רע"א 7473/14 עלומים, קבוצת בני עקיבא להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ נ' יהודה זרובבלי

          בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופטת נ' נצר) מיום 28.9.2014 בה נדחתה בקשת המבקשת לדחות על הסף את תביעת המשיב נגדה מחמת התיישנות.

1.        מן הבקשה עולה כי בחודש יולי 2009 הגישו המשיב ורעייתו לבית המשפט המחוזי תביעה נגד המבקשת (להלן: הקיבוץ) בה עתרו לפיצויים בסך של כשבעה מיליון ש"ח בגין נזקים שלפי הנטען הסבה להם. בחודש אפריל 2010 הגיש הקיבוץ בקשה לסילוק על הסף של התביעה בשל שורת עילות סף ובהן חוסר סמכות עניינית, היעדר עילה, התיישנות והיעדר יריבות. בהחלטה מפורטת מיום 8.12.2010 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה בקובעו כי אין מקום לסלק את התובענה על הסף (להלן: ההחלטה הראשונה). בית המשפט קבע כי כתבי הטענות של המשיב אמנם נעדרים פירוט עובדתי וניסוחם בלתי ממוקד, אולם כשלים אלה אינם מצדיקים לדחות את התובענה כבר בשלב זה וניתן לקיים הליכים מקדמיים ולעשות שימוש בסמכות המוקנית לבית המשפט בהקשר זה במסגרת קדם המשפט. אשר לטענת ההתיישנות שהעלה הקיבוץ קבע בית המשפט קמא כי בירורה של טענה זו משלב "רובד עובדתי רב ומשמעותי" ועל כן היא טעונה הוכחה ואין סיבה או הצדק לפצל את ההליך כך שתחילה יתברר רק אותו רכיב עובדתי הנטען והנדרש לשם הכרעה בטענת ההתיישנות. עוד נפסק, כי הואיל ומערכת היחסים בין הצדדים נמשכה על פני שלושה עשורים, קיים קושי להצביע על נקודת זמן מסוימת למניין תקופת ההתיישנות, אם כי מועד הפסקת חברותו של המשיב בקיבוץ יכול בהחלט להוות נקודת המוצא לבחינת טענה זו. לאחר אותה החלטה הגיש המשיב ברשות בית המשפט כתב תביעה מתוקן בו הופחת, בין היתר, סכום התביעה והועמד על חמישה מיליון ש"ח. 

2.        בקדם המשפט הראשון שהתקיים בהליך זה בחודש ספטמבר 2011 ציין בית המשפט קמא כי ההחלטה הראשונה אינה סותמת את הגולל על יכולתו של הקיבוץ להוסיף ולהישמע בטענות סף ובקדם המשפט שהתקיים בחודש ינואר 2012 אף דן בית המשפט בטענות סף שהעלה הקיבוץ והורה על מחיקת רעיית המשיב מן התביעה, נוכח היותה חברת קיבוץ באותה עת. בית המשפט הוסיף וקבע כי מכתב התביעה המסורבל שהגיש המשיב עולות שתי טענות עיקריות: האחת היא הפרת הסכם בין המשיב לקיבוץ שגרמה לאפליית המשיב, לקיפוח זכויותיו, לפגיעה בשמו הטוב ובסופו של יום לעזיבתו את הקיבוץ; השנייה סבה על עוולות בנזיקין שביצע הקיבוץ לכאורה כלפי המשיב. בהקשר זה קבע בית המשפט כי ככל שבדעת המשיב לטעון לעוולה נזיקית שהתיישנה הוא לא יתיר זאת וכי אם יציג המשיב נימוק לכך שבמערכת היחסים המיוחדת בינו ובין הקיבוץ הוא חשש "לעורר גלים" או לטעון נגד פועלו של הקיבוץ, בית המשפט יתיר לו "מרווח צר מאוד" של טיעון ובלבד שיניח תשתית עובדתית לכך ויוכיח כי הימנעותו מלטעון בזמן אמת בהקשר זה לא עולה כדי ויתור על זכויותיו. בית המשפט הדגיש כי לא יתיר למשיב להשמיע טענות כוללניות, סתמיות ומעורפלות וכי עליו להגדיר את עילות התביעה ולפרט את הסעדים המבוקשים לצד כל עילה. כמו כן הורה בית המשפט למשיב להגיש כתב תביעה מתוקן בשנית בציינו כי החלטה זו אינה גורעת מזכויות הקיבוץ לעמוד על מתן החלטה משלימה בטענות הסף, אם יעלו בכתב התביעה המתוקן והממוקד סוגיות המצריכות הכרעה בטענות של התיישנות, היעדר עילה או בכל טענת סף אחרת. בית המשפט אף חייב את המשיב בהוצאות הקיבוץ בסך 4,500 ש"ח, כתנאי להגשת כתב התביעה המתוקן בשנית.

3.        המשיב פעל בהתאם להחלטה שנסקרה לעיל ובחודש אפריל 2012 הגיש את כתב התביעה המתוקן בשנית. הקיבוץ מצידו סבר כי כתב תביעה זה אף הוא אינו ערוך כמצוות בית המשפט המחוזי וכי הועלו בו טענות ועובדות חדשות. משכך הגיש הקיבוץ בחודש יוני 2012 בקשה נוספת לסילוק על הסף של התביעה בעילות שונות ובהן עילת ההתיישנות. בית המשפט השהה את הטיפול בבקשה נוכח הליך גישור בין הצדדים ומשזה כשל, החליט ביום 28.9.2014 לדחות את בקשת הקיבוץ לסילוק התביעה על הסף (להלן: ההחלטה השניה). בית המשפט קבע כי יש לנקוט זהירות רבה בבחינת בקשה שניה לסילוק על הסף של התביעה או חלקה, על מנת שלא לגרום לקיפוח או לסיכול זכותו של בעל דין להביא את עניינו בפני בית המשפט. בית המשפט ציין כי בהחלטות הביניים שנתן קבע כי רעיית המשיב תימחק מכתב התביעה וכן כי יוגבלו זכויות המשיב להישמע, בשים לב לטענות הקיבוץ ולתקופת ההתיישנות. בית המשפט הוסיף כי הוא אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיו שלו וכי עולה חשש שהבקשה שבפניו אינה אלא "מקצה שיפורים" מצד הקיבוץ. עוד קבע בית המשפט כי אכן יש להגביל את משך התקופה בה חשוף הקיבוץ לתביעות, אולם הכלל שנקבע בפסיקה הוא שמקום בו קיים הצדק סביר להשתהות בהגשת התביעה וזכות הנתבע להתגונן לא נפגעה יש לפרש את כללי ההתיישנות באופן מצמצם. בהקשר זה נקבע כי הקיבוץ מיצה את זכותו להישמע בטענות הסף נגד כתב התביעה המקורי וטענותיו בעניין זה נדחו זה מכבר במסגרת ההחלטה הראשונה, בה נקבע כי ההכרעה בשאלת ההתיישנות מצריכה בירור עובדתי ואין להכריע בה בשלב זה. בית המשפט הוסיף כי יתכן שבהגשת כתב הטענות המתוקן הרחיב המשיב את יריעת המחלוקת והעלה טענות חדשות אלא שבשלב זה ובשים לב למהלך הדברים עד כה, לא יהא זה נכון וצודק להעמיד את התביעה לבחינה חוזרת בהיבט זה. בית המשפט דחה, אפוא, את הבקשה וחייב את הקיבוץ בהוצאות המשיב בסך 7,500 ש"ח.

4.        מכאן הבקשה שלפניי בה טוען הקיבוץ כי הגיש את בקשתו לאחר שכתב התביעה תוקן פעמיים ולכן שגה בית המשפט בקובעו כי מדובר בבקשה חוזרת. הקיבוץ מוסיף כי בית המשפט הבהיר כי זכותו לעתור לסילוק התביעה על הסף תישמר, וכן הבהיר כי לא יאפשר למשיב להעלות טענות הנוגעות לאירועים שהתרחשו בחלוף תקופת ההתיישנות. עוד מציין הקיבוץ כי בית המשפט לא דן בטענותיו לגופן, כי ההחלטה בלתי מנומקת, כי הטענות שהתיישנו עולות בבירור מכתב התביעה, כי הדיון בהן אינו מורכב וכי בנסיבות אלה יש ליתן דגש לתכליתו של מוסד ההתיישנות. לשיטת הקיבוץ שגה בית המשפט בקובעו כי ייתכן שעילת התביעה נולדה ביום בו עזב המשיב את הקיבוץ וזאת הן לגופו של עניין והן נוכח העובדה שטענה זו לא נכללה בכתב התביעה המקורי והמתוקן ואף לא בכתב התשובה לכתב ההגנה שהגיש הקיבוץ, בו הבהיר הקיבוץ כי הוא עומד על טענות הסף. הקיבוץ מוסיף כי המשיב הצהיר שמצבו הכלכלי דחוק ולכן הוא לא יוכל לכסות את ההוצאות הרבות הצפויות להיגרם לקיבוץ בגין ניהול ההליך. עוד עותר הקיבוץ לבטל את ההוצאות שהושתו עליו.

5.        המשיב מתנגד לבקשה וסומך ידיו על החלטת בית המשפט קמא. לטענתו בקשת הקיבוץ היא כללית והוא אינו מציין אילו חלקים בתביעה הוא מעוניין שיימחקו. המשיב מוסיף כי הוא הגיש את תביעתו עוד בשנת 2009 אך הקיבוץ מונע עד כה כל דיון לגוף התביעה. כמו כן טוען המשיב כי בית המשפט שקל בשתי החלטותיו את טענות הקיבוץ ולכן יש לדחות את טענתו כי בקשתו לא נדונה לגופה. עוד טוען המשיב כי הוא תיקן את כל אשר קבע בית המשפט בהחלטה הראשונה והוא מציין כי הקיבוץ נסמך על טענות שלא נכללו בכתב התביעה המתוקן בשנית אשר לשיטתו לא הרחיב את יריעת המחלוקת.

           להשלמת התמונה יצוין כי לאחר שהוגשו התגובות דנן שלח המשיב, המיוצג כאמור, מכתב ישירות ללשכתי בנדון: "יהודה זרובבלי בענין רע"א 7473/14". "התכתבות" עם בית המשפט בעניינים תלויים ועומדים אין לה מקום ועל כן המכתב לא נקרא ויוחזר לבא-כוח המשיב באמצעות המזכירות. ממילא אין מקום להתייחס לתוכנו.

6.        דין הבקשה להידחות.

           ההלכה הפסוקה מורה כי על בית המשפט לנקוט זהירות רבה בבואו לדחות תביעה על הסף שמא תיפגע מעבר למידה הראויה זכות הגישה לערכאות (ראו למשל ע"א 9292/07 שדמות הדרום בע"מ נ' וועדה מקומית לתכנון ובנייה "שמעונים", פיסקה 6 (6.1.2010)). עוד נפסק כי כאשר ההכרעה בטענת ההתיישנות כטענת סף תביא לסיום ההתדיינות בתביעה כולה, יש מקום לדון בה כטענה מקדמית ואילו כאשר ההכרעה בשאלה זו כרוכה בבירור העובדתי-ראייתי הנדרש ממילא לצורך בירור התביעה עצמה, כי אז מוטב שלא להכריע בה כטענת סף (ראו והשוו ע"א 2919/07 מדינת ישראל - הוועדה לאנרגיה אטומית נ' ליפל, פיסקאות 27-26 (19.9.2010)).עיינתי בבקשת הקיבוץ מיום 3.5.2012 לסילוק תביעתו של המשיב על הסף ונראה כי היא אכן חוזרת ברובה על הטענות שהועלו ונדחו בהחלטה הראשונה של בית המשפט המחוזי מיום 8.12.2010. בהחלטה הראשונה נקבע, כאמור, כי אין מקום להורות על סילוקה של התביעה על הסף מחמת התיישנות שכן טענות הקיבוץ בעניין זה משלבות "רובד עובדתי רב" וכי נוכח התפרשותה של מערכת היחסים בין המשיב לקיבוץ על פני שלושה עשורים קיים קושי להצביע לפחות בשלב מקדמי זה על נקודת זמן מסוימת לתחילת מניין תקופת ההתיישנות. בהחלטה השניה נושא הבקשה דנן, הפנה בית המשפט המחוזי להחלטה הראשונה וקבע כי לא ראה מקום לשנות ממנה, בין היתר, מכיוון שהטענות המועלות בפניו הן למעשה טענות ערעוריות על הקביעות בהחלטה הראשונה. הנמקה זו טעמה עימה בייחוד בהינתן העובדה כי על ההחלטה הראשונה לא הוגשה בקשת רשות ערעור.