רע"מ 18646-08-16 נקאש ואח' נ' משרד הפנים ואח'

1.בפניי בקשת רשות ערעור מינהלית על החלטת בית הדין לעררים, לפי חוק הכניסה לישראל תשי"ב-1952, מיום 6.8.16. בית הדין דחה את בקשת המבקשים לעכב את הרחקת הקטינה מהארץ עד להחלטה בערר לגופו, המתייחס לסירוב כניסתה של הקטינה, המבקשת 2, לארץ, ודחיית בקשתה לעיכוב ביצוע הגירוש.

הנני מקבלת את בקשת רשות הערעור ודנה בערעור לגופו.

2.אקדים ואומר כי החלטה לא פשוטה מונחת לפניי;

לבי אומר לי שמסכת השקרים המסועפת בה נקטה המבקשת כפי שפורט בהחלטות הקודמות, היא מקוממת, ומצדיקה כשלעצמה את דחיית הערעור בו מבוקש למעשה להורות על עיכוב גירושה של הקטינה.

מנגד, לא ניתן להתעלם מכך שמאז החלטת בית הדין נשוא הערעור הצטברו עובדות חדשות, וכי קיימות ראיות לפחות לכאורה, שאומנם נכונותן ואמיתותן עדיין מוטלות בספק, אך ככל שיתברר שהן אכן נכונות - קיימת אפשרות אותה לא ניתן בשלב זה לשלול, כי המבקשת, כטענתה, אכן ילדה את הקטינה (כפונדקאית). דבר זה כשלעצמו, בצירוף תוצאות בדיקת הרקמות שנערכה, לפיה קיים סיכוי שישנו אזרח ישראלי הטוען שהפריית העוברים נעשתה מזרעו - מצדיק לכאורה את עיכוב ביצוע הגירוש עד בירור הפרטים לאשורם. דבר זה נכון בעיקר לאור העובדה שהמבחן המכריע בשאלה אם יש מקום להיעתר לבקשה, הינו - האם קיים חשש לנזק חמור לקטינה, שאינו בר תיקון, כאשר טובת הקטינה צריכה לעמוד לנגד עיננו, על אף התנהגותה של המבקשת.

3.בהחלטתי מיום 18.8.16 נעתרתי לבקשת המדינה, והתרתי את העברת כל המסמכים שהציגו המבקשים בתמיכה לטענותיהם לשלטונות סרי לנקה, לרבות תוצאות בדיקת הרקמות. כל זאת על מנת ששלטונות סרילנקה יוכלו לבדוק ולאמת את הפרטים הנטענים על ידי המבקשים, לרבות טענתה של המבקשת שהיא זו שילדה את הקטינה.

בדיון היום ביקשתי מבא כוח המשיבה לעדכן את בית המשפט בתגובתם של שלטונות סרילנקה בעקבות כל החומר שהועבר להם. נעתרתי תחילה לבקשת בא כוח המדינה, לקבל עדכון הפרטים במעמד צד אחד ובדלתיים סגורות, לאחר שנטען שחשיפת כל הפרטים עלולה לפגוע ביחסי החוץ של מדינת ישראל עם שלטונות סרילנקה.

ואולם, לאחר שעיינתי בכל התכתובת ושמעתי את כל ההסברים בדלתיים סגורות ובמעמד צד אחד ללא נוכחות המבקשים, החלטתי שהפרוטוקול עצמו לגבי הפרטים שנמסרו על ידי המדינה בקשר למגעים עם שלטונות סרילנקה יישאר חסוי, אך קבעתי שאין מניעה לגלות למבקשים, שנכון לרגע זה אין כל דרישה משלטונות סרילנקה להשבת הילדה. לעובדה זו חשיבות במכלול השיקולים.

אני סבורה שאם היה מסתבר ששלטונות סרי לנקה טוענים שמדובר בחטיפת ילדה, או בדרישה של אם פונדקאית, ללא ספק הייתה נוטה הכף לדחיית הבקשה לעיכוב ביצוע הגירוש.

4.יודגש, כי מאז ההחלטה הקודמת של בית הדין נשוא הערעור, הצטברו נתונים רבים נוספים, שמחד חשפו בבירור שמרבית טענות המבקשת היו שקריות, אך הבהירו מספר עובדות שכרגע אינן במחלוקת, ובעלות השלכה על ההחלטה בשאלת העיכוב. אין ספק שהמבקשת אינה אמה הביולוגית של הקטינה, אלא שלטענתה היא זו שילדה אותה כפונדקאית, כאשר קיימת ראיה לכאורה שיתכן שהקטינה נולדה בהפריה מזרעו של אזרח ישראל. יצוין, כי בידי המבקשת, אישור (ללא תאריך) על החזרת שלושה עוברים לרחמה ביום 24.11.14, במרפאת פוריות ניו לייף הודו. כך גם הוצג אישור מאוחר מיום 23.8.16 מאותה מרפאה, המאשר את ביצוע החזרת העוברים במועד הנ"ל, כאשר מופיעים פרטי תורם הזרע.