רע"א 750-01-15 Shipco Transport Inc נ' ישראל קרגו לוגיסטיקס (אי סי אל) בע"מ ואח'

בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב (כב' סגנית נשיאה נועה גרוסמן) מיום 8.12.14 שדחתה עתירת המבקשת לביטול היתר המצאה מחוץ לתחום שניתן נגדה. המדובר בהודעת צד ג' שהוציאה המשיבה שנתבעה בבית משפט קמא למבקשת.

בהחלטה נקבע כי מתקיימת הוראת תקנה 500(10) לתקנות, כי שטר המטען הכולל תניית שיפוט אינו חל בין הצדדים, כי תניית השיפוט שאינה חלה היא ייחודית וכי הפורום ההולם לדיון בהודעה הוא בישראל.

לאחר שעיינתי בכל החומר שנפרש בפני ערכאה קמא לרבות כלל כתבי הטענות וגם אלה שבפני מצאתי לדון בבר"ע כבערעור, לקבלו, לבטל את החלטת ערכאה קמא ולהחזיר את הבקשה לביטול ההיתר לבחינה מחדש והתייחסות קונקרטית לכל אחת מטענות המבקשת בבר"ע.

כידוע במסגרת הדיון בבקשה להיתר המצאה על התובע לשכנע את בית המשפט כי יש בידיו "תביעה הראויה לטיעון" בנוגע לעילת ההמצאה, כי מתעוררת "שאלה רצינית שיש לדון בה " לגופו של ענין וכי בית המשפט בישראל הוא הפורום הנאות לדון בתביעה. נטל ההוכחה בדבר התקיימותם של תנאים אלה מוטל על המבקש את היתר ההמצאה וזאת גם כאשר עסקינן בבקשה לביטול היתר המצאה.

אין בהחלטה התייחסות להיות הבקשה למתן היתר על תצהירה וכפי שנדונה , סתמית על פניה, נעדרת התייחסות ראויה כלשהי לנושאים דלעיל , התייחסות שהתבקשה לכל הפחות נוכח עמדתה העובדתית של המשיבה בכתב הגנתה מפני התביעה לאמור: "לא קיים איסור אודות הובלת מזון יחד עם חומרים מסוכנים ובוודאי שלא ניתנה לא מהתובעת ולא מהספק כל הנחיית הובלה שהיא ביחס למטען נשוא התביעה, ICL אינה יכולה להיות אחראית להחלטה של משרד הבריאות, שהינה החלטה שנתקבלה בשרירותיות וללא כל סיבה. המטען לא ניזוק, לא נגרם לזיהום כלשהו והמטען עצמו לא נבדק באמצעות מעבדה מתאימה. הפסילה של משרד הבריאות הייתה שרירותית לחלוטין ולא הייתה כל סיבה לכך."

ועל אחת כמה וכמה משנתגלה בדיעבד שהמשיבה נמנעה במכוון מלגלות לבית המשפט את המסמך ממשרד הבריאות ולפיו ככל הנראה המטען הושמד לא בשל המכלתו עם חומרים מסוכנים אלא בשל כך שהמשלוח לא אוחסן בתנאים מתאימים למזון, וכן נמנעה במכוון מלגלות לבית המשפט בבקשה להיתר כי בין הצדדים חלה תניית שיפוט על כל המשתמע מכך.

לא זו אף זו שהמשיבה מעלה היום לראשונה טענות נוספות בנושא הפורום כגון לגבי התיישנות אפשרית של תביעתה אם לא תידון בארץ ולגבי תחולה של תקנה 500(5), ועוד, נושאים שזכרם לא בא כלל בבקשה למתן ההיתר או למצער בתגובה לבקשת הביטול , ענינים אלה מעלים שאלות כבדות משקל לגבי התנהלות המשיבה והשלכותיה לגופם של דברים שהיה על ערכאה קמא לעסוק בהן והנה ההחלטה בנושא זה שותקת .

ערכאה קמא טעתה בקבעה בהחלטה (יותר מפעם אחת) כי תניית השיפוט אינה חלה בין הצדדים הגם שכעולה מכתב ההגנה של המשיבה ומתגובתה לבקשה לביטול ההיתר לא היתה מחלוקת בין הצדדים כי תניית השיפוט חלה בין השתיים. טעות זו גררה בהמשך לטעויות נוספות בדמות הקביעה כי "בבואנו לדון בשאלת הפורום הנאות, יש לקחת בחשבון גם את העובדה שהאלמנט החוזי אינו חל על כל הצדדים לאירוע ..." כמו גם לטעות לגבי חלות אפשרית של תקנה 500(4).

קביעת הפורום לא רק נשענה על ממצא שגוי כי אם נעשתה באופן פשטני ללא נימוק מסבר וללא התייחסות לכך שהמשיבה נמנעה בבקשתה להיתר להעלות טענה כלשהי עובדתית או אחרת בנוגע לפורום ואף הסתירה את דבר חלותה של תניית השיפוט.