רע"א 7366/15 עו"ד אילן קרייטר נ' עו"ד צבי לוטן ואח'

1. בקשת רשות ערעור על החלטתו מיום 17.9.2015 של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ב' בר-זיו) ברע"א 22962-09-15, בגדרה נדחתה בקשת רשות ערעור על החלטתו מיום 7.7.2015 של בית משפט השלום בחדרה (כב' השופטת ה' אסיף) ברע"צ 11515-03-15, אשר דחה בקשת רשות ערעור על החלטתו מיום 10.2.2015 של רשם ההוצאה לפועל (כב' הרשם א' כרמי) בתיק 12-11016-14-9 (להלן: תיק ההוצאה לפועל), במסגרתה חויב המבקש לשלם סכום של 170,000 ש"ח לתיק ההוצאה לפועל כמפורט להלן.

רקע והליכים קודמים

2. תחילת הפרשה שלפנינו בתביעת רשלנות מקצועית שהגישו בשנת 1996 בני הזוג דוד וסוניה ירמייב (להלן: הזוכים) נגד המשיבים 1-2 (להלן: לוטן), עורכי דין אשר ייצגו את הזוכים בעסקה לרכישת דירה ובהסתעפויות המשפטיות שבאו בעקבותיה. על יסוד פסק הדין שניתן על-ידי בית המשפט המחוזי בתביעת הזוכים, חויבו לוטן לשלם לזוכים פיצויים בגין נזקים שנגרמו להם עקב רשלנות מקצועית מצד לוטן. המבקש, עורך דין במקצועו, היה בא-כוחם של הזוכים בתביעתם ובתיק ההוצאה לפועל שנפתח ביום 6.5.2007 בעקבות פסק הדין נגד לוטן, והחל ממועד זה פעל לגביית סכומי כסף לטובתם. מתוך הסכום שנגבה (כ-1,157,000 ש"ח), נטל המבקש סך של כ-153,600 ש"ח כשכר טרחה. בהמשך, הגישו לוטן ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, בגדרו הפחית בית משפט זה, בפסק דין מיום 14.2.2011, כ-425,000 ש"ח מסכום הפיצויים שבו חויבו ובמקביל הופחתו 20 אחוזים מסכום זה משכר הטרחה (ע"א 2008/07 לוטן נ' ירמייב (14.2.2011)). בעקבות זאת, לוטן טענו במסגרת הליכי ההוצאה לפועל כי על הזוכים להשיב להם סכומי כסף ששולמו לטענתם ביתר. בהמשך, לוטן אף טענו כי על המבקש להעביר לידם את הסכום שנטל כשכר טרחה, לפי סעיף 20(ב) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 (להלן: חוק ההוצאה לפועל), שכן זה נגבה בטעות, וכיוון שהמבקש פעל בחוסר סמכות ובשעה שפקע ייפוי הכוח שהסמיך אותו לייצג את הזוכים (נוכח העברת הכספים לידי המבקש לאחר פטירתו של דוד ירמייב). המבקש, מצדו, הגיש תגובות בשמם של הזוכים ביחס לבקשות שונות שהגישו לוטן, ובהמשך הגיש בקשה להתפטר מייצוג (לה לוטן התנגדו).

3. כעולה מהחלטתו מיום 10.2.2015 של רשם ההוצאה לפועל בחדרה (להלן: הרשם), בדיון במעמד הצדדים הוסבר לצדדים כי הסוגיות הטעונות הכרעה, הן: סוגיית התפטרותו של המבקש מייצוג; סוגיית ההשבה של כ-153,600 ש"ח על-ידי המבקש לידי לוטן; וסוגיית גביית היתר, ומי חב בה. לאחר שנשמעו טענות הצדדים, הציע להם הרשם להכריע בכלל הסוגיות בדרך של פשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן:חוק בתי המשפט), באופן שיביא סוף לפרשה המתמשכת. הצדדים קיבלו את ההצעה, לפיה הרשם יפסוק על דרך הפשרה סכום שבין אפס לבין 153,000 ש"ח, בחישוב ערכו כחוב בהוצאה לפועל מאז יום העברת הכספים לידי המבקש. בהתאם למוסכם, חייב הרשם את המבקש להשיב לתיק ההוצל"פ סכום של 170,000 ש"ח, בו כלול רכיב שכר טרחה. כמו כן, נפסק כי מתוך הכספים שיופקדו לתיק ההוצאה לפועל, ישוחררו לטובת כל אחד מארבעת ילדיהם המשותפים של הזוכים הוצאות משפט בסך 2,000 ש"ח.

4. על החלטתו של הרשם הגיש המבקש לבית משפט השלום בחדרה בקשה למתן רשות ערעור. בין היתר, טען המבקש כי הרשם חרג מהסמכות שהוקנתה לו על-ידי הצדדים, כיוון שנמנע מלהכריע בהחלטתו בשאלות שהועמדו במחלוקת, ובפרט בדבר קיומה של טעות בגבייה כאמור בסעיף 20(ב) לחוק ההוצאה לפועל; כי כוונתם של הצדדים ושל הרשם עצמו הייתה שעליו לנמק ולפרט את החלטתו, כולל האופן שבו חושב הסכום הנפסק; כי התוצאה מלמדת שהרשם לא הפריד בין הצדדים למחלוקות השונות, ולמעשה ייחס למבקש חוב שהזוכים היו אמורים להיתבע בגינו; כי לגופם של דברים לא התקיימה טעות בגבייה, ואף לא הוכחה גביית יתר ולא הובא בחשבון כי עוכב ביצוע גבייתם של 400,000 ש"ח; כי לא ניתן משקל לטענת המבקש, לפיה חל שיהוי של כארבע שנים בין גביית הכסף על-ידו לבין העלאת טענת לוטן בדבר טעות בגבייה; כי החלטת הרשם עמדה בניגוד לקביעות קודמות של שתי רשמות ההוצאה לפועל; וכי הרשם חרג מסמכות בחייבו את המבקש לשלם לארבעת ילדי הזוכים סכום כולל של 8,000 ש"ח בעוד שלא הוסכם כי עניין זה ייבחן בהחלטתו. עוד טען המבקש כי המדובר בהחלטה קיצונית ובלתי סבירה בעליל המנוגדת לדין המהותי, באופן המצדיק התערבותה של ערכאת הערעור.

5. בהחלטתו מיום 7.7.2015 קבע בית משפט השלום כי בהחלטתו לא סטה הרשם בדרך כלשהי מהסכמות הצדדים מכוחן הוסמך לפסוק בדרך של פשרה. בית משפט השלום הוסיף כי טענת המבקש, לפיה היה על הרשם להכריע תחילה בשאלת קיומה של טעות לפי סעיף 20(ב) לחוק ההוצאה לפועל, לא פורטה במסגרת ההסכמות שמכוחן הסמיכו הצדדים את הרשם להכריע. עוד הודגש כי כעורך דין, חזקה על המבקש שהיה ברור לו כי ככל שביקש להגביל את הרשם או לחייב אותו לנמק הכרעתו במחלוקת מסוימת כחלק מההחלטה הניתנת לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט, היה על העניין להיאמר במפורש בגדר ההסכמות שמכוחן הוסמך הרשם לפסוק. לפיכך דחה בית משפט השלום את הבקשה, והטיל על המבקש הוצאות בסך 3,000 ש"ח לכל אחד מארבעת המשיבים שהתייצבו לדיון.

6. על החלטתו של בית משפט השלום הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי בחיפה בקשה לרשות ערעור, במסגרתה שב על טענותיו. בהחלטתו מיום 17.9.2015  דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה, בקבעו שהמבקש לא הראה כי פסק דינו של הרשם, שניתן על דרך הפשרה, היה מוטעה או חרג מהסכמות הצדדים. מעבר לכך, ציין בית המשפט המחוזי כי לא הוצגה כל תשתית המצדיקה התערבות של ערכאה שלישית. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי היה מקום לחייב את המבקש בהוצאות ולו לאוצר המדינה, אך לפנים משורת הדין לא עשה צו להוצאות.

7. על החלטת בית המשפט המחוזי הוגשה בקשת רשות הערעור דנא, בגדרה שב המבקש על הטענות שהעלה בערכאות הקודמות. עוד טוען המבקש כי בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי שגו בקביעותיהם, כי בשל היותו של המבקש עורך דין יש לדחות את טענתו בדבר הבנת מהות ההסכמה למתן פסק דין של פשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט, שכן כבוד הרשם הוא שלא הבין את ההסכמה, סטה ממנה והפר אותה. המבקש טוען כי מתקיימים במקרה זה התנאים החריגים להתערבות ערכאת ערעור בהחלטה שניתנה על דרך הפשרה, ומפנה לפסיקה. לבסוף, טוען המבקש כלפי חיובו בהוצאות בסך של 12,000 ש"ח שהטיל עליו בית משפט השלום.