רע"פ 4797-15 כ' נ' מדינת ישראל

1. לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופטים: א' הלמן; ש' אטרש; ו-י' שטרית), בע"פ 28504-11-14, מיום 9.6.2015, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בקרית שמונה (כב' השופט ג' אזולאי – נשיא), בת"פ 56779-02-12, מיום 17.9.2014.

רקע והליכים קודמים

2. נגד המבקש הוגש כתב אישום, ממנו עולה כי ביום 28.12.2011, בביתה של ע' כ' (להלן: המתלוננת), הכה אותה המבקש במכות אגרוף בלחיה ובכתפה, ודחף אותה אל עבר ארון מטבח. כתוצאה מן המכות, נחבלה המתלוננת במצחה, בברכּה ובחלקי גוף נוספים, ונגרמו לה נפיחוּת, בצקת, שטף דם באיזור ארובת העין השמאלית, ורגישות ושטפי דם ברגל ובזרועות. בהמשך, כך על-פי כתב האישום, איים המבקש על המתלוננת בכך שהוא קרא לעברה: "אני אמרר לך את החיים וארצח אותך", וזאת בכוונה להפחידה או להקניטה. כתב האישום ייחס, אפוא, למבקש עבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיף 379 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); ועבירת איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין.

3. במסגרת הסדר טיעון שנערך עם המאשימה, ביום 29.1.2014, הודה המבקש במיוחס לו, בכפוף לתיקון כתב האישום. ביום 2.6.2014, בשלב הטיעונים לעונש, ובעקבות טענותיו של המבקש בפניו, קבע בית משפט השלום (כב' השופט מ' מרגלית) כי המבקש "ממשיך לטעון כי הודה בתיק מאחר ו'אין לו ברירה', [ולכן] מצאתי כי אין מקום לקבל את הודאתו בתיק זה במסגרת הסדר הטיעון" (התוספת שלי – א.ש.). משכך, ביטל בית משפט השלום את הרשעתו של המבקש, והורה להחזיר את התיק לשלב ניהול ההוכחות. מאחר שנחשף לנסיבות הקשורות למבקש במסגרת שלב הטיעונים לעונש, החליט כב' השופט מ' מרגלית לפסול עצמו מהמשך ניהול ההליך, והתיק הועבר לניהולו של כב' הנשיא ג' אזולאי.

4. ביום 17.9.2014, לאחר ששמע את העדים ובחן את הראיות, החליט בית משפט השלום להרשיע את המבקש במיוחס לו בכתב האישום (המקורי). בית משפט השלום קבע, כי עדותה של המתלוננת מהימנה, ומנגד הסבריו של המבקש נמצאו כבלתי מתקבלים על הדעת, ואף כ"הזויים". בית משפט השלום הוסיף וקבע, כי המבקש "עשה עליי רושם של איש עצבני מאוד, שבקושי שולט במזג שלו, חזר באובססיביות על קלטת מסויימת שלא מובן לי מה תוכל להועיל לו, חוסר האמינות מעדותו בלט לכל. אין בידי לקבל עדותו ואיני מאמין לו".

5. ביום 1.10.2014, וטרם שניתן גזר דינו של המבקש, הגיש בא-כוחו של המבקש בקשה להוספת ראייה, אשר כותרתה "חוות דעת מומחה" (להלן: חוות הדעת), ממנה עולה כי קיימים ממצאים "מחשידים" בקלטת העימות שנערך במשטרה בין המבקש למתלוננת (להלן: קלטת העימות). בית משפט השלום קבע, כי:

"המדובר בבקשה תמוהה לקבלת ראייה שידועה [למבקש] כבר שנתיים וחצי, המדובר בבקשה להעיד מומחה שנשכר לפני כשנתיים אך משום מה לא הובא להעיד בפרשת ההגנה, נראה כי [המבקש] סבר אולי שעל בית המשפט להזמין את המומחה של [המבקש] ולא ההיפך, מכל מקום לא מובן מה תועיל קלטת זו ומה תועיל העדות של המומחה כאשר נקבעו ממצאים חד-משמעיים לאור הראיות החד משמעיות שאינן קשורות לעימות כזה או אחר בין [המבקש] למתלוננת" (עמ' 10 לפרוטוקול הדיון בבית משפט השלום, מיום 1.10.2014).

6. בגזר דינו, מיום 1.10.2014, קבע בית משפט השלום כי מתחם העונש ההולם למעשיו של המבקש נע בין 3 חודשי מאסר על תנאי ל-12 חודשי מאסר בפועל ועונשים נלווים. לקולת עונשו של המבקש, התחשב בית משפט השלום, בין היתר, "בתרומתו לחברה בפעולות התנדבותיות", בגילו המתקדם של המבקש (כבן 70), ובעברו הנקי. על רקע דברים אלו, דן בית משפט השלום את המבקש ל-6 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור, במשך 3 שנים, את העבירות בהן הורשע או כל עבירת אלימות. עוד הטיל בית משפט השלום על המבקש קנס כספי בסך 4,000 ₪ או חודש מאסר תמורתו; ופיצוי כספי למתלוננת בסך 1,000 ₪.