רע"א 706/15 המועצה המקומית באר יעקב ואח' נ' עו"ד מרדכי שלו-המנהל המיוחד של העמותה ואח'

           בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כבוד השופטת ע' וינברג-נוטוביץ) מיום 14.1.2015 בה נדחתה בקשת המבקשים לביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד.

1. ביום 19.11.2013 הוציא בית המשפט המחוזי צו לפירוק העמותה לניהול הכדורגל בבאר יעקב (להלן: העמותה). הצו נכנס לתוקפו ביום 15.1.2014, והמשיב 1 מונה לשמש כמנהל מיוחד של העמותה (להלן: המנהל המיוחד). במהלך חודש מרץ 2014 ביקש המנהל המיוחד מבית המשפט להמשיך את הפעלתה הגרעונית של העמותה עד לקבלת כספים להם היא זכאית ממקורות שונים ובכללם תמיכה תקציבית של המבקשת 1, המועצה המקומית באר יעקב (להלן: המועצה). באותו החודש קיים בית המשפט דיון בבקשה אליו התייצב המבקש 2, ראש המועצה (להלן: ראש המועצה) אשר טען כי המליץ לוועדת התמיכות של המועצה להעביר לעמותה 350,000 ש"ח בארבעה תשלומים שווים, וכי התשלום הראשון ישולם לאלתר. עוד הוסיף ראש המועצה כי ועדת התמיכות עתידה להתכנס בתוך שבוע ימים והצהיר לפרוטוקול כדלקמן:

"על מנת להוכיח רצינות ואמון בכך שוועדת התמיכות אכן תאשר את התקציב כפי שהבאתי לידיעת ביהמ"ש, ולאחר מספר חודשי פעילות שהמועצה נתנה תמיכה לפעילות העמותה, ולאחר שבימ"ש הבהיר לי כי ללא התחייבות כאמור תופסק פעילות העמותה שהמועצה רואה בה חשיבות גבוהה, אני מתחייב שהמועצה תישא בהוצאות ההפעלה לפחות החל מיום 1.3.2014 ועד להחלטת ועדת התמיכות." (שורות 25-21 בעמוד 6 לפרוטוקול הדיון מיום 27.3.2014).

           בית המשפט המחוזי נעתר לבקשת המנהל המיוחד להפעלה גירעונית של העמותה עד לדיון שיתקיים ביום 6.4.2015, לאחר כינוס ועדת התמיכות של המועצה וציין בהחלטתו כי אישור זה ניתן לאור התחייבותו של ראש המועצה במהלך הדיון. ביום 10.4.2014 עדכן המנהל המיוחד את בית המשפט כי ועדת התמיכות החליטה לאשר תקציב בסך של 300,000 ש"ח להפעלת העמותה וביקש להתיר לו להפעיל את העמותה עד להחלטה אחרת. בהחלטתו מיום 11.4.2014 אישר בית המשפט את ההפעלה והתנה זאת בכך שלא ייווצר גירעון בקופת העמותה.

2. למרות החלטת ועדת התמיכות, העבירה המועצה לעמותה 70,000 ש"ח בלבדוביום 21.8.2014 ביקש המנהל המיוחד מבית המשפט להורות למועצה להעביר אליו את יתרת הכספים. עוד ביקש המנהל המיוחד להורות לראש המועצה, למנכ"לית המועצה דאז, המבקשת 3, ולחשב המלווה למועצה, המבקש 4, להביא באופן אישי לכך שהמועצה תמלא אחר התחייבותה ותעביר את יתרת התשלום. בהחלטתו מיום 24.8.2014 הורה בית המשפט למבקשים להשיב לבקשה בתוך עשרה ימים, ובהמשך נעתר לבקשתם למתן ארכה להגשת התגובה עד ליום 18.9.2014. המבקשים לא הגישו את תגובתם גם במועד הנדחה וביום 30.9.2014 קיבל בית המשפט את בקשת המנהל המיוחד ליתן החלטה בבקשה בהעדר תגובת המבקשים והורה למועצה להעביר 240,000 ש"ח לידי המנהל המיוחד. כמו כן חייב בית המשפט את המבקשים 4-2 לבצע את כל הפעולות הדרושות לשם העברת הכספים, בתוך שבעה ימים (להלן: ההחלטה הראשונה)).

3. סמוך לאחר מכן, ביום 6.10.2014, עתרו המבקשים לביטול ההחלטה הראשונה. לטענת המבקשים תגובתם לבקשת המנהל המיוחד לא הוגשה במועד נוכח עומס כבד בו היו נתונים לצורך יישום תכנית ההבראה של המועצה ובשל חופשת ראש השנה. עוד טענו המבקשים כי כיוון שמונה למועצה חשב מלווה קוצצו תמיכות המועצה בשליש והיא תוכל להעביר 200,000 ש"ח בסך הכל, וכן טענו כי יתרת הסכום תועבר כאשר מצבה הכלכלי יאפשר זאת. בהקשר זה נטען כי המועצה רשאית להפחית ולעכב את סכומי התמיכות שהיא מעניקה לגורמים שונים אם מצבה הכלכלי אינו מתיר לה לעשות כן. המנהל המיוחד, הכונס הרשמי ורשם העמותות התנגדו לבקשה ובית המשפט החליט לקיים בה דיון ביום 6.1.2015. טרם קיום הדיון, פנתה המבקשת 3 וביקשה להחליף את תצהירה התומך בתגובת המועצה בתצהיר גזבר המועצה וכן ביקשה לדחות את מועד הדיון. בית המשפט דחה את הבקשה והורה למבקשת 3 להתייצב במועד שנקבע ולהיחקר על תצהירה. המבקשת 3 לא מילאה אחר הוראות בית המשפט ובמועד שנקבע לדיון לא התייצבה להיחקר על תצהירה.

4. בהחלטתו מיום 14.1.2015 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לביטול ההחלטה הראשונה, וקבע כי לא נפל במקרה דנן פגם שיצדיק את ביטולה מחובת הצדק, הואיל ואין מחלוקת כי הן בקשת המנהל המיוחד והן החלטת בית המשפט המורה על הגשת תגובה הומצאו למבקשים, ואף ניתנה להם, לבקשתם, ארכה להגשתה. בית המשפט הוסיף וקבע כי הנימוקים שפורטו בבקשה אינם מצדיקים את ביטול ההחלטה אף לא משיקולים שאינם נוגעים לחובת הצדק. בהקשר זה ציין בית המשפט כי המבקשים לא הציגו הסבר המניח את הדעת לאי הגשת התגובה מטעמם וכי עומס עבודה וחופשת חג אינם מהווים, כך נקבע, צידוק לאי הגשת התגובה במועד ולאחר הארכה שניתנה. המבקשים אף לא טרחו להגיש בקשה נוספת להארכת מועד להגשת תגובתם טרם מתן ההחלטה הראשונה והוסיפו להתנהל באופן המזלזל בבית המשפט ובהחלטותיו בכך שלא התייצבו לדיון בבקשה תוך דגש על אי התייצבות המבקשת 3, המצהירה מטעמם, למרות החלטה מפורשת שניתנה בעניינה. אשר לסיכויי ההגנה קבע בית המשפט המחוזי כי מדובר בסיכויים נמוכים שכן טענתם המרכזית של המבקשים לפיה המועצה אינה יכולה לעמוד בהתחייבותה נוכח מצבה הכלכלי, היא טענה שבעובדה שלא הוכחה בהעדר התייצבות המצהירה. בית המשפט הוסיף כי גם אם ניתן להוכיח טענה זו, אין בכך כדי להועיל למבקשים נוכח אישורה של ועדת התמיכות לתקצוב העמותה בסך של 300,000 ש"ח ומשום שהטענה שהועלתה ולפיה תקציב התמיכות בעמותה קוצץ בשליש ל-200,000 ש"ח, לא נתמכה באסמכתא כלשהי ומכל מקום גם הסכום המופחת לא הועבר לעמותה.

           אשר לטענת המבקשים כי למועצה מונה חשב מלווה והדבר מהווה שינוי נסיבות בגינו יש לאפשר למועצה לחזור בה מהחלטתה להעניק לעמותה 300,000 ש"ח, קבע בית המשפט כי ראש המועצה לא הזכיר בפני בית המשפט את קיומו של חשב מלווה ולא הבהיר כי ייתכן קיצוץ בתמיכה שתוענק לעמותה, ככל שזו תאושר. בית המשפט הוסיף כי במועד בו התכנסה וועדת התמיכות, היה ידוע על מינוי החשב המלווה ועל יישום תכנית ההבראה, ומשכך יש לדחות את טענת המבקשים על שינוי בנסיבות ומינוי החשב המלווה אינו מבטל את התחייבות המועצה. בית המשפט ראה להדגיש בהקשר זה כי לו היה מובא לידיעתו שמונה למועצה חשב מלווה או כי קיים חוסר וודאות בהעברת התמיכה לעמותה, לא היה מאשר את הפעלתה. עוד נקבע כי טעם נוסף התומך בדחיית הבקשה הוא הסתמכותו של המנהל המיוחד על הבטחות המועצה והעומד בראשה, והעובדה כי נטל התחייבויות חדשות ובהן תשלום לעובדי העמותה ושינה את מצבה לרעה. אשר לטענת המבקשים לפיה ראש המועצה אינו רשאי לחייב את המועצה, קבע בית המשפט כי טענה זו לא נזכרה בבקשת הביטול והועלתה לראשונה במהלך הדיון. עוד נקבע כי פרט להיותה הרחבת חזית אסורה אין בה ממש גם לגופה, שכן ועדת התמיכות אישרה את התחייבות ראש המועצה. בית המשפט דחה אפוא את בקשת המבקשים וחייב אותם בתשלום שכר טרחה והוצאות משפט בסך 5,000 ש"ח.