|
תאריך פרסום : 07/01/2016
| גרסת הדפסה
רע"א
בית המשפט העליון
|
9045-15
07/01/2016
|
בפני השופט:
נ' סולברג
|
- נגד - |
המבקש:
אלי בן עמי עו"ד יואל גולדברג
|
המשיב:
1. מדינת ישראל - משטרת ישראל 2. אריה פלג
|
החלטה |
- בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת ע' חן-ברק) מיום 25.12.2015 בע"א 22493-12-15, בגדרה נדחתה בקשת עיכוב ביצוע שהגיש המבקש לצד ערעורו על החלטת בית משפט השלום בקריות ליתן צו לסגירת עסק בהתאם לסעיף 2 לחוק הגבלת שימוש במקום לשם מניעת ביצוע עבירות, תשס"ה-2005 (להלן: "החוק").
- מכתבי בי-דין שצורפו עולה כי המבקש משמש, על-פי המיוחס לו, כבעלים ומנהל של בית בושת בחיפה. לאחר שהתקיימו הליכים שונים נגד המבקש בגין ניהול עסק ללא רישיון ואלה נסתיימו ללא סגירת העסק, בוצעו מספר פשיטות משטרתיות נוספות במהלכן הוטל על המקום צו סגירה מנהלי, ולאחר פקיעתו חזר המקום לפעול כבתחילה. בעקבות האמור הגישה המשיבה לבית משפט השלום בקריות בקשה למתן צו לסגירת העסק, בהתאם לסעיף 2 לחוק (צ"מ 20831-11-15). לאחר דיון במעמד הצדדים, התקבלה הבקשה על-ידי בית משפט השלום ביום 6.12.2015 (השופטת ע' וינברגר). בהחלטה מפורטת סקר בית משפט השלום את הראיות השונות שהביאה המשיבה, מהן עולה כי קיימת תשתית ראייתית המצביעה על יסוד סביר לחשש שהמקום משמש לביצוע עבירות, וכי עבירות אלו ימשיכו להיות מבוצעות אם לא ינתן הצו. תשתית זו כללה, בין היתר, דוח צפיה ותמונות מתוך מכשיר DVR שנתפס במקום, הודעות של נשים המועסקות במקום, ממצאי ביקוריהם של שוטרים, וכן שיחות טלפון שבוצעו באופן יזום על מנת לבדוק את טיב השירותים הניתנים במקום, מהם עלה כי מדובר בשירותי-מין. המבקש הגיש מטעמו תצהירים של שלוש נשים העובדות במקום, אשר גם מהם עלה מפורשות כי הן עוסקות בזנות וכי הן משלמות לו עבור השימוש בחדרים. כך גם עלה מטיעוניו במהלך הדיון. על סמך האמור, קבע בית משפט השלום כי קיים יסוד סביר לחשש שבמקום מבוצעות בדרך קבע עבירות של סרסרות לשם מעשה זנות, עבירה לפי סעיף 199 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"), החזקת מקום לשם זנות, עבירה לפי סעיף 204 לחוק העונשין, והשכרת מקום לשם זנות, עבירה לפי סעיף 205 לחוק העונשין. כמו כן נקבע כי קיים יסוד סביר לחשש, אמנם ברמה נמוכה יותר, לביצוע עבירה של הבאת אדם לידי עיסוק בזנות, לפי סעיף 202 לחוק העונשין.
- בית משפט השלום הוסיף ודחה את טענת המבקש לפיה על ההליך להתקיים בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), וזאת בהתבסס על פסק הדין שניתן בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בע"א 9762-09-10 ביטון נ' מדינת ישראל (7.8.2011) (להלן: "עניין ביטון"). בהתאם לכך, קבע בית המשפט, כי אין לאפשר למבקש להביא ראיות מטעמו, להגיש תצהירים ולחייב את המשיבה לחשוף את כל חומר הראיות. כמו כן דחה בית המשפט טענות מצד המבקש בדבר אכיפה סלקטיבית, לפיהן המשטרה רודפת אותו באופן אישי ואינה מטפלת באופן דומה בבתי בושת נוספים בקרבת מקום. בנוסף לכך נדחתה הטענה לפיה ההליך נוגד את הנחיית פרקליט המדינה מס' 2.2 בדבר מדיניות האכיפה בעבירות המלוות לעיסוק בזנות. בהקשר זה טען המבקש כי לא נשקפת מהעסק סכנה לשלום הציבור, כי בעסק אין מעורבים קטינים, וכי עדיף להן לנשים לעבוד בצל קורתו, באופן מסודר ומאובטח, מאשר לצאת ולבוא ברחוב. בית משפט השלום דחה טענה זו בתוקף, וקבע כי מיסוד הזנות יכול להעשות רק על-ידי המדינה, מתוך קביעת מדיניות רווחה ובריאות כוללת, וכי אין לשעות לטענת המבקש כי הוא מעניק לעובדותיו סביבת עבודה תומכת ומגנה, ואגב כך מפיק רווחים כספיים מזנות. אדם המפעיל בית בושת, כך נקבע, אינו מיטיב עם הזונות אלא עובר עבירה פלילית. על סמך האמור, קבע בית המשפט כי בפגיעה הצפויה בהכנסותיו של המבקש מדובר בהכנסות שמקורן לכאורה בעיסוק בעבירה ולכן אין זה שיקול לדחיית הבקשה. כמו כן, צו הסגירה ימנע הפעלתו של בית בושת אך לא ימנע מהמבקש לעשות במקום כל שימוש אחר. בנסיבות אלו הטיל בית המשפט צו לסגירת המקום למשך 90 יום.
- על החלטה זו הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה. בערעור נטען כי המשיבה פנתה לבית משפט אזרחי לשם סגירת המקום, תוך פגיעה בזכותו החוקתית לחופש העיסוק, רק לאחר שניסיונותיה לעשות כן במסגרת הליכים פליליים עלו בתוהו. המבקש טען כי בקשת המשיבה ליתן צו סגירה לקתה בשיהוי משמעותי, וכי טרם הוגש כתב אישום נגדו למרות שחלפו שנתיים מאז שהועלתה לראשונה הטענה על ניהול בית בושת במקום. בהיבט הדיוני נטען כי בית המשפט המחוזי בחיפה איננו מחויב בקביעות שנעשו בעניין ביטון, וכי למעשה לא ניתן כלל להפעיל את החוק מבלי שהותקנו תקנות מתאימות בעניין סדרי הדין, בשים לב לבלבול ולפסיקות הסותרות שניתנו בערכאות השונות בעניין זה. המבקש הוסיף וטען כי בית משפט השלום טעה בעניין קיומו של יסוד סביר לכך שהמקום משמש לביצוע עבירה, בין היתר כאשר עיין בחומר חקירה ללא סמכות וללא צידוק חוקי, וכאשר חומר חקירה זה נותר חסוי מעיניו של המבקש. לטענת המבקש, נמנע ממנו להתגונן כמקובל בהליך אזרחי על-ידי הבאת ראיות ועדים מטעמו, ולפיכך יש לפסול את המסקנות אליהן הגיע בית המשפט. עוד נטען, כי "טעתה כב' השופטת קמא שעה שהייתה סבורה כי אפילו והמקום משמש לזנות, כי זנות בחצרות בתי הספר ובבתים ובדירות פרטיות באזורי מגורים שזו האלטרנטיבה למקום באזור תעשייה, עדיפה בנסיבות תיק זה". בנוסף לכך הגיש המבקש בקשה לבית המשפט המחוזי לעיכוב ביצוע צו הסגירה.
- ביום 25.12.2015 דחה בית המשפט המחוזי את בקשת עיכוב הביצוע. בהחלטה קצרה, היא ההחלטה מושא הבקשה שלפני, קבע בית המשפט המחוזי כי אין לקבל את הטענה כי ביצוע צו הסגירה יביא לנזקים בלתי הפיכים או לכליה כלכלית. בהקשר זה קבע בית המשפט כי ברור כי לביצוע פסק הדין קיימת משמעות כלכלית, ואולם מדובר בנזק כספי בר-פיצוי, ובשים לב לזהות הצד שכנגד, היא המדינה, אין סכנה כי לא תוכל לפצות את המבקש ככל שיתקבל הערעור. לאור זאת, כך נקבע, מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקש. בנוסף לכך קבע בית המשפט המחוזי כי סיכויי הערעור אינם מובהקים כלל, בשים לב לשיקולים הקבועים בחוק לצורך מתן הצו ולהתבססות בית המשפט על התשתית הראייתית הנרחבת שהוצגה לפניו. לאור האמור, נדחתה הבקשה.
- מכאן הבקשה שלפני, בגדרה חוזר המבקש על נימוקי הערעור שהגיש לבית המשפט המחוזי, כמעט מילה במילה. בד בבד הגיש המבקש גם בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי (שהיא למעשה, בקשה למתן סעד זמני בבקשת רשות הערעור). גם בקשה זו נשענת על אותם נימוקים.
- שקלתי בדברים ומצאי כי דין הבקשה להידחות, וזאת גם מבלי להיזקק לתשובת המשיבה.
- ההלכות בדבר התערבות ערכאת הערעור בהחלטה בדבר סעדים זמניים בכלל, ובקשה לעיכוב ביצוע בפרט, הן הלכות ידועות. בית משפט זה קבע שוב ושוב כי ימעט להתערב בהחלטות הערכאה הדיונית בכל הנוגע למתן סעדים זמניים, וכי התערבות שכזו תֵעשה במשורה ובמצבים חריגים בלבד (רע"א 2114/15 עיני נ' עיני, פסקה 6 (13.5.2015); רע"א 3285/13 ד.כ חנויות להשכרה בהרצליה הצעירה בע"מ נ' חברת אברהם כהן ושות' חברה קבלנית בע"מ פסקה 14 (3.7.2013) וההפניות שם; רע"א 5841/11 אקסלרוד נ' בנק מזרחי, פסקה 23 וההפניות שם (20.9.2011); רע"א 8734/13 עבדאללה נ' מדינת ישראל רשות מקרקעי ישראל, פסקה 13 (12.1.12014); רע"א 4307/13 גאון נדל"ן בע"מ נ' ו.ח. גבעות חן בע"מ (19.6.2013); רע"א 560/13 חברת נמל אשדוד בע"מנ נ' גולדשטיין שירותי תברואה בע"מ (12.2.2013)). העניין דנן אינו נמנה על המקרים המצדיקים את התערבות בית משפט זה.
- עוד אזכיר, כי בראי הכלל הנקוב עלי ספר בתקנה 466 לתקנות, הרי ש"הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים". לפיכך, הוראה על עיכוב ביצועו של פסק דין תינתן רק בנסיבות בלתי רגילות ובעלות חומרה מיוחדת המצדיקות סטייה מן הכלל, והנטל להוכיח התקיימותן של נסיבות אלו מוטל על המבקש (ע"א 6647/98 מנשה גנן נ' פקיד שומה ת"א 4, פ"ד נג(1) 197, 189-90 (1999); ע"א 5791/14 קציר נ' דוידסקו, פסקה 18 (4.11.2014); בע"מ 8193/08 פלוני נ' פלונית, פסקה 11 (20.11.2008)). על מבקש העיכוב להוכיח שני תנאים מצטברים – כי סיכויי הערעור טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו (ע"א 6952/12 ביו נ' קלמנסון, פסקה 13 (7.1.2013)). בין שני השיקולים קיימים יחסי גומלין באופן של "מקבילית כוחות", כך שככל שישתכנע בית המשפט כי סיכויי הערעור טובים יותר, תידרש הוכחה מוצקה פחות של מאזן הנוחות לטובת המערער, ולהפך (ע"א 6146/00 עיריית תל-אביב-יפו נ' בצלאל, פסקה 9 (19.11.200); ע"א 3496/12 עו"ד עמית סייג נ' עו"ד איתן ארז, פסקה 4 (11.7.2012)). ואולם, מבין השניים, לעקרון מאזן הנוחות – "לו משפט הבכורה" (דברים כא, יז) (ראו ע"א 4547/13 מנהל מקרקעי ישראל נ' מפעלי צאן, פסקה 5(7.7.2013); ע"א 3326/13 מעון פאר הר ציון נ' שמואלי, פסקה 6 (13.6.2013); בר"ם 2874/11 מלכה אנגלסמן ושות' משרד עורכי דין נ' משרד האוצר, פסקה 8 (27.6.2011); ע"א 2727/13 מכבי שירותי בריאות נ' ישראלי (4.6.2013); עע"מ 2042/13 בביאן נ' חברת דואר ישראל בע"מ (5.5.2013); ע"א 1344/13 חברת האחים ישראל בע"מ נ' פרישטה בע"מ (24.4.2013)).
התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:
הורד קובץ
לרכישה
הזדהה
בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה |
Disclaimer |
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.
האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.
|
שאל את המשפטן
יעוץ אישי
שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
|
|