רע"ס 55756-06-15 עירית נתניה נ' מנדראז/ יזמויות ופרויקטים ואח'

1. בפניי בקשה לביטול כתב אישום מחמת טענות מקדמיות שונות. הבקשה הוגשה בעניינו של כתב אישום, המייחס לנאשמים ניהול עסק מסוג אולם שמחות, ללא רישיון עסק, בניגוד לסעיפים 4,14 ו – 17 לחוק רישוי עסקים. אדון להלן בטענות לפי סדרן;

2. טענתו הראשונה של הסנגור הנה שהיה על המאשימה לשקול סגירתו של התיק בהסדר מותנה טרם הגשת כתב האישום, בהתאם לתיקון מס' 66 לחוק סדר הדין הפלילי ( נוסח משולב ), התשמ"ב-1982 ( להלן: "החסד"פ" ). אין בידי לקבל טענה זו;

העבירה המרכזית המיוחסת לנאשמים בכתב האישום הנה עבירה לפי סעיף 14 לחוק רישוי עסקים, קרי: עבירה של ניהול עסק ללא רישיון. בהתאם להוראת סעיף 67א(ג)(1) לחסד"פ, אין לערוך הסדר בעבירות המנויות בסעיף 240 לחוק. סעיף 240 לחוק מונה מספר עבירות ומרחיב תכולתו אף לעבירות לפי חיקוק אחר ששר המשפטים, באישור ועדת חוקה חוק ומשפט של הכנסת, יקבע.

השר קבע בתקנה 2(21) לתקנות סדר הדין הפלילי ( חיקוקים לעניין סעיפים 239 ו – 240 לחוק ), תשכ"ו-1966, כי סעיף 240 לחסד"פ חל על עבירה לפי סעיף 14 לחוק רישוי עסקים. המסקנה המתבקשת היא כי המחוקק קבע מפורשות שאין לערוך הסדר מותנה בעבירה לפי סעיף 14 לחוק רישוי עסקים, העבירה המיוחסת לנאשמים בכתב האישום. די בכך על מנת לדחות בקשת ההגנה לביטול כתב האישום נוכח אי שקילת עריכת הסדר מותנה במקרה דנן.

יתרה מכך, בהתאם לסעיף 67א(ה), "תובע לא יסגור תיק בהסדר, או בהליך דומה שלפיו אם החשוד יקיים תנאים מסוימים לא יוגש נגדו כתב אישום, בין ביוזמת התובע ובין ביוזמת החשוד, אלא לפי הוראות סימן זה או לפי חוק אחר המסמיך תובע לסגור תיק בתנאים". הוראת חוק זו איננה עולה בקנה אחד עם טענת ההגנה, לפיה מוסמך כל בית משפט, "מכוח סמכותו הטבועה", להחיל את ההסדר המותנה על עבירות שלא בא זכרן בחוק. לא למותר להוסיף בהקשר זה, כי להחלת החוק על עבירות נוספות ישנן השלכות רוחב תקציביות ומערכתיות. נוכח המנגנונים הקבועים בחוק, מחייב יישומו של ההסדר היערכות מתאימה של התביעה הנוגעת לעניין מבחינת כוח אדם, נהלי ביצוע ועוד. העבירות עליהן הוחל התיקון לחוק לעת הזו נקבעו לאחר דיונים רבים של גורמים שונים ואין להניח כי כוונת המחוקק הייתה לפתוח פתח להרחבה בלתי מבוקרת של ההסדר שבנדון.

לא זו עם זו, מהנחיית היועץ המשפטי לממשלה מס. 4.3042 עולה כי עבירות לפי חוק רישוי עסקים לא הוכללו, בשלב זה, בגדר העבירות עליהן רשאי תובע להחיל הסדר מותנה ( ראו נספחים א'-ג' להנחיה ).

3. טענה נוספת מטעם הנאשמים היא שהמאשימה לא בצעה שמוע טרם הגשת כתב האישום ומשום כך יש להורות על ביטול כתב האישום. המאשימה גורסת כי טרם הגשת כתב האישום התרו המפקחים בבעלי העסק בדבר ניהול עסקם ללא רישיון ואף אפשרו להם למסור גרסה מסודרת בנוגע לחשדות המיוחסים להם.

סעיף 60א לחסד"פ מחייב את התביעה לשלוח יידוע לחשוד בעבירת פשע. עוד קובע הסעיף, כי חשוד בעבירת פשע רשאי לשלוח תוך 30 ימים מיום קבלת ההודעה, בקשה מנומקת בכתב להימנע מהגשת כתב אישום נגדו. העבירה המיוחסת לנאשמים איננה עבירת פשע ומשום כך לא חלה על התביעה חובת היידוע וזכות השימוע, כמובנן בסעיף 60א לחוק.

באשר לזכותם של הנאשמים להשמיע את גרסתם טרם הגשת כתב האישום, הרי שלשיטת המאשימה זכות זו נתנה להם. ככל שהנאשמים חולקים עובדתית על כך שזומנו כנדרש למסירת גרסה, אין ניתן להכריע בטענה ללא שמיעת עדויות וקבלת ראיות בנושא. הטענה תוכרע לפיכך, במידת הצורך, לאחר שמיעת ההוכחות בתיק, במסגרת הכרעת הדין.

4. טענתם האחרונה של הנאשמים נוגעת לפגמים בניסוח כתב האישום. לשיטת ב"כ הנאשמים, לא מצוינים בכתב האישום ה"מועדים הרלוונטיים" ואין הנאשמים יודעים עד להיכן למתוח יריעת הגנתם. לא מצאתי בסיס אף לטענה זו. כתב האישום מבהיר מהם המועדים מפניהם אמורים הנאשמים להתגונן ( החל מיום 5/4/14 ) ומציין מפורשות מהו העסק שבניהולו ללא רישיון מואשמים הנאשמים ( אולם שמחות "פולגה" ברח' הבונים 20 בנתניה ).

5. נוכח האמור עד כה, אני דוחה את הבקשה לביטול כתב האישום.