רע"ב 3358-15 ה' נ' בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ואח'

1. לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (כב' השופטים: א' טל – נשיא; ז' בוסתן; וד"ר ש' בורנשטין) (להלן: בית המשפט לעניינים מינהליים), בעת"א 28535-03-15, מיום 5.5.2015, בגדרו התקבלה עתירתו של המשיב 2 (להלן: המשיב) על החלטתה של ועדת השחרורים, לפי חוק שחרור על תנאי ממאסר, התשס"א-2001 (להלן: חוק לשחרור על תנאי) (כב' השופטת (בדימוס) א' אפעל-גבאי; והנציגים: ע' גרוס; ו-ד"ר מ' גרבלר) (להלן: ועדת השחרורים או הועדה), מיום 8.3.2015.

רקע והליכים קודמים

2. המבקש, אסיר כבן 61, מְרַצה עונש מאסר לתקופה של 19 שנים, 5 חודשים, ו-25 ימים (להלן: המאסר הנוכחי), על רקע הרשעתו, בין היתר, בביצוע העבירות הבאות: ניסיון לרצח; נשיאת נשק; סחר בסמים; סחיטה באיומים כלפי מי שהיתה בת זוגו; סחיטה בכוח; היזק בזדון; ועקב הפקעת רישיון אסיר, מתקופת היותו אסיר עולם. המבקש ריצה בעבר שני מאסרים. במסגרת מאסרו הראשון, ריצה המבקש שתי שנות מאסר, בין השנים 1977-1975, וזאת בגין עבירה של בעילת קטינה. בהמשך, ריצה המבקש עונש של מאסר עולם (להלן: המאסר האחרון), בגין עבירת רצח, אותה ביצע ביום 10.4.1977. עונש מאסר העולם, אשר הושת על המבקש, נקצב על-ידי נשיא המדינה לתקופה של 21 שנות מאסר בפועל. בהמשך, שוחרר המבקש על תנאי בשחרור מוקדם, בשנת 1991, כאשר תקופת הרישיון לשחרורו המוקדם נקבעה עד ליום 13.4.1998.

ביום 9.9.1996, ביצע המבקש את המעשים העומדים בבסיס הרשעתו בעבירות שעניינן ניסיון לרצח ונשיאת הנשק. בגין הרשעה זו, דן בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו את המבקש ל-15 שנות מאסר בפועל, ועונשו הופחת, במסגרת ערעור לבית משפט זה, לכדי 12 שנות מאסר בפועל. כמו-כן, בין השנים 1997-1996, ביצע המבקש בין היתר, את העבירות הבאות: סחר בסמים; סחיטה באיומים; סחיטה בכוח; והיזק בזדון. בגין עבירות אלו, הושתו על המבקש 18 חודשי מאסר לריצוי בפועל, מתוכם 12 חודשים לריצוי במצטבר למאסרו בגין עבירות הניסיון לרצח ונשיאת הנשק. נוסף על אלה, היה על המבקש לרצות 7 שנות מאסר בשל הפקעת רישיון השחרור המוקדם. המבקש החל לרצות את עונשו בגין כל תקופת המאסר כמפורט לעיל, ביום 8.12.1997, כאשר מועד שחרורו המלא בניכוי מינהלי, יחול ביום 20.11.2016, ומועד שחרורו המלא ללא ניכוי מינהלי, יחול ביום 7.5.2017.

3. ביום 17.10.2010, דנה ועדת השחרורים, לראשונה, בבקשתו של המבקש לשחרור מוקדם ממאסרו הנוכחי. בשים לב לנתוני האסיר שהובאו בפניה, החליטה הועדה לדחות את בקשתו זו של המבקש. הועדה קבעה, כי לצורך שחרורו המוקדם, על המבקש "לעשות הכל כדי שתגובש לגביו תכנית שיקומית מפורטת שניתן לעקוב אחריה וניתן לבטוח שהאסיר אכן ישתקם ולא יחזור לסורו".

4. ביום 25.9.2011, הוחלט כי עניין שחרורו המוקדם של המבקש יוּבא בפני ועדת שחרורים מיוחדת, להבדיל מועדת שחרורים רגילה. זאת שכן, המבקש מרצה את מאסרו הנוכחי, בין היתר, בגין הפקעת רישיונו מהתקופה בה היה אסיר עולם. המבקש עתר נגד החלטה זו, ועתירתו נדחתה,ביום 3.4.2012 (עת"א 20848-01-12). נקבע, כי "השיקול המרכזי בעניין בקשתו של אסיר המרצה עונש מאסר בגין עבירה אחת ועונש מאסר בגין הפקעת רישיון אסיר שקיבל בקשר להיותו אסיר עולם, הוא האם חל בו שינוי בולט וממשי ושיקול כזה מוסמכת לשקול רק ועדת שחרורים מיוחדת הדנה בשחרורו על תנאי של אסיר עולם".

5. ביום 21.9.2014, נדונה בקשתו של המבקש לשחרורו המוקדם, בפני ועדת שחרורים מיוחדת. הועדה החליטה כי על גורמי הטיפול בבית הסוהר להגיש חוות דעת משלימה בנוגע למבקש. בחוות דעתם, כך נקבע, יתייחסו גורמי הטיפול לעמדת המשיב, לפיה נדרשת בעניינו של המבקש "אמת מידה מחמירה ונטל כבד יותר משל אסירי עולם אחרים", שכן "למבקש כבר ניתנו בעבר שתי הזדמנויות של שחרור מוקדם ממאסר".

6. לאחר שהוגשו חווֹת דעת שונות, התכנסה ועדת השחרורים, ביום 11.1.2015, לדיון המשך בעניינו של המבקש. בתום הדיון, החליטה הועדה להורות על שחרורו המוקדם של המבקש ממאסר, לצד שילובו בתכנית הרשות לשיקום האסיר. בהחלטתה, ציינה הועדה כי "התלבטנו לא מעט בדבר ההחלטה שיש ליתן", וביתר שאת אמורים הדברים, "בהינתן הנתונים המכבידים מעברו של [המבקש] אשר, הלכה למעשה, עבר את מרבית שנות חייו בין כתלי הכלא". יחד עם זאת, כך קבעה הועדה, קיימים טעמים רבים המצדיקים את שחרורו המוקדם של המבקש, ובין היתר, ההליך השיקומי המוצלח אותו הוא עבר במהלך מאסרו. בסיומו של הליך שיקומי זה, כך התרשמה הועדה, ניכר על המבקש כי הוא "עייף מדרך החיים העבריינית ומבקש לצאת לדרך חדשה, נורמטיבית". לצד זאת, הבהירה הועדה כי "ההליך השיקומי במסגרת הכלא לא מוצה", והמבקש לא שולב באגף השיקום בבית הסוהר, אך גורמי הטיפול לא מצאו בכך משום תנאי הכרחי המונע אפשרות של שחרורו המוקדם של המבקש.