רע"פ 6661/14 איתן קוליה נ' מדינת ישראל

לפניי בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט ר' בן-יוסף), בעפ"ת 21727-0-14, מיום 4.9.2014, אשר בגדרו נדחה ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בתל אביב-יפו (כב' השופט ר' פרי) (להלן: בית המשפט לתעבורה), הכרעת דין מיום 13.4.2014 וגזר דין מיום 26.5.2014.

           המבקש הגיש בקשה לעיכוב ביצוע העונש שהושת עליו עד להכרעה בבקשה לרשות ערעור, ובהחלטתי מיום 26.11.2014 נדחתה בקשה זו.

רקע והליכים קודמים

2. בכתב האישום שהוגש נגד המבקש, נטען כי ביום 11.8.2013, בשעה 09:24 לערך, נהג המבקש ברכב משא, כשהוא שיכור ותחת השפעת סמים; ולאחר שנעצר, סירב המבקש למסור דגימת שתן לצורך בדיקת סמים. המבקש הכחיש כי הוא נהג תחת השפעת סמים, וטען כי הדרישה למסור בדיקת שתן נעשתה שלא כדין. לדברי המבקש, בעבר הוא אכן עשה שימוש בקנאביס לצרכים רפואיים, אך עשרה ימים לפני מועד האירוע המתואר בכתב האישום, הוא נחקר על-ידי שוטרים, הודה בכך שהוא צרך קנאביס, והבטיח שלא לחזור על כך. לטענתו של המבקש, האירוע המתואר בכתב האישום התרחש לאחר ששוטרים ארבו לו בסמוך לביתו, ועצרו אותו כשהחל לנהוג, למרות שלא היה להם כל בסיס לחשד כי הוא נוהג תחת השפעת סמים.

3. בהכרעת דין, מיום 13.4.2014, קבע בית המשפט לתעבורה, כי עובר לאירוע המתואר בכתב האישום, התגבש בעניינו של המבקש חשד סביר לכך שהוא נוהג תחת השפעת סמים. החשד התבסס על מספר אינדיקציות: ידיעה מודיעינית שהתקבלה במועד סמוך, בדבר שימוש תדיר שהמבקש עושה בסמים; סמים שנתפסו בביתו של המבקש; הודאתו של המבקש, מיום 1.8.2013, כי הוא צורך סמים באופן יומיומי; וסירובו של המבקש לערוך "בדיקת מאפיינים"  (במסגרתה מתבקש הנבדק לבצע פעולות פשוטות כגון הבאת אצבע לאף). עוד נקבע, כי השוטרים שעיכבו את המבקש הסבירו לו את פשר העיכוב, ואיפשרו לו לשוחח עם בא-כוחו, אך המבקש סירב למסור דגימת שתן, אף שהוסברה לו משמעות הסירוב. בית המשפט קיבל את טענתו של המבקש בדבר מצבו הרפואי, אך קבע כי היה עליו לפעול בדרכים חוקיות לשם קבלת אישור מתאים לעשות שימוש במריחואנה לצורך רפואי, ושלא לעשות דין לעצמו. יתר טענותיו של המבקש נדחו בהכרעת הדין, והוא הורשע בעבירות של נהיגה בשכרות, לפי סעיף 62(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן: פקודת התעבורה) ונהיגה בקלות ראש, לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה. לשלמות התמונה יצויין, כי המבקש זוכה מעבירה של "סירוב להיבדק בדיקת שתן", כיוון שסירוב זה הוביל להרשעתו של המבקש בנהיגה בשכרות, ואין מקום להרשיע אותו בעבירה נוספת בגין כך.

4. ביום 26.5.2014, נגזר דינו של המבקש. בין יתר שיקולי הענישה, שקל בית המשפט לתעבורה מחד גיסא, את חומרת העבירה של נהיגה בשכרות, את הסיכון הגלום בה, ואת עברו התעבורתי של המבקש; ומאידך גיסא, את נסיבותיו האישיות של המבקש, לרבות מצבו הרפואי שהוביל אותו לעשות שימוש בסמים, ותרומתו לקהילה. לאחר זאת, הושתו על המבקש העונשים הבאים: קנס בסך 1,500 ש"ח או 15 ימי מאסר תמורתו; פסילת רישיון למשך 24 חודשים בפועל, בניכוי ימי הפסילה המינהלית והשיפוטית; 6 חודשי פסילה על תנאי, למשך שלוש שנים; ו-6 חודשי מאסר על תנאי, למשך שלוש שנים, לבל יעבור המבקש עבירה של נהיגה בשכרות או נהיגה בזמן פסילה.

5. המבקש ערער על הכרעת דינו ועל גזר דינו של בית המשפט לתעבורה. בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו קבע, כי לא נפלה כל שגגה בפסק דינו של בית המשפט לתעבורה. טענתו של המבקש להיעדר"חשד סביר" אשר הצדיק את הדרישה למסור דגימת שתן – נדחתה; וכן נדחתה טענתו של המבקש ל"הסתמכות" על עצתו של עורך-דינו, אשר ייעץ לו לסרב לבדיקה. גם לעניין העונש, נקבע כי גזר הדין הוא נכון וראוי בנסיבות העניין, ולפיכך נדחה הערעור על שני חלקיו.

הבקשה לרשות ערעור ותגובת המשיבה

6. בבקשה לרשות ערעור, טען המבקש כי הוא נפל קורבן ל"תרגיל הענשה", בכך שהוא נחקר בגין שימוש בקנאביס, ומספר ימים לאחר ששוחרר, ארבו לו שוטרים כשהחל לנהוג, ודרשו ממנו דגימת שתן. לדברי המבקש, התנהלותם של השוטרים גרמה לפגיעה בזכויות היסוד שלו, וכן בזכויותיו כחשוד, וזאת שלא לצורך הגנה על עוברי הדרך, אלא מתוך התנכלות למבקש גרידא. בבקשה נטענו טענות רבות ושונות, כאשר לא כולן נוסחו באופן הולם, וחלקן אינן ממין העניין, ויפה להן הכותרת שניתנה להן בבקשה – "תסכוליו המתמשכים של הסנגור".