רע"פ 1625/15 פלונית נ' פלונית

1. לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטים: א' טל – נשיא; ד' מרשק מרום; ש' בורנשטיין), בעק"פ 57381-06-14, מיום 3.2.2015, בגדרו נדחה ערעורה של המבקשת על הכרעת דינו של בית משפט השלום בראשון לציון (כב' השופט א' הימן – סג"נ), בק"פ 57690-11-11, מיום 25.5.2014, והתקבל חלקית ערעורה של המבקשת, באשר להוצאות שנפסקו נגדה.

רקע והליכים קודמים

2. המבקשת הגישה, ביום 31.1.2013, קובלנה פלילית נגד המשיבה, אשר עילתה עבירה של לשון הרע, לפי סעיף 6 לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965; ועבירה של פגיעה בפרטיות, לפי סעיף 5 לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981, וזאת על רקע פרסום ידיעה שייחסה למשיבה, שיש בה משום פגיעה במבקשת. מן עובדות הקובלנה עולה, כי המבקשת היא בת זוגו של בעלה לשעבר של המשיבה (להלן: ש' או בן הזוג). המבקשת וש' מתגוררים בקיבוץ נ.ס יחד עם בנם המשותף, וכן עם בנם המשותף של המשיבה וש' מנישואיהם. המשיבה, אף היא, גרה בקיבוץ נ.ס המשיבה, כך עולה מן הקובלנה, הגישה, ביום 2.11.2010, בקשה לבית משפט השלום ברמלה, למתן צו למניעת הטרדה מאיימת נגד המבקשת (להלן: הבקשה למתן הצו). באותה בקשה, כך צויין, טענה המשיבה, בלא קשר לעניין נושא הבקשה, כי המבקשת "גנבה זרע" מש', ועל-ידי כך אילצה אותו לגדל עמה את בנם המשותף, וכן תוארה המבקשת כ"בחורה ברמה נמוכה". לאחר דיון בבקשת המשיבה, אשר בפרוטוקול שלו נרשם כי הוא "בדלתיים סגורות", נטען בקובלנה, כי המשיבה מסרה עותק של הפרוטוקול לאביו של ש', ולאחר זאת הפיצה את תוכן הדיון בפני מזכיר הקיבוץ.

3. בית משפט השלום (כב' השופט א' הימן – סג"נ) זיכה את המשיבה מן המיוחס לה בקובלנה. נקבע, תחילה, כי בטעות סבר בא-כוחה של המבקשת, כי הדיון בבקשה למתן הצו היה חסוי, וכי טעות זו נבעה מן הכיתוב השגוי, בדבר "דלתיים סגורות", על גבי פרוטוקול הדיון בבקשה, אשר מקורו "בעניין בנאלי שבא על תיקונו בסופו של דבר". בהקשר לכך, הבהיר השופט הימן, כי "על מנת שדיון משפטי יתנהל בדלתיים סגורות, יש צורך בבסיס חוקי לקבוע זאת", ובנידון דידן, אין כל בסיס חוקי מעין זה. עוד נקבע, כי טענותיה של המשיבה בבקשה למתן הצו, חוסים תחת המעטה של חסינות או הגנה מוחלטת, ולכן אין בפרסומן, על-ידי המשיבה, כדי לשמש עילה בהליך כלשהו נגדה. בבחינת למעלה מן הצורך, ובהתייחס לתוכן הדברים שפרסמה המשיבה, קרי לטענה כי המבקשת "גנבה את זרעו" של ש', ציין השופט הימן, כי הוא מקבל את גרסתה של המשיבה, לפיה היא שמעה את הדברים מפי ש' בעצמו, בשיחה שבה נכחו לפחות שניים מבין חברי הקיבוץ, ובכך "ממילא נשמט היסוד הרעוע של קובלנה זו". ביחס למכלול העדויות שנשמעו בפניו, קבע השופט הימן כי עדותה של המשיבה היתה מהימנה, קוהרנטית, והגיונית ביותר, שעה שעדויותיהם של המבקשת ושל ש' אופיינו בהתחמקויות רבות המצביעות על אי מהימנותם. לאחר זאת, השית השופט הימן על המבקשת הוצאות בסך 50,000 ₪ לתשלום למשיבה; ו-30,000 ₪ לתשלום לאוצר המדינה, תוך שהוא מציין כי ההוצאות מושתות בגין עלויות ההגנה של המשיבה, וכן "בגין ניהול הליך מיותר לחלוטין, שאינו ממין העניין ואשר כל כולו בא במקרה הטוב משום טעויות משפטיות [...] ובמקרה אחר, רע ביותר, מתוך שימוש לרעה בהליך שיפוטי דרסטי". יצויין, כי בפתח דבריו, הביע השופט הימן מורת רוח מקיומו של הליך הקובלנה הפלילית באשר הוא, בציינו, בין היתר, כי מדובר בהליך פלילי פרטי ודרסטי, אשר משמש בעלי דין "כדרך קלה, זולה, ופשוטה, לעקוף את ההליך האזרחי".

4. המבקשת ערערה על פסק דינו של בית משפט השלום, לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור לעניין הכרעת הדין, בציינו כי "איננו מתייחסים לקביעות העובדתיות שנקבעו בבית משפט קמא". אשר להוצאות שהושתו על המבקשת, נקבע כי, בהסכמת הצדדים, יופחתו ההוצאות לטובת המשיבה לסכום של 15,000 ₪, ואילו ההוצאות לטובת אוצר המדינה יבוטלו כליל. יצויין, כי בפרוטוקול הדיון בבית המשפט המחוזי (להלן: הפרוטוקול), בעמ' 7, נכתב, בהאי לישנא:

"ב"כ [המבקשת]: [המבקשת] מסכימה לדחיית הערעור כלפי הכרעת הדין אך מבקשת שבית המשפט יקבע כי הוא, כערכאת ערעור, אינו מאמץ הקביעות העובדתיות שנקבעו על-ידי בית משפט [השלום], וזאת לאור העובדה כי הערעור נדחה מבלי לדון בו לגופו.

ב"כ המשיבה: המשיבה מסכימה לדחיית הערעור ולקביעה בפסק הדין שבית המשפט הזה, כערכאת ערעור, אינו מתייחס לקביעות העובדתיות שנקבעו על-ידי בית משפט [השלום], וזאת לאור העובדה כי הערעור נדחה מבלי לדון בו לגופו.

ב"כ הצדדים: אנו מקבלים את הצעת בית המשפט לפיה יבוטלו ההוצאות שנקבעו לטובת אוצר המדינה וההוצאות לטובת המשיבה יעמדו על סכום של 15,000 ₪."

הבקשה לרשות ערעור