בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (הנשיא א' טל) בעת"א 14230-11-14 מיום 7.1.2015 בגדרה נדחתה עתירת המבקש בעניין שילובו בסבב חופשות.
עיקרי העובדות
- המבקש, כבן 32, נשוי ואב ל-4 ילדים, מרצה החל מיום 16.7.2013 עונש מאסר, רביעי במספר, למשך שנתיים ועשרה חודשים. זאת, בגין הרשעתו במסגרת הסדר טיעון בעבירות רכוש ותעבורה, לצד הרשעתו, תוך צירוף הליכים פליליים נוספים שהיו תלויים ועומדים בעניינו, בביצוע עבירות של החזקת מכשירי פריצה והפרת חובה חוקית. מועד שחרורו המלא של המבקש עתיד לחול ביום 5.2.2016.
- המבקש סוּוג לעניין חופשות בקטגוריה א' לפקודת נציבות שירות בתי הסוהר מספר 04.40.00 (להלן: פקודת השב"ס), קטגוריה שעניינה ב"אסירים שאין להוציאם לחופשה משיקולים של סכנה לשלום הציבור או לביטחון המדינה".
- ביום 6.11.2014 הגיש המבקש עתירת אסיר לבית המשפט המחוזי, בה ביקש כי ישונה סיווגו, אשר מונע את שילובו בסבב חופשות. המבקש טען, כי אין נשקפת ממנו סכנה כלשהי ואין הצדקה למניעת יציאתו לחופשה. יציאתו לחופשה נחוצה לו בשל מאסרו הממושך, אשר גרם למשבר משפחתי המאיים על יחסיו עם בני משפחתו. רצונו הוא לאחות את השברים, ולשמור על יחסים תקינים עם משפחתו. זאת, כדי להכין את עצמו לחזרה לחיים נורמטיביים עם סיום תקופת מאסרו. לעניין שיקולים אלה הפנה המבקש לדבריה של השופטת ד' דורנר ברע"ב 800/03 מדינת ישראל נ' פייגלוביץ(25.9.2003). המבקש הוסיף וטען, כי התנהגותו בבית הסוהר היא ללא דופי. המבקש הוא אסיר תומך, אשר השתתף בתכניות שיקומיות וטיפוליות שונות. לטענתו, החלטת המשיב אינה סבירה באופן קיצוני. שלילת זכותו ליציאה לחופשה מסבה לו סבל ועוגמת נפש מרובים.
- המשיב התנגד לקבלת העתירה, בהסתמך על עמדת גורמי הטיפול בבית סוהר מעשיהו (מסמכים מתאריכים 27.11.2014 ו- 28.12.2014. להלן: המסמכים). אלה הבהירו, כי המבקש הוא רצידיביסט בתחום עבירות הרכוש. קיים רקע התמכרותי לסמים ושימוש לרעה באלכוהול. המבקש, המודה במעשיו, הסבירם בתחילת מאסרו כפועל יוצא של מצב כלכלי, אך בהמשך הכיר ברקע ההתמכרותי ובקושי להתנהל באופן נורמטיבי. נרקולוג מצא כי המבקש מתאים לטיפול. עוד צוין במסמכים, כי בשעה שטופלה בקשת המבקש להשתלב בטיפול גמילה, חזר בו המבקש מרצונו זה וביקש להתמקד בהכנת תכנית שיקום לצורך שחרורו המוקדם. רק לאחר שנקבע כי אינו מתאים לתכנית שיקום במסגרת הקהילה (לצורך שחרור מוקדם), ביקש המבקש לחדש הפנייתו לטיפול גמילה (במסגרת בית הסוהר דקל). בהמשך, חזר בו שנית וציין כי בכוונתו להכין תכנית פרטית לצורך שחרור מוקדם. לצד האמור, אישרו גורמי הטיפול כי המבקש משמש אסיר תומך לאסירים חולים וקשישים, מבצע תפקידו במסירות רבה, ומשולב בפעילויות מרכז החינוך.
- בית המשפט המחוזי דחה את העתירה וקבע כי: "... לאור העובדה שהעותר לא עבר הליך טיפולי בכל הקשור לשימוש בסמים, כפי שנמצא מתאים לכך על ידי נרקולוג ועל ידי גורמי הטיפול, צודק המשיב כאשר הוא מסרב לעת הזו לשלב את העותר בחופשות...".נגד החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפנַי.
- יצוין, כי ביום 4.1.2015 שונה סיווגו של המבקש לקטגוריה ב' בפקודת השב"ס, שעניינה ב"אסירים שכל יציאה שלהם לחופשה מותנית באישור אמ"ן/קמב"ס וכפופה לתנאים מגבילים".
עיקרי בקשת רשות הערעור
- בבקשה, אותה הגיש המבקש בעצמו ובכתב יד, התבקש בית משפט זה להורות למשיב להוציאו חופשה. המבקש טוען, בין היתר, כי הביע רצונו והסכמתו להשתתף בקורסים שונים והדבר לא הסתייע, לטענתו, בשל התנהלות רשלנית והשתהות מצד גורמים במשיב. לטענתו, שלא כמתואר בהחלטה, העברתו לבית סוהר דקל נמנעה עקב התנגדות גורמי מודיעין שניתנה לא לפני שחלפו ארבעה חודשים. הוסיף המבקש וציין, כי עבר שני "קורסים נגד סמים". מדבריו משתמע כי הוא מתקשה עם ההחלטה ממנה עולה לכאורה, להבנתו, כי אלה "לא שווים כלום". המבקש משמש אסיר תומך. לדבריו, זימון העובדת הסוציאלית אשר טיפלה בנושא והצגת התיק בעניינו יוכיחו את דבריו.
- במכתבו של המבקש מיום 2.3.2015, הוסיף וביקש כי בית המשפט יורה למשיב ליתן לו חופשה לחג הפסח. המבקש מניח, כי בשים לב לבקשתו התלויה ועומדת, אין ביכולתו להגיש עתירה בעניין זה. המבקש מסכים, כי אם יסרב לקבל טיפול שיוצע לו בידי המשיב, תבוטל החופשה. עוד ציין, כי קיבל חופשה חריגה בת מספר שעות לטובת השתתפות בברית המילה של בנו, אולם כאשר פנה למשיב בעניין חופשת פסח נענה כי לא יֵצא לחופשה כיוון שאינו בסבב חופשות. בנוסף ציין כי הגיש עתירה נפרדת לעניין העברתו בהקדם לבית סוהר חרמון.
עיקרי התגובה
בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד
יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת