החלטה 7158/14

1.        לפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 20.10.2014 (ע"א 24807-10-14, השופטת י' שבח). בהחלטה זו דחה בית המשפט המחוזי בקשה לעכב את ביצוע פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו מיום 11.8.2014 (ת"א 4921-06-12, השופט ר' כהן).

רקע והליכים קודמים

2.        מקורו של הסכסוך בין הצדדים בהסכם בדבר מכר זכויות (להלן: ההסכם) בדירה בעיר ערד (להלן: הדירה) שנכרת בשנות השמונים של המאה החולפת. עובר לחתימת ההסכם היו זכויות החכירה בדירה רשומות על שם הוריו של המבקש. במועד עריכת ההסכם הוריו של המבקש כבר הלכו לעולמם, ויורשיהם היו המבקש ואחיו מאיר שוגר (להלן: מאיר).

3.        המשא ומתן לגבי מכירת הזכויות בדירה נוהל על-ידי המבקש, אם כי הצדדים חלוקים ביניהם בשאלה האם עשה כן כמוכר מטעמו (כפי שנטען על-ידי המשיבים) או כמיופה כוח של אחיו (כפי שטען הוא). מכל מקום, הקונה לפי ההסכם היה ארנסט שלייפר, שבינתיים הלך לעולמו (להלן: המנוח)). חרף קיומו של ההסכם, במשך שנים רבות הזכויות בדירה לא הועברו על שמו של המנוח או יורשיו. למעשה, הן עדיין רשומות על שם הוריו של המבקש, שנפטרו כאמור לפני שנים רבות.

4.        בחודש יוני 2012 הגישו המשיבים, יורשיו של המנוח ועזבונו, תובענה לבית משפט השלום לביטול ההסכם. המשיבים טענו כי הסכם המכר נעשה עם המבקש, וכי הוא התחייב לפעול להעברת הזכויות בדירה על-שם המנוח. הם הצביעו על העובדה שחרף העברת מלוא התמורה לידי המבקש הוא נמנע מלנקוט בפעולות שיאפשרו את רישום הזכויות בדירה על שם המנוח ועל שמם. על כן, כך נטען, משלא עלה בידי המנוח ובידם להירשם כבעלים של הזכויות בדירה, הם זכאים לבטל את ההסכם ולקבל את הכספים ששולמו מכוחו וכן פיצויים מוסכמים. 

5.        ביום 11.8.2014 נתן בית משפט השלום פסק דין בתובענה. בפסק דינו קבע בית משפט השלום כי המבקש הוא שחתם על הסכם המכר מול המנוח וכי הוא שקיבל את מלוא התמורה בגין העברת הזכויות בדירה. עוד נקבע כי המבקש סירב לנקוט פעולות בסיסיות שנדרשו לצורך העברת זכויות החכירה בדירה לעיזבון המנוח (כדוגמת הגשת בקשה לקבלת צו ירושה או צו קיום צוואה), וכי סירוב זה מהווה הפרה יסודית של ההסכם אשר מקנה למשיבים זכות לביטולו. בהמשך לכך, בית משפט השלום הורה על ביטול ההסכם. בנוסף, בית משפט השלום קבע כי על המבקש להשיב למשיבים את הסכום שהועבר לו על-ידם לצורך רכישת הדירה, בסך 297,882 שקל, ובמקביל לכך המשיבים יעבירו את החזקה בדירה למבקש או למי מטעמו. בית משפט השלום קבע עוד כי אין מקום לנכות מסכום ההשבה את דמי השימוש הראויים בדירה, בשים לב למאזן הצדק בין הצדדים. לצד זאת, הוא נמנע גם מלפסוק פיצויים לטובת המשיבים.

6.        להשלמת התמונה יצוין, כי בפסק דינו דחה בית משפט השלום את טענת המבקש שעלתה במהלך המשפט לפיה מי שמכר את הדירה למנוח היה מאיר, וכי המבקש רק שימש כמיופה כוחו של מאיר בעסקה. בית משפט השלום הצביע על כך שטענה זו סותרת את עדותו של המבקש וכן את האמור בכתב ההגנה שלו.

7.        המבקש הגיש ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום. בד בבד, הוא הגיש לבית המשפט המחוזי גם בקשה לעיכוב ביצוע של פסק דין זה. בבקשה נטען, בין היתר, כי פסק דינו של בית משפט השלום ניתן בחוסר סמכות, מאחר שעסקינן בתובענה לביטול הסכם מכר מקרקעין אשר צריכה להתברר בבית המשפט המחוזי. לגופם של דברים, המבקש טען כי כלל לא היה המוכר של הדירה, ולכן לא היה מקום לנקוט בצעדים של ביטול ההסכם כלפיו. לשיטתו, מעורבותו בהסכם הסתכמה בהיותו מיופה כוח של אחיו מאיר, ועל כן אין מקום להטיל עליו את החובות הנובעים מהסכם המכר, ואף אין להעביר לידיו את ההחזקה בדירה שהוא אינו בעל הזכויות בה. המבקש הוסיף וטען כי בית משפט השלום לא ייחס כל משקל לכך שהמשיבים התעכבו בהגשת התובענה לביטול ההסכם.

8.        בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה לעיכוב ביצועו של פסק הדין. באשר לסוגיית הסמכות, בית המשפט המחוזי ציין כי אף שטענת המבקש "אינה קלוטה מהאוויר" היא לא הועלתה על-ידיו בפני בית משפט השלום ועל כן הוא מנוע לכאורה מלהעלותה לראשונה בערעור. באשר למאזן הנוחות, בית המשפט המחוזי הצביע על כך שלא מדובר בהליך בלתי-הפיך וכי המבקש לא הוכיח כי לא יוכל לגבות את הכספים שבהם חויב אם יתקבל הערעור שהגיש. בנוסף לכך, בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי טענתו של המבקש כי הוא אינו המוכר נוגדת לכאורה את הממצאים של בית משפט השלום ואף את עדותו של המבקש עצמו במהלך המשפט.