רע"א 8033/16 פלוני נ' הסתדרות מדיצינית הדסה ואח'

            בקשת רשות ערעור על החלטתו מיום 19.9.2016 של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בת"א 45337-09-13 (כב' השופטת ו' מרוז, סג"נ), בגדרה נדחתה בקשת המבקש לתיקון כתב תביעתו על דרך של צירוף חוות דעת רפואית. 

רקע

1. המבקש הגיש תביעה בעילה המכונה "חיים בעוולה" נגד המשיבות, בטענה כי אלו האחרונות התרשלו במעקב אחר הריון אמו, וכי אלמלא התרשלות זו ניתן היה למנוע את לידתו ביום 15.4.2003 כשהוא סובל מתסמונת כרומוזומלית קשה, כתוצאה ממנה עומד שיעור נכותו על מאה אחוזים. בהערת אגב יובהר, כי אמנם בע"א 1326/07 המר נ' עמית (28.5.2012) (להלן: הלכת המר) בוטלה העילה שבבסיס תביעתו של המבקש ונקבע כי יש להכיר רק בתביעות נזיקיות של הורי היילוד מכוח העילה המכונה "הולדה בעוולה". ואולם, ברע"א 4512/13 בית החולים אגודת הסהר האדום (אל הלאל) נ' פלוני (28.8.2014) (להלן: עניין הסהר האדום) נקבע כי מקום בו תביעת היילוד לא התיישנה אך תביעת ההורים התיישנה טרם מתן פסק הדין בהלכת המר (כבענייננו) רשאי היילוד להגיש תביעתו עד ליום 28.8.2015. לכתב התביעה צורפו שתי חוות דעת רפואיות – האחת בתחום הגנטיקה והשנייה בתחום השיקומי. המשיבות מטעמן הגישו, בין היתר, חווֹת דעת בתחום המיילדות והגניקולוגיה.

           ביום 21.8.2016, כשלוש שנים לאחר הגשת התביעה אך בטרם הסתיים הליך קדם המשפט (זאת, בין היתר, בשל הליך גישור שהסתיים ללא הצלחה), הגיש המבקש בקשה לתיקון כתב התביעה על דרך של הוספת חוות דעת רפואית בתחום המיילדות והגניקולוגיה, באופן שיאפשר לו להתמודד עם האמור בחווֹת הדעת שהוגשו מטעם המשיבות בתחום זה. במסגרת ישיבת קדם המשפט שהתנהלה ביום 19.9.2016, התנגדו המשיבות לבקשה, כאשר הנימוק העיקרי שעמד בבסיס התנגדותן זו הוא טענת באת-כוח המשיבה 2 (אליה הצטרפו המשיבות הנוספות) לפיה חוות הדעת אותה מבקש המבקש לצרף לכתב תביעתו כוללת טענות חדשות אשר לא הובאו בכתב התביעה, כמו גם הטענה כי אין להיעתר לבקשה בשלב זה של ההליך.

2. בהחלטה שניתנה בסיום הישיבה דחה בית המשפט המחוזי את בקשת המבקש. הובהר, כי המבקש סבר מלכתחילה שניתן להסתפק בחוות הדעת בתחום הגנטיקה להוכחת טענת הרשלנות שבבסיס תביעתו, ואף דבק בעמדה זו כאשר הגיש כתב תביעה מתוקן (אשר הוגש בעקבות פסיקת בית משפט זה בעניין הסהר האדום, שכן בתחילה היו הורי המבקש התובעים בהליך מושא הבקשה דנא). לפיכך נקבע, כי אין מקום להתיר את הגשת חוות הדעת בשלב זה של הדיון.

3. כלפי החלטה זו הוגשה הבקשה דנא, בגדרה טוען המבקש כי על אף שסבר בתחילה שדי בחווֹת הדעת שהוגשו מטעמו להוכחת תביעתו, משהמשיבות בחרו להגיש מטעמן גם חווֹת דעת בתחום המיילדות והגניקולוגיה, הוא נאלץ להתמודד עם טענותיהן על-ידי הגשת חוות דעת נגדית בתחום זה. המבקש מציין כי ההליך מצוי בראשיתו, כאשר כל שהתקיים בגדרו עד כהֹ הן שתי ישיבות קדם משפט, וכאשר המשיבות השלימו את הגשת חווֹת הדעת מטעמן רק בחודש מאי 2016 – נתונים התומכים, לגישתו, בהיעתרות לבקשתו. לטענתו, גם אם ניתן להצביע על התנהלות בעייתית מצדו, ניתן ליתן לכך ביטוי בפסיקת הוצאות לחובתו, ואין מקום למנוע ממנו הוכחת עניין שבמחלוקת בשלב זה של ההליך.

4. המשיבה 1 טענה מצידה, כי אין מקום להתערבות בשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי, ובפרט כאשר "אין מדובר בהחלטה הסותמת את הגולל על התובענה". מכל מקום נטען כי לא נפלה טעות בהחלטתו של בית משפט קמא. המשיבה 1 הוסיפה וטענה, כי אם תתקבל הבקשה, הרי שהמשיבות תידרשנה להגיש עוד חווֹת דעת מטעמן על-מנת להשיב על זו של המבקש, באופן שיביא להתארכות הדיון בתובענה. בשל טענה אחרונה זו ביקשה המשיבה 1, כי אם תתקבל הבקשה דנא יותנה העניין במתן רשות למשיבות להגיש חוות דעת רפואיות נוספות מטעמן.

           לשלמות התמונה יצוין, כי המשיבות 3-2 לא הגישו תשובות מטעמן, על אף שמבירור עם מזכירות בית המשפט עלה כי ההחלטה על הגשת תשובה לבקשה הומצאה להן. כל זאת, לאחר שגם במסגרת בקשת המבקש לפטור מעירבון בהליך הנוכחי, אשר התנהלה בפני רשם בית משפט זה, לא מצאו המשיבות 3-2 לנכון להגיש תשובותיהן לבקשה.

דיון והכרעה

5. לאחר העיון, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על-פיה. לגופו של עניין, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את הערעור. להלן הטעמים שביסוד המסקנה האמורה.