רע"ב 2861/14 בני סלע נ' שיורת בתי הסוהר

           בקשת רשות ערעור על שני פסקי דין של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (כבוד השופט א' טל) בעת"א 33017-02-14 ובעת"א 46649-02-14 מיום 3.4.2014, אשר דחו עתירות אסיר שהגיש המבקש. 

1.        המבקש, אסיר המרצה עונש מאסר ממושך בגין עבירות מין ואלימות, הגיש שתי עתירות נגד שירות בתי הסוהר (להלן: המשיב או שב"ס), אשר נדחו כאמור על-ידי בית המשפט קמא ביום 3.4.3014. בעת"א 33017-02014 (להלן: העתירה הראשונה) תקף המבקש את החלטת המשיב שלא לחדש את זכאותו כ"אסיר נצרך" למענק לרכישת פריטים במרכז מכר לאסירים (להלן: הקנטינה או מרכז המכר), וזאת מאחר שהמשיב מצא כי הוא אינו עונה על הקריטריון של "התנהגות טובה" הנדרש בהקשר זה. בית המשפט קמא דחה את העתירה הראשונה וקבע כי מתגובת המשיב עולה כי הוא מתעתד לבחון מחדש את הגדרת המבקש כ"אסיר נצרך" במהלך חודש אפריל ובחודש מאי 2014, לאחר בחינה מחודשת של בקשת המבקש למענק בקנטינה לאסיר נצרך, אכן אושר לו המענק האמור. בעת"א 46649-02-14 (להלן:העתירה השנייה) הלין המבקש על טיפול כושל מצד מפקדי אגפים בבית המעצר "ניצן", במתן מענה לתלונותיו ולהעברת עתירותיו לבית המשפט. בית המשפט קמא דחה את העתירה בציינו כי בין הגשת העתירה לבין הדיון בה עבר המבקש מבית המעצר "ניצן" לכלא "איילון", וכי ככל שהתופעה המתוארת תחזור על עצמה גם בכלא "איילון", יוכל המבקש להגיש עתירה לאחר מיצוי ההליך המנהלי בהקשר זה.

2.        מכאן בקשת רשות הערעור המופנית נגד שני פסקי הדין הנ"ל. אשר לעתירה הראשונה, טוען המבקש כי יש להבחין בין חידוש הזכאות למענק רכישה בקנטינה לאסיר נצרך, לבין מתן אפשרות לאסיר לרכוש מוצרים בקנטינה. לשיטתו, בעוד שהקריטריון של "התנהגות טובה" נושא משקל בהחלטה על שלילת טובת הנאה של רכישה בקנטינה, קריטריון זה אינו יכול לבוא במניין השיקולים בעת בחינת הגדרתו של אסיר כ"אסיר נצרך" שכן הזכאות למענק זה נובעת מחוסר האמצעים של האסיר. ככל שקריטריון של התנהגות טובה רלוונטי להגדרתו של אסיר כ"אסיר נצרך" הזכאי למענק בקנטינה, טוען המבקש כי מדובר בקריטריון בלתי סביר ובלתי מידתי הנוגד את חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו. בהקשר זה מוסיף ומציין המבקש כי שלילת הזכאות למענק גוררת עמה גם שלילה של האפשרות להשתמש בטלפון הציבורי, שכן בהעדר כספים בחשבון האסיר לא ניתן לעשות שימוש בטלפון הציבורי. עוד טוען המבקש כי אין הכרח שתחלוף תקופה של שישה חודשים ממועד שלילת הזכאות כאסיר נצרך ועד המועד בו ניתן לבצע בחינה מחודשת של הזכאות. אשר לעתירה השנייה, טוען המבקש כי הימנעות המשיב ממתן מענה לפניות ולתלונות שהגיש בעת ששהה בבית מעצר "ניצן" עולה כדי הפרה של החוק לתיקון סדרי המינהל (החלטות והנמקות), התשי"ט-1958 (להלן: החוק), ושל פקנ"צ 04.37.00 "תלונות אסירים" (להלן: פקנ"צ 04.37.00), וכי שגה בית המשפט קמא משנמנע מליתן לו את הסעד שנתבקש על ידו - להורות למשיב להגיב לפניותיו. המבקש מוסיף וטוען כי התופעה הפסולה חוזרת על עצמה גם בכלא "איילון" וכי הוא אינו יכול למצות את ההליך המנהלי בהקשר זה נוכח התנהלות שב"ס אשר אינו עומד במתווה שהציבו החוק ופקנ"צ 04.37.00 לטיפול בתלונות אסירים.

3.        המשיב טוען מנגד כי דין הבקשה להידחות על הסף. ראשית, טוען המשיב כי בבקשת רשות הערעור דנן נפל פגם דיוני, שכן היא מבקשת להשיג על שני פסקי דין שונים, שניתנו בהליכים נפרדים העוסקים בעניינים שונים. לאיחוד דיוני זה, כך טוען המשיב, אין עיגון בדין ודי בטעם זה על מנת לדחות את הבקשה על הסף. עוד טוען המשיב כי הבקשה אינה מעלה שאלה משפטית או ציבורית כללית ועל כן היא אינה מגלה עילה ליתן רשות ערעור. המשיב מוסיף וטוען כי עניינה של העתירה הראשונה התייתר משעה שבמהלך חודש מאי 2014 אושר למבקש, לאחר שנמצא כי הוא שב לעמוד בקריטריונים הקבועים לקבלת המענק, "מענק מרכז מכר לאסיר נצרך", שהוא הסעד שנתבקש על-ידו באותה העתירה. אשר לעתירה השנייה, טוען המשיב כי אף היא אינה רלוונטית עוד משום שהמבקש הועבר ביום 12.3.2014 מבית המעצר "ניצן" לבית הכלא "איילון", וכי ככל שיש למבקש טענות ביחס להתנהלות המשיב בכלא "איילון" עליו למצות הליכים בהקשר זה ולפנות תחילה לבית המשפט המחוזי בעתירת אסיר. המשיב מוסיף וטוען כי דין הבקשה להידחות גם לגופה. לעניין העתירה הראשונה, טוען המשיב כי פקנ"צ 04.32.00 "מרכז מכר לאסירים" (להלן: פקנ"צ 04.32.00) קובעת את הקריטריונים לזכאות למתן "מענק מרכז מכר לאסיר נצרך", ובהם הקריטריון של "התנהגות טובה של האסיר". המשיב מדגיש כי רכישת מוצרים בקנטינה נועדה להקל על תנאי המחייה של האסירים וכי התנהגות טובה הינה תנאי נדרש לצורך הענקת המענק לרכישה בקנטינה. המבקש, כך טוען המשיב, התנהג בצורה בלתי הולמת וסירב למלא אחר הוראות הסוהרים, ובגין התנהגות שלילית זו הופסקה הענקת המענק. אשר לעתירה השנייה, טוען המשיב כי בעת שהמבקש הוחזק בבית המעצר "ניצן" הוא נפגש פעמיים בשבוע עם מנהל האגף בו שהה לצורך טיפול בכלל בקשותיו, וכי הטיפול בבקשותיו נעשה באופן מקצועי בלא שנפל רבב בהתנהלות הגורמים הרלוונטיים.

4.        דין הבקשה להידחות.

           העתירות שהגיש המבקש העומדות בבסיס בקשת רשות ערעור זו, אינן נושאות עוד נפקות מעשית, וכידוע בית המשפט אינו דן ככלל בעתירות תיאורטיות (רע"ב 5607/05 חתואל נ' שירות בתי הסוהר, פסקה 6 (21.8.2005); רע"ב 3954/06 פלוני נ' מדינת ישראל (21.8.2006); רע"ב 8682/12 ראיק נ' שירות בתי הסוהר, פסקה 3 (24.1.2013); רע"ב 7949/13 מגאדבה נ' שירות בתי הסוהר, פסקה 3 (14.1.2014); רע"ב 5111/14 עמאש נ' שירות בתי הסוהר, פסקה 5 (11.9.2014)). אשר לעתירה הראשונה שעניינה הגדרתו של המבקש כ"אסיר נצרך" הזכאי למענק רכישה בקנטינה, הרי שזו הפכה לעתירה תיאורטית נוכח ההחלטה החדשה שהתקבלה בעניינו של המבקש המכירה בזכאותו למענק האמור. אכן המבקש מעלה בבקשתו שאלה משפטית עקרונית באשר לסבירות הקריטריון של "התנהגות טובה" כתנאי להגדרת אסיר כאסיר נצרך הזכאי למענק רכישה בקנטינה. ואולם, שאלה כללית זו הפכה תיאורטית בעניינו של המבקש נוכח קבלתה של ההחלטה החדשה המכירה בזכאותו למענק. ככל שבעתיד תתקבל החלטה אחרת השוללת את זכאות המבקש למענק על סמך קריטריון התנהגותי, סלולה הדרך בפני המבקש לתקוף החלטה זו, ובעקיפין גם את הקריטריונים המנחים אותה, וכל טענותיו בהקשר זה שמורות לו. העתירה השנייה שהגיש העותר הפכה אף היא לתיאורטית, שכן המבקש הועבר מבית המעצר "ניצן" לכלא "איילון" לריצוי המשך מאסרו ומשכך הוא אינו מטופל עוד על-ידי הגורמים שכנגדם הלין בעתירתו זו. ככל שהמבקש מעוניין לתקוף את התנהלותם של גורמי שירות בתי הסוהר בכלא בו הוא מרצה את עונשו עתה, עליו לעשות כן בדרך הסלולה, היינו בעתירת אסיר אותה יגיש לבית המשפט לעניינים מנהליים בה יפרט את טעמיו לכך (ראו רע"ב 2155/14 ראיק נ' שירות בתי הסוהר (30.9.2014)). 

           בשולי הדברים אציין כי ביום 7.10.2014, לאחר קבלת תגובת המשיב לבקשת רשות הערעור דנן, הגיש המבקש בקשה כי יתאפשר לו להשיב לתגובת המשיב אך בהינתן הנימוקים המפורטים לעיל המצדיקים את דחיית הבקשה על הסף כבקשה שהפכה תיאורטית, לא ראיתי מקום להיענות לכך.

           הבקשה נדחית.