1. בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט מ' בר-עם), מיום 5.10.2014, בת"א 48074-06-11, בה נקבע, בין היתר, כי על המבקשים (להלן: הפטריארכיה) להגיש לעיון בית המשפט העתקים צילומיים של פרוטוקולי ישיבות "הסינוד הקדוש" (להלן: הסינוד), כמו גם את ההחלטות שהתקבלו באותן ישיבות.
רקע
2. עניינו של ההליך מושא בקשת רשות הערעור בתביעה כספית של המשיבה 1, בין השאר בקשר לאכיפת חיוב כספי בסך של 13,000,000 דולר שנוצר בגדר הסכם פשרה אליו הגיעה המשיבה 1 עם הפטריארכיה, ולחלופין לחיוב הפטריארכיה בפיצויים בגין פרישה מהמשא ומתן בחוסר תום לב. כמו כן נטען להטלת אחריות על המבקש 1 בגין אי-קיום התחייבות שנטל על עצמו באופן אישי. בתמצית, המגעים בין הצדדים לקראת הסכם הפשרה הנ"ל החלו עת התבררה תביעת הפטריארכיה למתן פסק דין הצהרתי בקשר לתוקפה של עסקת מקרקעין (ת"א 2307/00). בסופו של דבר הסכם הפשרה האמור לא יצא אל הפועל (לטענת המבקשים, מכיוון שלא השתכלל לכדי הסכם מחייב). בפסק הדין מיום 23.12.2013 התקבלה תביעת הפטריארכיה ונקבע כי עסקת המקרקעין היא עסקה מדומה חסרת תוקף משפטי, וכי המשיבה 1 לא רכשה כל זכות במקרקעין שם (ערעור של המשיבה 1 נגד פסק דין זה תלוי ועומד לפני בית משפט זה בע"א 971/14).
3. במסגרת הליכי הגילוי שהתנהלו בין הצדדים, סירבה הפטריארכיה למסור לעיון המשיבים פרוטוקולים של ישיבות הסינוד, אשר במסגרתן עלה עניינו של הסדר הפשרה או המשא ומתן לקראתו, זאת בטענה כי חל על הפרוטוקולים חסיון "מטעמי דת". אחת הנקודות שבמחלוקת נוגעת לשאלה האם התקבל אישור של הסינוד לאותו הסכם פשרה, כמו גם לאופן התנהלותו של המבקש 1 לשם השגת האישור בישיבות הסינוד – על כן התבקשו הפרוטוקולים האמורים. המשיבים הגישו בקשות לבית המשפט המחוזי, במסגרתן ביקשו כי בית המשפט ידחה את טענת הפטריארכיה בדבר החסיון האמור, שאינו מוכר בדין או בפסיקה, ויורה לפטריארכיה לאפשר את העיון בפרוטוקולים, לאור אינטרס גילוי האמת ולנוכח המשקל הראייתי הגבוה שיש ליתן להם בנסיבות העניין. המשיבים הטעימו כי מדובר בפרוטוקולים בקשר לסוגיות אזרחיות וכספיות, אשר לגביהן לא קיים שיקול דתי כלשהו שביכולתו למנוע את גילויים.
4. בתגובתה, טענה הפטריארכיה כי יש להכיר בחסיון מטעמי דת כחסיון הלכתי חדש, אשר יחול על הפרוטוקולים של ישיבות הסינוד לאור האיסור הדתי להוציא את ספר הפרוטוקולים, לרבות צילום שלו, לעיון כל גורם שאינו נמנה על חברי הסינוד. לשיטתם, לאור קדושת הסינוד בהתאם לאמונה האורתודוקסית, חל חסיון על כל התכנסות חבריו בכל תחומי עיסוקו, לרבות בקשר לישיבות הנחשבות לכאורה כנוגעות לעניינים שאינם דתיים, ובכלל זה ישיבות בקשר לעסקאות אזרחיות. עוד הוסיפו כי ספר הפרוטוקולים של הסינוד מעולם לא יצא את מתחם הפטריארכיה, ופרוטוקול מתוכו מעולם לא פורסם, וכך נוהגת הפטריארכיה כבר למעלה מ-1,500 שנים. לפיכך, קיימים שיקולים נכבדים – ובכללם חופש דת, פגיעה ברגשות דתיים, שמירה על אורחותיה של עדה דתית מוכרת, והאינטרס הציבורי בעידוד שיח חופשי בישיבות הסינוד – המצדיקים הכרה בחסיון הנטען.
5. אציין כי ההליך מושא הבקשה איננו ההליך הראשון בו העלתה הפטריארכיה טענות בדבר הצורך להכיר בחסיון מטעמי דת בקשר לפרוטוקולים והחלטות של הסינוד. סוגיה זו אף הגיעה לפתחו של בית משפט זה (לפני הרכב השופטים א' רובינשטיין, נ' הנדל, וד' ברק-ארזברע"א 7353/11 פטריארך הכנסייה היוונית אורתודוכסית היוונית נ' Berisford Investents Limited (2.10.2013) (להלן: עניין הפטריארך), שבמסגרתו נקבע כי בנסיבות אותו עניין, ולאור העדר תשתית מספקת להכרה בחסיון ההלכתי החדש, ומבלי לטעת מסמרות "כלליים", תיוותר על כנה החלטת בית המשפט המחוזי לפיה על הפטריארכיה להגיש לבית המשפט צילומים של החלטות הסינוד, במעטפה סגורה.
עיקרי החלטת בית המשפט המחוזי
6. באשר לסוגית חסיון הפרוטוקולים מטעמי דת, עמד בית המשפט המחוזי על גישת הפסיקה החשדנית והמצמצמת לגבי חסיונות, כאשר נקודת המוצא היא גילוי מרבי. נקבע כי החסיון הנטען מטעמי דת הוא לכל היותר חסיון יחסי, מעצם היותו, אם יוכר, חסיון יציר הפסיקה – כך שבית המשפט ידרש להכריע בשאלה האם יש להעדיף את הסתרת המסמך על פני גילויו בהתאם לנסיבות העניין הקונקרטי. נוכח האמור, החליט בית המשפט המחוזי לעשות שימוש בתקנה 119 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות), המאפשרת לבית המשפט לעיין במסמך שבמחלוקת, על מנת שהדבר יסייע לו בעריכת איזון האינטרסים הנדרש וכדי שיוכל לקבל "החלטה מושכלת ומוארת" בקשר לשאלת החסיון. לפיכך, קבע בית המשפט המחוזי כי "בטרם מתן החלטה להכרה בחסיון יחסי מטעמי דת של הפרוטוקולים הספציפיים... אם בכלל, כמו גם לצורך איזון פרטני וקביעת היקף זכות העיון, יש להציגם תחילה לעיוני, על-פי הקבוע בתקנה 119 לתקנות" (עמוד 13 להחלטה). כמו כן, נדחתה טענת המשיבים בדבר קיומו של השתק פלוגתא נוכח פסיקת בית משפט זה בעניין הפטריארךהנ"ל, מן הטעם שטענת החסיון נדחתה שם מחמת העדר תשתית עובדתית ומשפטית, ולא נדונה לגופה.
7. אציין כי בהחלטה מיום 11.11.2014 הוריתי על עיכוב ביצוע של החלטת בית המשפט המחוזי, ככל שהדבר נוגע להוראת בית המשפט לפטריארכיה להגיש לעיונו את הפרוטוקולים, עד למתן החלטה אחרת.
עיקרי טענות הצדדים
8. לטענת הפטריארכיה, שגה בית המשפט המחוזי בקובעו כי יעשה שימוש בתקנה 119 ויעיין בפרוטוקולים לצורך הכרעתו בסוגיית החסיון, שכן טענתם לעניין החסיון הושתתה על עצם האיסור להביא את הפרוטוקולים לעיון גורם שאינו נמנה על חברי הסינוד, לרבות בית המשפט עצמו. מכאן, הרי שעצם עיונו של בית המשפט בפרוטוקולים יוביל, מיניה וביה, לפגיעה בפטריארכיה ובאינטרסים העומדים אל מול הצורך בחשיפת הפרוטוקולים – וזאת עוד בטרם נדונו והוכרעו לגופן טענותיה לעניין החסיון, ובטרם נערך "איזון פרטני" של מכלול האינטרסים הרלבנטיים. לפיכך, החלטת בית המשפט המחוזי מביאה הלכה למעשה לדחיית טענות הפטריארכיה, למרות שטרם התקיים בהן דיון ועל אף שההחלטה עצמה מתיימרת להכין את הקרקע לקראת דיון והכרעה בטענות לגופן. הפטריארכיה הדגישה כי השיקולים שהוכרו בפסיקה, המצדיקים ככלל שימוש בתקנה 119, אינם מתאימים לנסיבות העניין, זאת מכיוון שלעומת חסיונות אחרים, החסיון הנטען בענייננו אינו מתייחס לחשיפת תוכנו של המסמך (אשר בקשר אליו עומד בית המשפט מאחורי "מסך בערות"), כי אם לעצם חשיפתו, שהיא כשלעצמה תוביל לפגיעה בפטריארכיה שתאלץ לעבור על איסור דתה. הפטריארכיה הוסיפה כי היא אינה מתנגדת לחשיפת תוכנם של הפרוטוקולים בדרך חלופית, למשל באמצעות נסח בכתב שיוציא מזכיר הסינוד על אודות הכתוב בפרוטוקול.
9. מנגד, לטענת המשיבים יש לדחות את בקשת רשות הערעור משום שהיא נוגעת להחלטה שעניינה גילוי ועיון במסמכים ולדרך הדיונית לבירור המחלוקת, המצויה בליבת שיקול-דעתה של הערכאה הדיונית, החלטה מסוג ההחלטות אשר ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהן. לגופו של עניין, גם אם בסופו של דבר יוכר חסיון יציר פסיקה כנטען, הרי שלכל היותר יהיה מדובר בחסיון יחסי, אשר לגביו"הערכאה הדיונית תהיה חייבת... לעיין במסמכים שלגביהם נטען החסיון, ולו על-מנת לערוך את האיזון הנדרש" (עמוד 3 לתשובת המשיבה 1). על כן, הרי שממילא אין תועלת בניסיון למנוע מבית המשפט המחוזי לעיין בפרוטוקולים כבר עתה; כאשר מנגד, עיון בשלב זה עשוי לייעל את הדיון, ובין היתר לחסוך את הצורך בחקירת עדים, כמו גם את הצורך בהכרעה העקרונית אם יש להכיר בחסיון מטעמי דת. לטענת המשיבים, טענת החסיון מטעמי דת הועלתה בעבר על-ידי הפטריארכיה ונדחתה בבית משפט זה בעניין הפטריארך, כאשר גם שם דיוני הסינוד עסקו בשאלות אזרחיות-מסחריות שאינן קשורות לענייני דת. המשיבים הוסיפו כי לא קיימת חלופה לעיון בפרוטוקולים עצמם שכן לא ניתן לסמוך על אמיתותם של אישורי המזכיר ועל הצהרותיה של הפטריארכיה, שהוכחו בעבר כשקריים. עוד טענו כי בניגוד לטענת הפטריארכיה, ספר הפרוטוקולים הועמד בעבר לעיונם של מי שאינם חברי הסינוד.