רע"ב 6395/15 עבדאללה ח'רובה נ' שירות בתי הסוהר ואח'

1. לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט י' בן-חמו) בעת"א 8055-04-15 מיום 6.9.2015, בגדרו נדחתה עתירתו של המבקש להסיר את שיוכו הארגוני כאסיר המשויך לארגון "הג'יהאד האיסלאמי", להסיר את המגבלות החלות עליו בשל סיווג הביטחוני ולשלב אותו בטיפול שיקומי, הכול כמפורט להלן.

רקע רלבנטי

2. המבקש הוא אסיר המרצה החל משנת 2009 עונש של 11 שנות מאסר בפועל בגין שורת עבירות ביטחוניות. על פי עובדות כתב האישום המתוקן בו הורשע המבקש, הוא יצר קשר באמצעות האינטרנט עם אדם נוסף, והשניים הסכימו כי יש לפעול נגד ביטחון המדינה על דרך הוצאתם לפועל של פיגועים. במסגרת הקשר שנרקם בין השניים, החל המבקש ללמוד כיצד לייצר מטעני חבלה, ניסה לייצור שני אקדחים מאולתרים והצליח לייצר מטען חבלה מאולתר. כן יצר המערער באקראי קשר עם אדם נוסף, ואף עמו שוחח בדבר מתווים אפשריים לביצוע פיגועים ובדבר הצורך להקים חוליה עצמאית אשר תוציא פיגועים אלו אל הפועל. בנוסף, על פי המתואר, הכין המבקש סרטון ובו הדגמה של חטיפת אדם. נוכח סוג העבירות בהן הורשע, סווג המבקש כאסיר ביטחוני, והוא מרצה את עונשו באגף האסירים הביטחוניים בבית הסוהר "גלבוע" (להלן: בית הסוהר). בנוסף, הוא שויך ארגונית לארגון הטרור "הג'יהאד האיסלאמי" (להלן בהתאמה: הארגון ו-השיוך הארגוני).

3. ביום 14.1.2014 הגיש המבקש בקשה לבית המשפט המחוזי בנצרת (עת"א 28850-01-14), ובה ביקש לשלב אותו בהליך שיקומי בין כותלי בית הסוהר. ביום 25.2.2014 דחה בית המשפט המחוזי (השופט י' אברהם) את הבקשה. בית המשפט המחוזי ציין כי החלטת המשיבים מבוססת על הערכת שירות הביטחון הכללי לפיה עומק האידיאולוגיה של המבקש היא רבה, עד כדי כך שסיכויי שיקומו אינם קיימים – וכי קיים חיזוק להערכה זו בחומר המודיעיני שהוצג לעיונו במעמד צד אחד, אשר לפיו המבקש ממשיך לשמור על קשרים עם ארגוני הטרור; ובהתנהגותו בין כותלי בית הסוהר, אשר יש בה ללמד על הזדהות עם פעילותם של אסירים ביטחוניים בעלי אידיאולוגיה דומה. לפיכך, בית המשפט המחוזי קבע כי החלטת המשיבים שלא לשלב את המבקש בהליכי שיקום היא סבירה וכי אין מקום להתערב בה. בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש על ההחלטה לבית משפט זה ברע"ב 3770/14 נדחתה ביום 3.8.2014 (השופטת א' חיות), תוך אימוץ מסקנותיו של בית המשפט המחוזי (להלן: ההחלטות הקודמות).

4. ביום 6.4.2015 הגיש המבקש את העתירה מושא הבקשה שלפניי, ובה ביקש ארבעה סעדים: (א) לשלב אותו בקבוצת טיפול ושיקום בבית הסוהר; (ב) להסיר את שיוכו לארגון ולהגדירו כחסר שייכות ארגונית; (ג) להוציאו מהאגף הביטחוני ולשלבו תחת זאת באגף פלילי או ביטחוני ניטרלי; (ד) להסיר את המגבלות שחלות עליו בשל סיווגו הביטחוני. בבקשה ציין המבקש כי אין לו כל השתייכות לארגון, וכי שיבוצו באגף המאוכלס באסירים מהארגון נעשה משום שמדובר באגף למי שאינם מעשנים. עוד עמד המבקש על כך שעבירותיו לא נעשו ממניע אידיאולוגי אלא מתוך היגררות אחר הרפתקאות וירטואליות. באשר לסוגיית השיקום, המבקש סבר כי חלוף הזמן מאז שניתנו ההחלטות הקודמות הצדיק בחינה מחודשת של הנושא.

5. ביום 6.9.2015, בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה, על כל רכיביה. בהחלטתו, בית המשפט עמד על כך שנוכח ההחלטות הקודמות – אשר בהן נקבע כי לא נפל פגם בהחלטות הגורמים המוסמכים – השאלה שהועמדה להכרעתו היא האם מאז שניתנו ההחלטות הקודמות השתנו הנסיבות לטובת המבקש, במידה המצדיקה התערבות בהחלטת המשיבים. בית המשפט המחוזי הפנה לפקודת נציבות בתי הסוהר 03.02.00 שכותרתה "כללים ביחס לאסירים ביטחוניים" (להלן: פקודת אסירים ביטחוניים), הקובעת שאסיר ביטחוני יוחזר באגפים נפרדים מאסירים פליליים ובתנאים שונים, וציין בנוסף כי נהוג להחזיק את האסירים הביטחוניים באגפים בהתאם לזהותם והזדהותם עם ארגוני הטרור השונים. עם זאת, בית המשפט המחוזי הטעים כי הפקודה מאפשרת סטייה פרטנית מההגבלות והסיווגים המופיעים בה, אם האסיר הרלבנטי מצליח להוכיח כי ניתק מגע עם הארגון אליו היה קשור. בהתאם לאמור, בית המשפט המחוזי בחן האם חל שינוי בגישתו של העורר ובעומק האידיאולוגיה שלו בהשוואה לאמור בהחלטות הקודמות, ומצא – בהסתמך על חוות דעת מעודכנת מטעם שירות הביטחון הכללי ואינדיקציות נוספות – כי לא אירע שינוי נסיבות המצדיק התערבות בהחלטת המשיבים. מכאן הבקשה שלפניי.

הבקשה למתן רשות ערעור ותגובת המדינה

6. המבקש טוען בבקשת רשות הערעור כי האופן בו נבחן המידע הסודי המוגש במעמד צד אחד במסגרת עתירות אסיר אינו ראוי ומבקש כי תיקבע הלכה חדשה בעניין. המבקש מציין כי בתקנה 6 לתקנות סדרי הדין (עתירות אסירים), התש"ם-1980, נקבע כי בכל עניין של סדרי דין שאינו מוסדר בתקנות אלו, בית המשפט ינהג בדרך הנראית לו מועילה להכרעה צודקת ומהירה. מכוח תקנה זו התפתח נוהג, לפיו בית המשפט רשאי לעיין בחומר ראיות סודי במעמד צד אחד, בהסכמת הצדדים. המבקש תוקף את האופן בו בית המשפט בוחן את החומר הסודי: לשיטתו, על בית המשפט ליישם בחינה דו-שלבית, במסגרתה עליו לבחון תחילה האם אמור המידע המוגש להיות חסוי מהאסיר ומבא-כוחו; ובשלב השני, לבחון את החומר בדרכים המקובלות בדין. בעניין זה, המבקש מפנה לפסק דינו של בית משפט זה ברע"ב 4393/11 מוסלי נ' מדינת ישראל (8.11.2011) (להלן: עניין מוסלי), אשר עסק בהערכתו של חומר סודי המוגש בדיון בעניין החזקת אסיר בהפרדה, לפי סעיף 19ח לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב-1971. יתר על כן, העותר מצביע על שורת הוראות חוק בהן ניתנת סמכות לסטייה מדיני הראיות, כאשר לטעמו, בכולם הסמכתו של בית המשפט להידרש לראיות במעמד צד אחד היא רק לאחר שהוא משתכנע כי החיסיון על הראיות מוצדק. לדידו של המבקש, יש להחיל הוראות דומות לעניין מוסלי גם במקרים של חומר סודי המוגש במסגרת עתירות אסיר, כדי להבטיח את זכותו של כל אסיר להליך הוגן בעניינו.

7. בנוסף, לגישת המבקש, יש לקבוע כי ערעור על החלטתו של בית משפט מחוזי בעתירת אסיר, אשר ניתנה בהסתמך על מידע סודי, יהיה ערעור בזכות ולא ברשות. זאת, נוכח הפגיעה בזכויותיו של המבקש מעצם דחיית בקשתו אך בהסתמך על מידע סודי. לחלופין, המבקש טוען כי יש לבחון את הבקשה לרשות ערעור באופן מרחיב, משום שבית המשפט המחוזי הוא הגוף השיפוטי הראשון אשר דן בטענותיו. בהמשך לכך, המבקש טוען כי לא היה מקום לקבוע שהוא משתייך אידיאולוגית לארגון, בהעדר כל אינדיקציה לכך בעובדות כתב האישום, בעבירות בהן הורשע או בגזר הדין. לגישתו, בהעדר אינדיקציה כאמור, היה על המשיבים להגיש ראיות ברורות, חזקות ומשכנעות בדבר השתייכותו לארגון או לתמיכתו בפעילותו. בעניין זה, מוסיף המבקש וטוען כי בית המשפט המחוזי שגה בכך שציין שמכתב האישום עולה הקשר בינו לבין הארגון. המבקש מדגיש כי מדובר בעובדות אשר הופיעו בכתב האישום המקורי אך הושמטו מכתב האישום המתוקן, ומשכך לא היה מקום להתייחס אליהן. כמו כן, המבקש חוזר על טענתו כי שהייתו בתא עם אסירים המשויכים לארגון נעשתה מטעמי דת ונוחות.

           מלבד האמור, המבקש טוען כי בית המשפט המחוזי שגה בכך שדחה את בקשתו לשלב אותו בהליך שיקום. המבקש טוען כי ההחלטה לדחות את בקשתו נעשתה בניגוד לאמות המידה שנקבעו בפסיקה, ומבלי להצביע על כל אינטרס חיוני ולגיטימי נוגד.