רע"א 6830/15 פלוני נ' פלוני

השופט נ' סולברג:

1. האם על בית המשפט לקיים דיון בבקשה למתן סעד זמני בתובענה, גם מקום בו דינה להידחות על הסף?

2. בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט א' טובי) מיום 16.8.2015 בת"א 52847-12-14, בה נדחתה בקשת המבקשים למחיקת כתב ההגנה שהגישו המשיבים, ונדחתה גם בקשתם למתן סעדים זמניים.

רקע

3. המשיבה 4 (להלן: "החברה") היא חברה פרטית משפחתית, המנוהלת על-ידי המשיב 3, מייסד ומנכ"ל החברה, ושני ילדיו, המשיבה 1 והמשיב 2, המועסקים בחברה כסמנכ"ל הנדסה וכסמנכ"ל כספים ותפעול (להלן, במאוחד: "המשיבים"). המשיבים מחזיקים במצטבר בכ-70% ממניות החברה. המבקש 1 (להלן: "המבקש") היה נשוי לאחותם המנוחה של המשיבים 1-2 ובתו של המשיב 3, אשר נפטרה בדמי ימיה לאחר מאבק במחלה קשה. לאחר פטירתה ירשו המבקש וילדיו הקטינים, המבקשים 2-4, את מניותיה, ששיעורם מגיע לכ-30% ממניות החברה. המבקש הועסק בעבר בחברה באופן זמני, אך כיום אינו קשור עוד לפעילותה.

4. ביום 24.12.2014 הגישו המבקשים תביעה לסעד הצהרתי ולמתן צווי עשה נגד החברה והמשיבים. בכתב התביעה נטען כי המשיבים מנהלים את ענייניה הכספיים של החברה במחשכים ובאופן מקפח ומפלה. בין היתר נטען כי המשיבים 'מושכים' לעצמם משכורות עתק אשר אינן עולות בקנה אחד עם המקובל בתעשיה, הביאו לרכישת מכוניות שרד מפוארות ויוקרתיות לשימושם על חשבון החברה, וכן כי הם נוהגים להעמיס על החברה הוצאות אישיות שונות ורבות. עוד טענו המבקשים כי לחברה יתרות מזומנים עודפות בסך של כ-21 מיליון ₪, ואף על-פי כן המשיבים נמנעים מחלוקת דיבידנד לבעלי המניות, במטרה לפגוע בזכויותיהם של המבקשים כבעלי מניות מיעוט, ובנוסף לכך לא מסרו למבקשים את חלקם בדיבידנדים שכבר חולקו. כמו כן נטען כי המשיבים סרבו למסור מידע ומסמכים למבקש, וגם דחו את דרישתו למינוי דירקטור מטעמו ורואה חשבון מבקר לחברה. על יסוד כל אלה עתרו המבקשים להצהיר על כך שהמשיבים מנהלים את החברה בדרך שיש בה כדי לקפח את זכויותיהם; להורות על מינוי דירקטוריון חדש לחברה אשר יכלול גם דירקטור מטעם המבקשים, וכן כי ימונה לה מנכ"ל חיצוני; כי ימונה רו"ח חוקר לחברה אשר יבדוק את התנהלותה הכספית, וכן כי יתרות מזומנים עודפות של החברה יחולקו כדיבידנד לבעלי המניות. כמו כן טענו המבקשים כי הם זכאים לעיין במסמכי החברה מכוח הוראות חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים") וחוק החברות, תשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות"), וזאת לצורך בחינת התנהלותה הכספית של החברה וכדי להסיר את הקיפוח.

5. המשיבים הכחישו את טענות המבקש מכל וכל, וטענו כי אין מדובר אלא בניסיון בוטה מצידו להתעשר על חשבון קופת החברה, שבפעילותה איננו מעורב. לגוף העניין נטען כי התנהלותה הכספית של החברה נעשית ללא מתום, כי המשכורות המוענקות למשיבים הן סבירות וראויות וכי החברה איננה נושאת בהוצאות מיוחדות. בנוגע לחלוקת דיבידנדים טענו המשיבים כי זו נעשית על-פי החלטת האסיפה הכללית לאחר קבלת המלצה מהדירקטוריון, וזאת בהתאם לצרכיה העסקיים של החברה ותכניות ההשקעה של יתרות המזומנים שברשותה. אשר לזכות העיון במסמכים נטען כי אין למבקש זכות לעיון כללי במסמכי החברה, זולת זו הנתונה לו בהתאם לסעיפים 184-185 לחוק החברות. עוד נטען כי דרישת המבקש לעיון במסמכים נוספים היא חסרת תום לב ונעשית על מנת להשיג סודות מסחריים של החברה שבהם יוכל לעשות שימוש לרעה נגד אינטרס החברה ובמטרה לסחוט ממנה כספים נוספים.

6. הצדדים ניהלו הליכים מקדמיים בתובענה וביום 29.3.2015 ניתן צו לגילוי מסמכים הדדי לביצוע בתוך 30 יום. ביום 19.6.2015 הגישו המבקשים בקשה למחיקת כתב ההגנה של המשיבים בהתאם לתקנה 122 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), וזאת בטענה כי לא קיימו את צו גילוי המסמכים שניתן, וכן כי לא נענו לפניית המבקשים להשיב לשאלון ולבקשה לגילוי ועיון ספציפי במסמכים, או למסירת פרטים נוספים בהתאם לתקנה 65 לתקנות. בתגובה טענו המשיבים כי המבקשים הפרו גם הם את הצו שניתן, לא עמדו במועדים הנקובים בו, וכי לגופו של עניין שלחו למבקשים העתקים של חלק מהמסמכים, ובהם: דוחות כספיים של החברה, פרוטוקולים של האסיפות הכלליות, מרשם בעלי המניות, תלושי שכר של המבקש ואישור העברות בנקאיות של חלוקת דיבידנדים. לפיכך, כך נטען, מדובר בבקשה שהיא בקשת סרק, שהרי כל המסמכים ממילא מצויים בידי המבקשים. אשר למסמכים הנוספים שנדרשו, ובהם מסמכים הנוגעים לעסקאות שנעשו בין החברה לבין המשיבים, תדפיסי חשבונות בנק של החברה, רשימת עובדי החברה ומשכורתם ועוד, טענו המשיבים כי העיון בהם הוא חלק מהסעדים המבוקשים בתובענה, כי למבקשים אין זכות קנויה לעיין בהם, וכי מכל מקום הם אינם רלבנטיים לטענות שהועלו בכתב התביעה. המבקשים השיבו לתגובת המשיבים וטענו כי הם נכונים לשמור על סודיות המסמכים שהעיון בהם התבקש, וכי הדבר לא יגרום נזק למשיבים. עוד טענו המבקשים כי לבעל מניות שהוא צד להליך אזרחי עומדת זכות לגילוי המסמכים הנדרשים מכוח התקנות, בהתחשב במגמה המרחיבה בפסיקה בסוגיה זו.

7. ביום 12.7.2015 הגישו המבקשים בקשה נוספת למתן סעד זמני וצו מניעה. בבקשה נטען כי ביום 1.7.2015 התקיימה אסיפה כללית של החברה ביחס לאישור הדוח הכספי לשנת 2014 ומינוי רואה חשבון לחברה. דא עקא, שמטיוטת הדוח שהועברה למבקשים, הכוללת גם מספרי השוואה לשנת 2013, עלה לכאורה כי הדו"ח הכספי לשנת 2013 היה דו"ח כוזב ופיקטיבי אשר הציג מצג שווא של הפסדים לחברה, כשלאמיתו של דבר צמח לחברה באותה שנה רווח משמעותי בסך של כ-4,300,000 ₪. התגלות "דרמטית" זו, כפי שהוגדרה על-ידי המבקשים, איששה את חששם כי המשיבים, בשיתוף רואה החשבון של החברה, הגו תכנית לרוקן את החברה מנכסיה, לנהל את החברה באופן מקפח ולהימנע מחלוקת דיבידנדים, גם במחיר יצירת מצג כוזב ביחס למצבה הפיננסי של החברה. על סמך האמור, ביקשו המבקשים כי ינתן צו לפיו תימנע החברה מביצוע דיספוזיציה בנכסיה מחוץ למהלך העסקים הרגיל, כי תופסק עבודתו של רואה החשבון וכי ימונה לחברה רואה חשבון חוקר בהתאם לסעיף 191 לחוק החברות. עוד ביקשו המבקשים כי המשיבים 1-2 יועברו מכהונתם כדירקטורים בחברה, תחתם ימונה דירקטור מטעם המבקש, וכי תבוטל העלאת השכר המתוכננת למשיבים 1-2. כמו כן עתרו המבקשים לכך שבית המשפט המחוזי יורה על חשיפת כל ספרי החברה ומסמכיה, ועל חלוקת דיבידנד מיידי בסך של 780,000 ₪ למבקשים, שהוא חלקם בדיבידנד שיחולק בשיעור 10% מיתרות המזומנים הפנויות של החברה. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה לדיון דחוף, וקבע כי זו תידון במסגרת קדם- המשפט שנקבע יומיים לאחר מכן, ביום 14.7.2015.

8. דיון קדם-המשפט נסב בעיקרו על הבקשה לגילוי מסמכים, ובמסגרתו חזרו הצדדים על טענותיהם. בסיומו של הדיון הודיעו המשיבים כי יגישו תגובה מטעמם לעניין הבקשה לסעד זמני, מאחר שזו הגיעה לידיהם אך יום קודם לכן. בית המשפט המחוזי החליט כי עליהם לעשות כן בתוך 20 יום, וכי לאחר קבלת תגובת המשיבים תינתן החלטה. המועד האמור נקבע בתוך ימי פגרת הקיץ, אך בהחלטה לא נקבע כי ימי הפגרה יבואו במניין. תגובה מטעם המשיבים לא הוגשה. לפיכך הגישו המבקשים ביום 12.8.2015 בקשה דחופה לשופט תורן לקביעת מועדים חדשים להגשת תגובה ולדיון.