רע"פ 1208/16 שמעון חדד ואח' נ' מדינת ישראל

1. בפני בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר- שבע (כב' השופטים: י' צלקובניק (אב"ד), י' עדן, ו-ג' שלו), ב-ע"פ 30796-06-15, במסגרתו נדחה ערעורם של המבקשים על גזר דינו של בית המשפט השלום בקרית-גת (כב' השופטת ר' לביא) ב-ת"פ 511-09, וזאת חרף העובדה שערעורם של המבקשים על הכרעת הדין נתקבל באופן חלקי.  

           אביא להלן את הנתונים הדרושים להכרעה בבקשה.

2. בתאריך 31.03.2009, הוגש כנגד המבקשים כתב אישום לבית המשפט השלום, אשר ייחס להם את העבירות הבאות: כריה שלא כדין, עבירה לפי סעיף 111(א) לפקודת המכרות, ואחריות של נושא משרה בתאגיד, עבירה לפי סעיף 111א לפקודת המכרות. המבקש 1 הואשם, בנוסף, בעבירות הבאות: שיבוש מהלכי משפט, עבירה לפי סעיף 244 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), ואיומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין.

3. לפי הנטען בכתב האישום, בתאריך 25.09.2008 המבקשים כרו חול בצוותא חדא משטח השייך למדינת ישראל, אשר אסורה בו כריית חול. בכתב האישום נטען כי המבקש 2 נהג בשופל, ופער באותו מקום בור בעומק של 5 מטרים ובשטח של 10x15 מטרים – וזאת בידיעתו ובהנחייתו של המבקש 1. בכתב האישום נטען עוד כי בסמוך לאחר מכן, המבקש 1 פנה אל בעליו של שטח הסמוך לשטח הכריה (להלן: המתלונן), וביקש ממנו כי בתמורה לסכום כסף יחתום עבורו על מסמך לפיו הזמין ממנו עבודה לביצוע בשטח הכריה. בכתב האישום נטען עוד כי כאשר המתלונן סרב לכך, המבקש 1 איים עליו כי יפגע בציוד השייך לו.

4. בתאריך 25.02.2014, לאחר שמיעת ראיות, בית המשפט השלום הנכבד הרשיע את המבקשים בעבירות הבאות: המבקש 1 הורשע בעבירות של כריה שלא כדין, ושיבוש מהלכי משפט, והמבקש 2 הורשע בעבירה של כריה שלא כדין. בצד זאת, המבקש 1 – זוכה מעבירות של איומים, ומאחריות של נושא משרה בתאגיד, והמבקש 2 – זוכה מאחריות של נושא משרה בתאגיד.

5. בתאריך 14.05.2015, לאחר שמיעת טיעוני הצדדים לעונש, בית המשפט השלום הנכבד גזר את דינם של המבקשים לעונשים הבאים:

(א) על המבקש 1 נגזרו – שני חודשי מאסר שירוצו בדרך של עבודות שירות; 8 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, והתנאי הוא שלא יעבור את העבירות בהן הורשע; קנס בסך 20,000 ש"ח; וכן התחייבות בסך 30,000 ש"ח.

(ב) על המבקש 2 נגזרו – חודש מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות; 6 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, והתנאי הוא שלא יעבור את העבירה בה הורשע; קנס בסך 10,000 ש"ח; התחייבות בסך 15,000 ש"ח, וכן פסילה על תנאי.

6. המבקשים הגישו ערעור כנגד הכרעת הדין וגזר הדין – לבית המשפט המחוזי הנכבד. בתאריך 20.01.2016, בית המשפט המחוזי הנכבד קיבל באופן חלקי את הערעור על הכרעת הדין, וזיכה את המבקש 1 מעבירה של שיבוש מהלכי משפט. בנוסף, הרשעתו של המבקש 2 הומרה מהרשעה בעבירה של כריה שלא כדין – להרשעה בעבירה של סיוע לכריה שלא כדין. בצד זאת, בית המשפט המחוזי הנכבד דחה את הערעור על חומרת העונש, וקבע כי חרף הזיכוי החלקי, נוכח חומרת המעשים בהם הורשעו המבקשים – אין הצדקה להתערב בעונשים שהושתו עליהם.