1. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (הנשיא א' טל והשופטים צ' דותן וש' בורנשטין) בעפ"ג 31082-06-14 מיום 23.12.2014, במסגרתו נדחה ערעור המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום בראשון לציון בת"פ 244041-01-12 שאוחד יחד עם ת"פ 25029-06-11 מיום 26.5.2014, לפיו הושתו על המבקש 12 חודשי מאסר בפועל והופעל מאסרו המותנה למשך ששה חודשים, אשר הושת עליו בת"פ 4286/07, כך שהוא ירצה מאסר כולל במשך 18 חודשים; חמישה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו, שלא יעבור עבירת אלימות נגד גוף האדם, לרבות איומים, עבירה של החזרת סכין למטרה לא כשרה וכן עבירה של החזקת סם מסוג עוון; שבעה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו, שלא יעבור עבירה מסוג פשע על פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: הפקודה).
רקע והליכים קודמים
2. המבקש הורשע על יסוד הודאתו בביצוע עבירות אשר יוחסו לו בשני כתבי אישום (אחד מתוקן). על-פי כתב האישום הראשון, ביום 6.1.2011 הובהל המבקש לבית החולים אסף הרופא לאחר שנדקר ונזקק לטיפול רפואי. בנסיבות האמורות, החזיק המבקש בכיסו סכין, וזאת מחוץ לתחום ביתו או חצריו ולא הוכיח כי החזיקו למטרה כשרה. על כן, המבקש הורשע בעבירה של החזקת אגרופן או סכין שלא כדין, לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. על-פי עובדות כתב האישום המתוקן והשני, המבקש החזיק בביתו סם מסוכן מסוג חשיש במשקל 214.62 מחולק למספר פלטות, וכן פלטה במשקל 192.67. על כן, הורשע המבקש בעבירה של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית – עבירה לפי סעיף 7(א)+(ג) רישא לפקודה.
3. בית משפט השלום התייחס לתסקיר שירות המבחן שהוגש בעניין המבקש, אשר אינו עומד לטובתו. נמצא כי המבקש מתקשה לשתף פעולה עם שירות המבחן, ועל כן לא ניתנה המלצה טיפולית עבורו. שירות המבחן המליץ על ענישה קונקרטית אשר תהווה עבור המבקש גורם מרתיע ומציב גבול. בבואו לקבוע את מתחם העונש ההולם, עמד בית המשפט על החומרה שבעבירת החזקת הסם שלא לשימוש עצמי, עבירה שבצדה עונש של 20 שנות מאסר. אשר לעבירת החזקת הסכין, קבע בית המשפט כי אין מדובר בהחזקה באופן אקראי, וכי המושג "החזקת סכין לשם הגנה עצמית" צריך להיעלם מנוף חיינו, שכן, מדי שבוע נקטלים חיי אדם בשל דקירות סכין, המהווה כלי נשק משחית. עוד נקבע, כי עניינו של המבקש נמצא ברף חומרה גבוה. על כן, מתחם העונש שנקבע לעבירת הסם נע בין שבעה חודשי מאסר לבין 18 חודשים, ומתחם העונש לעבירת החזקת הסכין נע בין ששה חודשי מאסר לבין 12 חודשים. בשקלול העבירות, קבע בית משפט השלום מתחם עונש הולם שנע בין תשעה חודשי מאסר לבין 24 חודשים.
4. בית המשפט התייחס לנסיבות לחומרה, בהן עברו הפלילי המכביד של המבקש: עבירות של סחר בסמים והחזקת סם שלא לשימוש עצמי, בגינן הושתו עליו שבעה חודשים ועשרה ימים של מאסר בפועל; עבירות של התפרצות לדירה וגניבה, בגינן הושתו עליו עשרה חודשי מאסר; עבירות של סחר בסמים והחזקת סכין, בגינן הושתו עליו 22 חודשי מאסר; ועבירות של התנגדות למעצר, שיבוש הליכי משפט, נהיגה תחת השפעת אלכוהול ונהיגה בזמן פסילת רישיון, בגינן הושתו על המבקש ששה חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות. בשל כך, קבע בית המשפט כי יש להחמיר עם המבקש בעונשו. זאת, על אף הידיעה כי המבקש הודה בעובדות כתב האישום; כי עבר זמן רב מעת ביצוע העבירות; וכי מדובר באב טרי. על כל האמור, גזר בית משפט השלום את דינו של המבקש כאמור.
5. המבקש ערער על גזר דינו לבית המשפט המחוזי וביום 23.12.2014 ערעורו נדחה. בית המשפט המחוזי עמד על חומרת העבירות. נקבע כי אכן, החזקת הסכין להגנה עצמית אינה מעלה או מורידה, וניכר כי המבקש נכון לפתור סכסוכים באמצעות שימוש בסכין. גם בית המשפט המחוזי התייחס לחלוף הזמן שעבר מאז ביצוע המעשים, אך קבע כי אין בו כדי להקל בעונש המבקש. עוד התייחס בית המשפט לתסקיר שירות המבחן המשלים שהוגש בעניין המבקש. לפיו, המבקש נמנע ממתן בדיקות שתן על מנת לאתר שימוש בסמים, מהם נגמל לטענתו, והוא לא התייצב לשני מועדים אליהם זומן על מנת לתת בדיקות שתן. שירות המבחן התרשם מקיומם של דפוסים אלימים עבריינים ואימפולסיביים אצל המבקש, והמליץ בשנית על הטלת ענישה מרתיעה שיהיה בה כדי להפחית את הסיכון להישנות עבירות על ידי המבקש. על כל האמור, דחה בית המשפט המחוזי את ערעור המבקש.
הבקשה למתן רשות ערעור
6. המבקש טוען כי העונש שהוטל עליו סוטה באופן משמעותי ממדיניות הענישה הראויה, באופן המצדיק ערעור ב"גלגול שלישי". לשיטת המבקש, מתחם הענישה שנקבע לעבירת החזקת הסכין בנסיבות הקשורות להגנה עצמית הוא שגוי. המבקש חוזר על טענתיו כי חלף זמן רב מעת ביצוע העבירות; כי הוא אב טרי; וכי מאז שנת 2011 לא נפתחו נגדו תיקים חדשים, נסיבות שלא קיבלו משקל ראוי בגזירת דינו, לטענתו. עוד לעמדת המבקש, הפעלת עונש המאסר המותנה בעניינו באופן מצטבר היא חורגת ואינה הולמת. כמו כן, ביום 14.1.2015 הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע עונשו.
דיון והכרעה
7. עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. הלכה היא, כי אין מעניקים רשות לערעור שני, אלא אם עולה טענה בעלת חשיבות כללית, בין משפטית ובין ציבורית (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיה) (13.7.1982) (להלן: חניון חיפה)). בענייננו, בקשת רשות הערעור אינה מעוררת שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון ב"גלגול שלישי" בהתאם להלכת חניון חיפה. המבקש חוזר על טענותיו כפי שהועלו בפני בית המשפט המחוזי: היותו אב טרי; הזמן שחלף מעת ביצוע העבירות; והחזקת הסכין לשם הגנה עצמית, לכאורה, נסיבות אשר לטענתו לא קיבלו את המשקל הראוי. דומני כי טענות אלו נוגעות באופן מובהק לעניינו הפרטני של המבקש ואינן מקימות עילה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי".
8. אשר לעונש שנגזר על המבקש, הרי שבית משפט השלום וכן בית המשפט המחוזי התייחסו מפורשות לכלל הנסיבות בעניינו, לרבות הנסיבות לקולא. עם זאת, נקבע כי עברו הפלילי המכביד וההמלצות השליליות החוזרות של שירות המבחן – גוברות, וכך גם אני סבור במקרה זה. יתרה מכך, אין בחומרת העונש כדי להצדיק מתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא במקרים של סטייה משמעותית ממדיניות הענישה (ראו: רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (11.12.1997)). לא מצאתי סטייה כלשהי, ודאי שלא קיצונית, בעונש שנגזר על המבקש.
9. ניכר כי המבקש לא מוצא את הנתיב חזרה לדרך הישר, והוא מרבה לבצע עבירות אשר בגינן מוטלים עליו עונשי מאסר חוזרים. סבורני כי אין מנוס מהטלת עונש מאסר מכביד בעניינו, לרבות הפעלת מאסרו המותנה, בתקווה כי הפעם יהיה בכך כדי להרתיע את המבקש מלבצע עבירות נוספות, ואולי אף לכוונו לדרך השיקום אותה הוא דוחה.
10. בנסיבות אלה, אין בידי לקבל את הבקשה למתן רשות ערעור והיא נדחית בזאת, ועל כן מתייתר הצורך לדון בבקשת עיכוב הביצוע.
ניתנה היום, ב' בשבט התשע"ה (22.1.2015).