רע"ס 36067-06-14 מדינת ישראל נ' צברי

הנאשם הורשע על פי הודייתו בעבירה של ניהול עסק טעון רישיון ללא רישיון, עבירה על סעיפים 4, ו-14 לחוק רישוי עסקים, ולפי פריטים 7.6 ו-4.2 ב מהתוספת לצו, התשכ"ח – 1968, כמפורט בכתב האישום.

כמו כן הורשע באי קיום צו מנהלי, הוראת סעיף 20 לחוק, ועבירה לפי סעיף 25 לחוק.

על פי עובדות כתב האישום בהן הודה הנאשם, מאז חודש יוני 2013, ניהל הנאשם עסק טעון רישוי, מקום לעריכת משחקים ובית אוכל בשטח של 49 מ' בלב שכונת מגורים בראש העין.

כמו כן, הורשע הנאשם בכך שביום 15.06.2014, בביקורת שנערכה במקום העסק, הסתבר כי הוא המשיך והפעיל את העסק על אף צו מנהלי שהוצא על ידי רשות מוסמכת, ביום 22.05.2014, המורה לו להפסיק את העיסוק בעסק.

מפי הנאשם למדתי כי פנה לעירייה על מנת לנסות ולקבל רישיון עסק, ואולם בהתחשב בסוג העסק וטיבו ומיקומו, נדחתה בקשתו. הצדדים הגיעו להסדר טיעון באשר לרכיבי הענישה למעט סכום הקנס.

הנאשם הודה בהזדמנות הראשונה וחסך מזמנו של בית המשפט, ובנסיבות העניין הרי שדברים אלה משמשים כשיקול לקולא.

מאידך גיסא, מדובר בעסק המשמש לעריכת משחקים ובית אוכל, שנוהל ללא קבלת אישורים מהותיים, ושבמתכונתו הנוכחית עלול להוות סכנה לבאי המקום, מטרד לדיירי הסביבה, באופן שבריאות הציבור תלויה בו ולכן חובה לקיים את הוראת החוק המחייבת הוצאת רישיון טרם תחילת ניהול העסק.

שמעתי במהלך הטיעונים לעונש כי הנאשם הינו אסיר משוקם, ועיינתי במסמך מיום 10.04.2011 שהנאשם העביר לבית המשפט לאחר מועד הטיעון לעונש, וממנו עולה כי מדובר במי שעבר שיקום, שינוי משמעותי בחייו, ומי שהיווה אף מודל חיובי לחיקוי עבור מטופלי הוסטל אחרים. עיינתי בפרטי הסדר הטיעון ומצאתי כי מדובר בהסדר סביר ומאוזן. 

בנסיבות העניין, תוך שלקחתי בחשבון את נסיבותיו האישיות, משך הזמן בו הפעיל את העסק ללא רישיון, העובדה שהורשע בעבירה של אי קיום צו מנהלי, ובמיוחד השיקום שעבר, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: