רע"א 8865/15קאלמא ווי תעשיה שיווק אלומניום ופירזול בע"מ נ' אקסטל בע"מ

           לפנַי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט ר' יעקבי) בהפ"ב 30672-08-15 מיום 23.11.2015, בו נדחתה על הסף בקשתה של קאלמא ווי תעשיה שיווק אלומיניום ופירזול בע"מ (להלן: המבקשת) לביטול פסק הבוררות שניתן על ידי עו"ד פנחס וולובלסקי (להלן:הבורר) ביום 31.10.2006 במסגרת הבוררות שהתנהלה בינה לבין אקסטל בע"מ (להלן: המשיבה). 

רקע והליכים קודמים

1. ביום 9.8.1990 נחתם הסכם הפצה בין המשיבה לבין המבקשת וחברה נוספת, בו הוסכם כי המבקשת תשמש כמפיצה הבלעדית של מוצרי המשיבה והחברה הנוספת באזור שמנתניה בצפון ועד אשדוד בדרום. לשיטת המבקשת, בשנת 2000 לערך נודע לה כי המשיבה הפרה את התחייבויותיה מכוח ההסכם. בעקבות זאת, הגישה המבקשת תביעה למוסד לבוררות עסקית. המשיבה טענה מנגד כי ההסכם בין הצדדים הינו בגדר הסדר כובל, ועל כן אין לבורר סמכות לדון בו וליתן לגביו סעד. אולם, בסופו של דבר, לאחר שניהלו מספר הליכים הנוגעים לסמכויות הבורר, שבו הצדדים לשולחן הבוררות וניהלו את ההליך לפני הבורר.

2. ביום 31.10.2006 ניתן פסק הבוררות, במסגרתו דחה הבורר את תביעתה של המבקשת. נימוקו המרכזי של הבורר היה כי ההסכם בין הצדדים אינו אלא הסדר כובל, ומשום כך מדובר בחוזה בלתי חוקי. למען שלמות התמונה יצוין כי הבורר קבע כי אחת מהתביעות שהוגשו להכרעתו לא זכתה להתייחסות כלשהי בסיכומי הצדדים, ועל כן הנחה הבורר את הצדדים לפנות למוסד לבוררות עסקית לצורך השלמת ההתדיינות ביחס לתביעה זו.

3. בסמוך לאחר מתן פסק הבוררות, הגישה המבקשת בקשה לביטול הפסק במסגרת ה"פ 5444/06. יוער כי בבקשה זו טענה המבקשת לקיומן של עילות הביטול המנויות בסעיפים 24(1), 24(3), 24(5), 24(6) ו-24(9) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות). בפסק דינו מיום 8.8.2010 דחה בית המשפט המחוזי את בקשת הביטול. ביום 13.2.2011 נדחתה אף בקשת רשות הערעור שהוגשה על ידי המבקשת לבית משפט זה במסגרת רע"א 7192/10.

4. ביום 16.8.2015 הגישה המבקשת את בקשת הביטול השנייה, היא הבקשה מושא ההליך דנן. במסגרת הבקשה נטען כי בחלוף הזמן נתגלו למבקשת שתי עילות המצדיקות, לשיטתה, את ביטולו של פסק הבוררות מכוח סעיף 24(10) לחוק הבוררות. העילה הראשונה היא טענת המבקשת שלפיה הבורר סבל ממחלה רפואית כדוגמת דמנציה או אלצהיימר, אשר השפיעה על תפקודו לאורך הליך הבוררות. המבקשת  הדגישה כי חשדותיה בדבר כשירותו הרפואית של הבורר התעוררו כבר בעת ניהול הליך הבוררות, וביתר שאת במהלך ישיבות בוררות נוספות שהתקיימו לפני הבורר בחודש דצמבר 2011. לטענתה, ה"טריגר" שהוביל אותה לפנות לקבלת חוות דעת רפואית במטרה לאשש את חשדותיה ארע בשנת 2015, בעקבות פרסומן של מספר כתבות עיתונאיות שעסקו בכשירותם הרפואית של בוררים. העילה השנייה הינה כי התברר לה בדיעבד שבמהלך הבוררות שימש הבורר כדירקטור ובעל מניות בחברת אי.סי.סי הון לישראל בע"מ (להלן: אי.סי.סי), שמחזיקה בכ-5% ממניות חברת אלומאיר בע"מ (להלן: אלומאיר), אשר נמצאת בקשרי ספק/לקוח משמעותיים עם המשיבה. לטענת המבקשת, מצב דברים זה מצביע על כך שלבורר היה עניין עסקי-כלכלי מובהק במשיבה, אותו היה עליו לגלות לצדדים מבעוד מועד.
5. בפסק דינו מיום 23.11.2015 דחה בית המשפט המחוזי את בקשת הביטול השנייה על הסף. אשר לליקויים הרפואיים שמהם סבל הבורר לטענת המבקשת; בית המשפט קבע כי המבקשת לא הניחה תשתית לליקויים רפואיים אצל הבורר במועדים הרלוונטיים לבוררות. עוד נקבע בהקשר הזה כי המבקשת ממילא אינה יכולה להיבנות מטענות בדבר מצבו הרפואי של הבורר מקום שלא עשתה מאומה כדי לאשש או להפריך את חשדותיה בדבר מצבו הרפואי של הבורר – חשדות שהתעוררו עוד בטרם ניתן פסק הבוררות – אלא כעבור שנים רבות. כמו כן קבע בית המשפט כי יש ממש בטענת המשיבה לפיה אופן השגת ה"ראיות" הרפואיות אודות הבורר מלמד כי הן פסולות מלשמש תשתית לבקשת הביטול. אשר לטענה בדבר קיומו של קשר כלכלי-עסקי בין הבורר לבין המשיבה; בית המשפט התרשם כי מדובר בקשר זניח, מרוחק ועקיף, שאינו מצדיק את ביטול פסק הבוררות. בשולי הדברים ציין בית המשפט את התרשמותו לפיה בקשת הביטול היא בקשת סרק אשר יש בה שימוש לרעה בהליכי משפט.

           מכאן הבקשה שלפנַי.

טענות הצדדים