רע"א 62649-02-15 דוידוב נ' ברגיג

1.בפניי בקשת רשות ערעור שהוגשה על ידי עו"ד עופר דוידוב (להלן "המבקש"), על החלטת בית משפט השלום בחיפה (כבוד הרשמת הבכירה גילה ספרא-ברנע), שניתנה ביום 18/02/15 במסגרת תיק תא"ק 2598-01-15 לפיה ביטל בית משפט קמא צו עיקול זמני שניתן במעמד צד אחד בהחלטה מיום 05/01/15.

2.מבקשת רשות הערעור עולה, כי המערער, שהינו עו"ד במקצועו הגיש כנגד מר בכור ברגיג (להלן: "המשיב") תביעה כספית על סך של 37,082 ₪ בסדר דין מקוצר, שעניינה בחיוב המשיב בתשלום שכר טרחה בגין שירותים משפטיים שסיפק לו המבקש בתיק שעניינו סכסוך בין המשיב לגרושתו.

לאחר הגשת התביעה, הגיש המבקש בקשה לעיקול זמני במעמד צד אחד על כספים המגיעים למשיב בחלוקת התמורה ממכירת דירת מגורים משותפת למשיב ולגרושתו לפי החלטת רשם ההוצל"פ בנצרת מיום 28/12/14 עד לגובה סכום התביעה.

3.ביום 05/01/15 נענה בית משפט קמא לבקשת המבקש למתן צו עיקול זמני במעמד צד אחד בכפוף להפקדת ערבות צד ג' ללא הגבלה בסכום.

4.בעקבות מתן הצו, הגיש המשיב בקשה לביטול העיקול הזמני. דיון בבקשת המשיב התקיים ביום 18/02/15 במסגרתו נחקרו המבקש והמשיב על תצהיריהם והצדדים סיכמו טיעוניהם בעל פה.

5.לאחר שמיעת טענות הצדדים וחקירותיהם, מצא בית משפט קמא לנכון לבטל את העיקול הזמני. בית משפט קמא קבע בהחלטתו, כי לא נסתרה טענת המשיב לפיה אינו חתום כלל על הסכם שכר הטרחה מיום 22/09/11 שהוא הבסיס לכתב התביעה ומהווה את הראיות לכאורה לעילת התביעה. בהקשר זה ציין בית משפט קמא כי החתימה המופיעה על ההסכם שהציג המבקש נחזית כשונה מחתימתו של המשיב. לעמדתו של בית משפט קמא היה על המבקש שערך את המסמך לשים לב לכך עוד בשנת 2011.

כן הפנה בית משפט קמא, לשני תיקונים שנעשו על גבי המסמך, האחד לעניין גובה שכר הטרחה והגשת הערעור שתוקן לסכום של 10,000 ₪ והשני עניינו בגובה שכר הטרחה באחוז ממחיר המכירה שתוקן ל-2% וזאת בהעדר חתימה של המשיב בצד התיקונים בכל צורה שהיא. בנוסף, ציין בית משפט קמא, כי בכתב התביעה רשום כי מצורפות חשבוניות עסקה להסכם, ואולם אלה לא צורפו ואף לא הובהר במסגרת הדיון מה הסכום ששילם המשיב עבור הגשת הערעור.

לעמדת בית משפט קמא הסממנים שפורטו מצטרפים להטלת ספק ניכר בזכות התביעה ובראיות לכאורה לתביעה, ולגישתו די בכך כדי להביא לביטול העיקול הזמני. למען הזהירות ציין בית משפט קמא, כי לא הוכחה גם הכבדה על ביצוע פסק הדין.

עוד ציין בית משפט קמא, כי העובדה שהמשיב שילם בשנת 2011 סכום של 6,000 ₪ וסבר שבכך הוא סיים את התשלום עבור הגשת הערעור ולא קיבל דרישה לתשלום נוסף עד לסוף שנת 2014, אינה מציגה הכבדה חדשה, המצדיקה הטלת עיקול זמני.