, למשיבה בבקשה לקבלת תו חניה. ביום 7.2.2013, ניתן למבקש תו החניה המבוקש.

4. המבקש הודה בבית המשפט לעניינים מקומיים כי החנה את רכבו, במועדים ובמקומות המתוארים בכתב האישום אשר הוגש נגדו. ואולם, הוא טען כי יש לבטל את דוחות החניה שקיבל, מאחר שהוא שילם למשיבה ארנונה בשנים 2013-2012, ולכן היה זכאי לתו חניה במועדים שבהם הוגשו נגדו דוחות חניה אלה. כמו-כן, טען המבקש כי הימנעות המשיבה מליתן לו תו חניה לאורך זמן מקימה עבורו טענת הגנה מן הצדק.

בהתייחס לטענתו של המבקש כי שילם ארנונה במהלך התקופה שבה הוגשו דוחות החניה, קבע בית המשפט לעניינים מקומיים כי שאלת זכאותו של המבקש לקבל תו חניה כלל אינה רלוונטית, מאחר שאין חולק כי לא הוצמד לשמשת רכבו תו חניה, בעת שהוגשו לו הדוחות, כדרישת סעיף 18 לחוק העזר. לפיכך, גם אם היה המבקש זכאי לקבל תו חניה, הוא לא היה רשאי לחנות את רכבו ללא תשלום, בהיעדר תו המוצמד לשמשת רכבו. אשר לטענת ההגנה מן הצדק, שהועלתה על-ידי המבקש, הדגיש בית המשפט לעניינים מקומיים, כי לא התקיימו במבקש אמות המידה לקבלתה של טענה מעין זו (ע"פ 4855/02 מדינת ישראל נ' בורוביץ, פ"ד נט(6) 776, 807-806 (2005); ע"פ 7014/06 מדינת ישראל נ' לימור 47-45 (4.9.2007)). נקבע בהקשר זה, כי אין בעובדה שבדיקת זכאותו של המבקש לתו חניה נמשכה זמן רב מידי, כדי להוות "התנהגות שערורייתית", או "פגם היורד לשורשם של דברים" מבחינתה של המשיבה. משהוכחו העובדות הנטענות בכתב האישום, הרשיע בית המשפט לעניינים מקומיים את המבקש בשלושת האישומים, שיוחסו לו.