רע"א 62767-12-15 צ.ל.ע.ציוד לעבודות עפר בע"מ נ' דוכאל בע"מ ואח'

1.לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, אני סבורה כי אין היא מצריכה תגובה ודינה להידחות.

2.עסקינן בבקשה המשיגה כנגד החלטת בית המשפט קמא מיום 31/12/15 בת.א 20142-12-14 (להלן: "ההחלטה"). בהחלטה נדחתה בקשת המבקשת לחייב המשיבות להפקיד ערובה להבטחת תשלום הוצאות שאפשר ויגרמו למבקשת בהליך, במסגרתו ניתנה ההחלטה. המדובר בבקשה שהוגשה לפי סעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט – 1999, והסתמכה על קשייהם הכלכליים של המשיבות, דבר שהמשיבות הודו בו, במהלך ניהול ההליך.

3.בהחלטה קבע בית המשפט קמא כי אכן קיים חשש בדבר יכולתן הכלכלית של המשיבות, ואולם איזון נכון כנדרש, על פי הפסיקה שצוטטה בהחלטה, של האינטרסים הנוגדים לרבות ובמיוחד הצורך להבטיח גישה לערכאה לבל מחייבת המסקנה כי לא הוכחו בנסיבות העניין נסיבות המצדיקות חיוב המשיבה בהפקדת ערובה. נקבע כי סיכויי התביעה שהגישו המשיבות כנגד המבקשת אינם כה נמוכים, דבר שרק הוא היה מצדיק קביעה כי קיימות נסיבות חריגות המצדיקות הטלת חיוב בהפקדת ערובה.

4.בבקשה משיגה המבקשת כנגד הפעלת שיקול דעת זה של בית המשפט קמא וטענה כי בית המשפט התעלם מטענות כבדות משקל שהועלו על ידי ב"כ המבקשת. כך למשל טענה כי תביעת המשיבים כנגדה התיישנה, וטענות לעניין העדר עילה, שיהוי, ונזק ראייתי.

5.לאחר שבחנתי העניין אני סבורה כי החלטת בית המשפט קמא ראויה, מנומקת וסבירה ואין להתערב בה.

6.כלל הוא כי אין ערכאת הערעור מחליפה שיקול דעתה בשיקול דעת הערכאה המבררת וגם לו דעתי כערכאה מבררת אולי הייתה שונה הרי אם ההחלטה הרלוונטית היא החלטה סבירה ומנומקת, שניתנה תוך הפעלה ראייה של שיקול דעת הערכאה המבררת אין מקום לשנותה. זהו בדיוק המקרה דנן.

7.בית המשפט קמא ניתח נכון את המצב המשפטי והפעיל אותו נכון תוך מתן הנמקה מספקת על נסיבות המקרה שלפניו. אף אני סבורה כי בנסיבות המקרה אינן נסיבות חריגות המצדיקות חיוב בהפקדת ערובה, באופן שבו תמנע גישה מלאה לערכאה מהמשיבות.

8.טענת המבקשות כנגד התביעה נגדן יכולות להתברר במסגרת ההליך בין אם בהגשת בקשת ביניים או במסגרת ההליך כולו ובמסגרת פסק הדין הסופי. אין די בטענות אלו כדי להצדיק חיוב הטלת ערובה להבטחת תשלום הוצאות.

9.יצוין כי אין באמור בהחלטה זו ובהחלטת בית המשפט קמא לקבוע כי דין הטענות של המבקשת כנגד התביעה שהוגשה נגדה להידחות. מדובר רק באמירות המעדיפות בירור לגופו של עניין של טענת הצדדים על פני הכשלת הבירור בדרך של חיוב בהפקדה הוצאות אי סילוק על הסף.