רע"ס 50278-06-15 עיריית יבנה נ' עדני כהן ניהול והפקות בע"מ ואח'

1.בפניי בקשה למתן צו לגילוי מידע ופרטים לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי.

המבקשים עותרים לחייב את עיריית יבנה למסור להם מסמכים ומידע, בכדי שיוכלו לטעון לאכיפה בררנית בהליך הפלילי שנפתח נגדם. לטענת המבקשים, אולם האירועים נושא ההליך הוא אחד מהאולמות היחידים הנדרשים לפעול בכפוף לרישיון עסק באזורו, כשמסביבו פועלים כל העסקים ללא רישיון עסק.

המידע המבוקש כולל רשימת תיקי חקירה שנפתחו על ידי המשיבה; העתקי כתבי האישום שהוגשו על ידה בגין ניהול עסק ללא רישיון, נימוקים להגשת כתבי אישום או סגירת תיקים, ועוד.

השאלה העומדת לדיון היא, האם על הרשות המינהלית להעביר את המסמכים המבוקשים במסגרת עתירה לגילוי חומר חקירה.

תמצית העובדות וטענות הצדדים

2.המבקשים הינם חברה המנהלת אולם אירועים בשם "וסיליו" (להלן: החברה) ובעליה/מנהליה. לכאורה, אין בידי החברה רישיון עסק כדין. לטענת המבקשים, האולם קרוב לקבלת רישיון עסק. המבקשים מעוניינים לטעון לאכיפה בררנית לפי סעיף 149(10) לחוק ולצורך זה הם עותרים למתן צו לגילוי מידע ופרטים לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב-1982 (להלן: החוק). המבקשים טוענים כי המשיבה לא משתפת פעולה ולא העבירה את החומר הנדרש להגנתם.

3.המבקשים עותרים לקבלת מסמכים אלה: רשימת תיקי החקירה שנפתחו ונסגרו על ידי המשיבה בין השנים 2015-2013; כל כתבי האישום שהוגשו על ידי המשיבה לבית המשפט בעבירות בהן הואשם בין השנים 2015-2013 כולל מספרי תיקים; הנימוקים בכתב שמבהירים מדוע הוגש או נסגר תיק; נהלי העבודה או הנחיות מנהליות של רשויות עירוניות בעיר יבנה, המפרטים קריטוריונים להגשה או אי הגשה של כתב אישום בעבירות בהן הואשמו.

בהתאם לאמור בבקשה, טוענים המבקשים כי כל המידע נמצא בידי המשיבה בלבד, בלא שקיימת להם גישה אליו. לכן, הוגשה הבקשה שבפני למתן צו לגילוי מידע ופרטים מכוח סעיף 74 לחוק.

4. המשיבה טוענת כי החומר הנדרש אינו בגדר "חומר חקירה" ולא נמצא בליבת האישומים. לטענתה מדובר במסע דיג גרידא. לגישת המשיבה, החומר אינו עומד ב"מבחן הרלוונטיות.

עמדת המשיבה הינה כי דרישת המבקשים מטילה מעמסה מיותרת על המשיבה: על המבקשים להניח תשתית ראייתית עובדתית המבססת את החובה למסור את המידע המבוקש ואת התועלת שבעיון במסמכים הנדרשים. המשיבה סבורה כי קבלת בקשה זו תביא להטלת נטל בלתי סביר על המשיבה, ותוצאתה תהיה עיכוב הדיון וההכרעה בהליך הפלילי, ללא הצדקה.

המשיבה סבורה כי יש לדחות בקשה זו ולו רק מן הטעם שהמבקשים לא פנו לבית המשפט הנכבד בהליך הראוי. לגישת המשיבה, היה על המבקשים לפנות לפי סעיפים 108 ו-149(10) לחוק. משלא עשה כן יש לדחות בקשה זו.

בנוסף, הובאו מטעם המשיבה טענות לגופה של הטענה להגנה מן הצדק, אולם משזו אינה בקשה העומדת לדיון, לא מצאתי לפרטם כאן או להתייחס אליהם לגופם.

דיון והכרעה

5. אקדים סוף דבר לראשיתו ואבהיר כי במקרה דנן, צדקה המשיבה בטענתה, שהיה על המבקש לפנות להליך לפי סעיף 108 לחוק ועל כן יש לדחות את הבקשה כפי שהוגשה, ואנמק.

6.סעיף 74 לחוק, שכותרתו "עיון בחומר החקירה" קובע בחלקו הרלבנטי לענייננו:

"(א) הוגש כתב אישום בפשע או בעוון, רשאים הנאשם וסניגורו, וכן אדם שהסניגור הסמיכו לכך, או, בהסכמת התובע, אדם שהנאשם הסמיכו לכך, לעיין בכל זמן סביר בחומר החקירה וכן ברשימת כל החומר שנאסף או שנרשם בידי הרשות החוקרת, והנוגע לאישום שבידי התובע ולהעתיקו.

(ב)נאשם רשאי לבקש, מבית המשפט שאליו הוגש כתב האישום, להורות לתובע להתיר לו לעיין בחומר שהוא, לטענתו, חומר חקירה ולא הועמד לעיונו."

הסעיף מתייחס לעיון בחומר החקירה בחומר שנחשב לליבת האישום. על כן, יש להפעיל את מבחן הרלוונטיות בנוגע למסמכים הנדרשים. בהחלטה בבש"פ 8252/13, מדינת ישראל נ. ליאל שיינר [23.01.2014] (להלן: פרשת שיינר), בסוגיית זכות הגילוי והעיון (בפסקה 11), נקבע כי: