אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> רע"א 8248/15 סגיב 95 חברה חקלאית בע"מ נ' הרשות הממשלתית למים ולביוב

רע"א 8248/15 סגיב 95 חברה חקלאית בע"מ נ' הרשות הממשלתית למים ולביוב

תאריך פרסום : 20/12/2015 | גרסת הדפסה
רע"א
בית המשפט העליון
8248-15
17/12/2015
בפני השופטת:
א' חיות

- נגד -
המבקשת:
סגיב 95 חברה חקלאית בע"מ
עו"ד גד שטילמן; עו"ד צביקה גלזר; עו"ד אריאל רוט
המשיבה:
הרשות הממשלתית למים ולביוב
עו"ד אפי יגל
פסק דין
 

 

           בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית הדין לענייני מים בחיפה (השופט ר' סוקול) בה נדחתה בקשת המבקשת למתן צו זמני האוסר על המשיבה לסגור את הבארות הידועות כבאר 2126 ובאר 2241 (להלן: הבארות) ולהצהיר כי המבקשת רשאית להמשיך להפיק מים מבארות אלו לצורך השקיית שטחים חקלאיים באזור חדרה. לחלופין עתרה המבקשת להורות למשיבה לספק לה מים בהתאם להוראות סעיף 33(א) לחוק המים, התשי"ט-1959 (להלן: חוק המים).

 

רקע עובדתי

 

  1. המבקשת היא חברה פרטית העוסקת לטענתה בחקלאות ומנהלה הוא מר אהוד רוטמן (להלן: רוטמן). לטענת המבקשת היא נהגה לרכוש מים משני ספקי מים שונים שהחזיקו ברישיונות הפקה לבארות. הספק הראשון - שותפות באר רווה, שאחד משותפיה היה רוטמן (להלן: שותפות רווה) - החזיקה ברישיון הפקת מים מבאר 2126. הספק השני - צימרמן חברה לנכסים והשקעות בע"מ (להלן: צימרמן) - החזיק ברישיון הפקה מבאר 2241 (שותפות רווה וצימרמן ייקראו להלן: בעלות הרישיון). לטענת המבקשת, שותפות רווה חדלה מפעילות בשנת 2000 לערך וחלק מחבריה הלכו לעולמם ומאז, כך נטען, המבקשת מתחזקת את באר 2126 ובמסגרת זו השקיעה במשך השנים בעבודות שימור והחזקה של הבאר. אשר לבאר 2241 טענה המבקשת כי צימרמן חדלה לתחזק את הבאר וכי משנת 1963 הוחזקה הבאר על-ידי חברת סגיב חקלאות ומיכון בע"מ שהמבקשת פועלת בשמה ומשנת 1995 מתחזקת את באר 2241. יצוין כי רוטמן היה גם המנהל ובעל המניות של חברת סגיב חקלאות ומיכון בע"מ. אף שלטענת המבקשת היא זו שהפעילה ותחזקה את הבארות, נותרו רישיונות ההפקה רשומים על שם בעלות הרישיון ובמהלך השנים הצטברו חובות של מאות אלפי שקלים בגין היטלי הפקה שלא שולמו על-ידן כמו גם חובות בשל אי תשלום אגרות.

 

  1. ביום 27.1.2015 קיימו נציגי המשיבה פגישה עם רוטמן ובא-כוחו במהלכה הציגו לו נתונים על החובות ודרשו ממנו להסדיר את תשלום החובות ואת זהות בעלי רישיונות ההפקה. משרוטמן לא פעל בהתאם לנדרש ממנו, שלחה תמי שור, סמנכ"לית אסדרה במשיבה, מכתבים לבעלות הרישיון באמצעות המבקשת בהן הודיעה להן כי נוכח חסרונם של פרטים מהותיים באשר לזהות הבעלים בבארות וכן נוכח אי תשלום היטלי הפקה או אגרות רישיון, רישיון המים לשנת 2015 אשר נשלח בעבר מבוטל עד להסדרת זהות הבעלים הרשומים ברישיון והסדרת החובות (נספחים ו' ו-ז' למב/3) (להלן: הודעות הביטול). למרות הודעות הביטול המשיכה המבקשת להפיק מים מהבארות ועל-כן נשלחו לבעלות הרישיון התראות לפני סגירה. ביום 15.7.2015 נשלחו לבעלות הרישיון, באמצעות המבקשת, הודעות בדבר כוונת המשיבה לסגור את הבארות (להלן: הודעות הסגירה) ובעקבות הודעות אלה הגישה המבקשת תביעה לבית הדין לענייני מים בחיפה למתן צו מניעה ולחלופין צו עשה קבוע, בו עתרה כי בית הדין יורה למשיבה לא לסגור את הבארות ולחלופין כי יורה למשיבה לספק מים למבקשת מהבארות או ממקור מים אחר. בד בבד עם הגשת התביעה הגישה המבקשת בקשה לסעד זמני בה ביקשה את אותם הסעדים שלהם עתרה בהליך העיקרי. בדיון שהתקיים ביום 10.9.2015 הגיעו הצדדים להסכמה לפיה באר 2241 תיסגר בינתיים ובאר 2126 תישאר פתוחה בכפוף לתשלום חובות בגין היטלי הפקה ואגרות לשנת 2015.

 

  1. בית הדין דחה את בקשת המבקשת למתן צו המניעה הזמני בקובעו כי סעיף 23 לחוק המים אוסר על הפקת מים ללא רישיון או בסטייה מתנאי הרישיון. בענייננו, כך נקבע, רישיונות ההפקה מעולם לא ניתנו למבקשת והיא אף מודה כי במשך שנים רבות הפיקה מים בעצמה ללא רישיון הפקה כדין - בבאר 2126 החל משנת 2000 ובבאר 2241 החל משנת 1995. בית הדין קבע כי בעלות הרישיון נוהלו ונשלטו במעורבותו של רוטמן, דבר המלמד שהמבקשת הפיקה מים בידיעה מלאה כי רישיונות ההפקה אינם על שמה וכי היטלי ההפקה והאגרות אינם משולמים. בית הדין הוסיף וציין כי המבקשת אף ידעה על הקצאות המים שניתנו לבעלות הרישיון וחרגה מהן במשך שנים. התנהלות זו, כך נקבע, היא בחוסר תום לב והגשת בקשה מצד המבקשת למנוע את סגירת הבארות מהווה פנייה לבית הדין "בידיים שאינן נקיות". בית הדין קבע עוד כי למבקשת אין לכאורה עילת תביעה וכי סיכויי הצלחתה בהליך אינם גבוהים, שכן היא אינה טוענת לזכות חוקית כלשהי להמשך הפקת המים או זכות לקבלת רישיון הפקה וכי אף שידעה על ביטול רישיונות ההפקה כבר לפני חודשים ארוכים, היא לא נקטה כל פעולה על מנת לקבל רישיונות על שמה. אשר למאזן הנוחות קבע בית המשפט כי המבקשת לא הביאה בדל ראיה לכך שהיא בעלים של שטחים חקלאיים וכי היא מעבדת אותם והוסיף וקבע כי למבקשת אפשרות לרכוש מים מספקי מים אחרים, אך היא לא פנתה לספקים אלו ואף אישרה כי בשטח קיים חיבור למים מחברת מי חדרה בע"מ, אולם מדובר בצינור קטן שאינו מספיק לצרכיה, וזאת מבלי שתמכה טענה זו בראיה. אשר לטענת המבקשת כי לפי סעיף 33(א) סיפה לחוק המים במקרה של ביטול או שינוי רישיון הפקה מוטל על רשות המים להבטיח אספקת מים לצרכנים, קבע בית המשפט כי החוק אינו מחייב את המשיבה להתיר למבקשת להמשיך ולהפיק מים ונוכח העובדה כי למבקשת אפשרות להתחבר לספק מים אחר, די בכך על מנת למלא את הוראות החוק. אשר על כן, קבע בית המשפט כי באר 2241, שנסגרה כבר בהתאם להסכמת הצדדים, תיסגר לאלתר והוסיף ונתן צו מניעה זמני האוסר על סגירת באר 2126 למשך 30 יום, עד ליום 2.12.2015, על מנת לאפשר למבקשת לנקוט בכל פעולה נדרשת להתחברות לספק מים אחר או לקבלת רישיון הפקה על שמה.

 

  1. מכאן הבקשה שבפניי בה טוענת המבקשת כי הודעות הסגירה שהוציאה המשיבה הן פועל יוצא של התנהלות שרירותית וכוחנית שלה תוך ניצול לרעה של סמכותה השלטונית וכוחה נגד רוטמן באופן אישי במטרה לאלץ את המבקשת ורוטמן לשלם חובות עבר של בעלות הרישיון מבלי שיהיה באפשרותה להשיג על כך. במישור מאזן הנוחות טוענת המבקשת כי סגירת הבארות תגרום לנזק עצום כתוצאה מהפסקת אספקת המים למאות דונמים של חלקות חקלאיות והיא מוסיפה וטוענת כי פנתה לתאגיד מי חדרה ולחברת מקורות על מנת לבדוק אפשרות של קבלת אספקת מים חלופית, ונענתה כי החברות הנ"ל אינן יכולות לספק לחלקות המעובדות חיבור למים, בוודאי שלא בטווח הקרוב וללא השקעה עצומה. אשר לחיבור בקוטר 2 צול שסיפקה מי חדרה, טוענת המבקשת כי מדובר בחיבור המתאים לצריכה ביתית ולא להשקייה של מאות דונמים. המבקשת מדגישה כי בלית ברירה נכנסה בנעליהן של בעלות הרישיון בתור צרכנית מים שהשתמשה במים המופקים מן הבארות בשל אי פעולתן של בעלות הרישיון, ויש לפעול מולה כ"צרכן מים" על פי הכללים המתאימים ולא לנתק לה את המים בגלל סכסוכים על חובות העבר. מכל מקום, כך טוענת המבקשת, מטרת הסעד הזמני היא הקפאת המצב הקיים ובהינתן העובדה שבמשך עשרות שנים הקרקעות החקלאיות הושקו במים מן הבארות, אין כל סיבה שינותקו עד לסיום הבירור המשפטי והיא מתחייבת לשלם מראש עבור צריכת המים העתידית.

 

  1. המשיבה מצידה סומכת ידיה על החלטתו של בית הדין ומציינת כי על פי סעיף 31 לחוק המים, הרואה עצמו נפגע מביטול של רישיון הפקה, רשאי לערור לבית הדין תוך 21 מיום מסירת ההודעה על כך. המבקשת, כך נטען, לא הגישה ערר על ביטול הרישיונות ולפיכך ההחלטות המנהליות שקיבלה המשיבה בעניין זה הן החלטות חלוטות. לגישת המשיבה קבלת טענות המבקשת לגבי מעמדה כמפיקת מים בלבד שאין לחייבה בתשלום היטלים אינה מתיישבת עם תכלית חוק המים או לשונו ומכל מקום, המבקשת אינה יכולה לאחוז במקל משני קצותיו – מחד גיסא להפיק מים ללא רישיון ולטעון כי יש חיץ בינה ובין בעלות הרישיון ומאידך גיסא לבקש פטור מהיטלי הפקה בשם בעלות הרישיון. המשיבה מוסיפה כי המבקשת פועלת במשך שנים בחוסר תום לב, תוך עשיית דין עצמי ואינה מגלה את כל המידע שעומד לרשותה ביחס לזהות בעלות הרישיון ומוסיפה כי מפסק-דין שניתן על-ידי בית משפט זה לאחרונה (ע"א 7808/13 ליובין נ' חיים סגיב (חקלאות ומיכון) בע"מ (8.12.2015)) עולה כי רוטמן הוא בעל המניות בחברת סגיב (חקלאות ומיכון) בע"מ וכי מראיות אחרות עולה כי רוטמן הוא בעל הזכויות בהקצאת המים שהוקצתה לצימרמן וקשור לבעלות הרישיון. עם זאת, המבקשת אינה חושפת את קשריה עם בעלות הרישיון, למרות שרוטמן התחייב לעשות כן בהודעה למשיבה מיום 27.1.2015. המשיבה מוסיפה וטוענת כי השיהוי בהגשת הבקשה, עשיית הדין העצמי של המבקשת והעובדה כי היא אינה מגלה את כל המידע שיש ברשותה די בהם על מנת לדחות את הבקשה. אשר למאזן הנוחות מפנה המשיבה לתכתובת עם מר אנריקה קלייזר מתאגיד המים "מי חדרה" בה צוין כי השטחים החקלאיים של המבקשת חוברו בחיבור זמני "לפי בקשתו" [של מר רוטמן] בקוטר של 2 צול ומוסיפה כי טענת המבקשת שחיבור כזה אינו מספק את צרכיה נטענה ללא ביסוס. עוד טוענת המשיבה כי בהיעדר רישיון מים הקובע את תקרת הצריכה המקסימאלית עשויה המבקשת, שחרגה בשנת 2014 חריגה ניכרת מתנאי הרישיון, לגרום נזק למקור המים.

 

  1. בד בבד עם הגשת הבקשה דנן הגישה המבקשת בקשה לעיכוב ביצוע החלטתו של בית המשפט המחוזי, ובהחלטתי מיום 2.12.2015 נקבע כי נוכח העובדה כי ההחלטה על סגירת באר 2241 נכנסה לתוקף לפני כחודש ימים, הבקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה בכל הנוגע לבאר זו – נדחית, אך ניתן צו ארעי לעיכוב ביצוע החלטת בית הדין בכל הנוגע לבאר 2126.

 

  1. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה החלטתי לעשות שימוש בסמכותי לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, לראות בבקשה כאילו ניתנה עליה רשות ערעור והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה. עוד החלטתי לקבל את הערעור.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ