רע"א 7056/14 פלוני נ' קצין התגמולים

1.        לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 13.7.2014 (ע"ו 25603-02-14, השופט כ' מוסק). בית המשפט המחוזי דחה ערעור שהגיש המבקש על החלטתה בעניינו של הוועדה הרפואית העליונה לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) התשי"ט-1959 [נוסח משולב] (להלן: חוק הנכים) מיום 9.12.2013.

רקע והליכים קודמים

2.        המבקש, יליד 1965, נפצע בשנת 1988 בתאונת דרכים במסגרת שירותו הצבאי. בגין פציעה זו הוכרה למבקש נכות על פי חוק הנכים. זמן רב לאחר פציעתו אובחן המבקש כסובל מתסמונת הפיברומיאלגיה (המאופיינת בכאבים בנקודות רבות בגוף וסימפטומים נוספים המקשים על התפקוד). תסמונת זו הוכרה על ידי המשיב ככזו שנובעת מן הנכות שהוכרה קודם לכן (היינו מן הפגימה המוכרת על פי תקנה 9 לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגות נכות), התש"ל-1969 (להלן: תקנות הנכים)). אחוזי הנכות שיש לקבוע למבקש בגין תסמונת הפיברומיאלגיה נדונו בעבר בפני כמה ועדות רפואיות וכן בבית המשפט המחוזי בהליך של ערעור על החלטה של הוועדה הרפואית העליונה. לאחר הליכים אלו הועמדה הנכות המשוקללת של המבקש על 40%.

3.        ביום 25.3.2012 הגיש המבקש בקשה להכרה גם בפגימה נפשית שנגרמה לו על-פי הטענה מתסמונת הפיברומיאלגיה. ביום 5.9.2012 דחתה הוועדה הרפואית את בקשתו זו. המבקש הגיש ערעור על החלטה זו לוועדה הרפואית העליונה. הוועדה הרפואית העליונה ציינה כי התרשמה שהמבקש אמנם סובל ממצוקה נפשית, אך לא כזו החורגת מן המאפיין את החולים בפיברומיאלגיה. הוועדה הרפואית העליונה התייחסה בהחלטתה לכך שאצל המבקש נמצאה רמה מסוימת של תפקוד עצמאי, וציינה כי בבדיקה שערכו פסיכיאטרים חברי הוועדה הם התרשמו מקיומו של קושי נפשי, להבדיל מתסמינים של דיכאון קליני.

4.        על החלטה זו הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי (ע"ו 44067-04-13, השופט כ' מוסק). בית המשפט המחוזי קיבל את ערעורו של המבקש בפסק דינו מיום 9.7.2013 (להלן: פסק הדין הראשון).

5.        בפסק דינו נדרש בית המשפט המחוזי לתקנה 4 לתקנות הנכים, המורה כי "דרגת הנכות הקבועה לצד כל פגימה גופנית כוללת גם את התגובה הנפשית הנובעת ממנה", בכפוף לכך שהוועדה הרפואית"רשאית לקבוע דרגת נכות נוספת עבור התגובה הנפשית, כמפורט בסעיף 34 לתוספת, אם מצאה כי התגובה הנפשית חורגת בעוצמתה מזו ההולמת את אותה פגימה". בית המשפט המחוזי הוסיף וציין, כי לפי סעיף 34 לתוספת לתקנות הנכים רשאית הוועדה הרפואית לקבוע 5% נכות נוספים בגין הפרעה נפשית גם במקרה של כושר תפקודי תקין, ואחוזי נכות גבוהים יותר בהתאם להיקף הפגיעה בכושר התפקודי, כמפורט בסעיף. בית המשפט המחוזי קבע כי הוראות אלה מחייבות הנמקה רחבה, כיוון שהן מבוססות על אבחנה דקה, שעניינה השאלה האם התגובה הנפשית חורגת מזו ההולמת את הפגימה המוכרת (אף אם כושר התפקוד תקין). בהמשך לכך, קבע בית המשפט המחוזי כי ההנמקה שנתנה הוועדה הרפואית בעניינו של המבקש אינה מספקת, וכי עליה להתייחס גם למסמכים הרפואיים שהובאו בפניה ולהביע את עמדתה לגבי האמור בהם. אשר על כן, הדיון הוחזר לוועדה הרפואית העליונה שתנמק החלטתה תוך התייחסות לדברים אלו.

ההליכים שביסוד הבקשה

6.        בעקבות פסק דין זה, הוחזר הדיון לוועדה הרפואית העליונה, שקיימה דיון נוסף בעניינו של המבקש ביום 9.12.2013. בסופו של הדיון נתנה הוועדה הרפואית העליונה את החלטתה הנוספת, העומדת ביסוד הבקשה דנן.

7.        הוועדה הרפואית העליונה דחתה את ערעורו של המבקש וקבעה בשנית כי תלונותיו במישור הנפשי אינן חורגות מן המקרה הרגיל שאליו מכוונת תקנה 4 לתקנות הנכים. הוועדה הרפואית העליונה נימקה החלטתה זו בכך שהפיברומיאלגיה עצמה משלבת תסמינים של גוף ונפש. הוועדה הרפואית העליונה הוסיפה וציינה כי התרשמה בבדיקה הפסיכיאטרית שערכה למבקש מקיומה של מצוקה, אך לא כזו שחורגת "ממה שניתן לצפות", כלשונה. הוועדה הרפואית העליונה ציינה כי עיינה במכתבים שהגיש המבקש מטעם עובדים סוציאליים שעמם היה בקשר, וקבעה כי אלו אכן הצביעו על קשיים, אך לא על מחלה נפשית או מצב נפשי מוגדר.