רע"א 61411-06-16 ברגרואין רזידנטיאל לימיטד נ' מועצה מקומית פרדס חנה - כרכור

הרקע לבקשה וטענות הצדדים:

בפני בקשת רשות ערעור על החלטת בימ"ש השלום בחדרה (כב' השופטת קרן אניספלד) שניתנה בת"א 54300-08-10 ביום 2.6.16 ובמסגרתה קיבל בימ"ש קמא את בקשת המשיבה בעניין צירוף צדדים שלישיים ודחה את בקשת המבקשת לצירוף התאגיד משאבי מים פרדס חנה – כרכור בע"מ.

המבקשת, חברה יזמית שהייתה בעלת הזכויות במקרקעין שבנדון, החליטה למכור את המקרקעין ולשם רישום זכויות הקונה בטאבו פנתה למשיבה בבקשה לקבלת אישור על העדר חובות בגין המקרקעין. בגין בקשה זו קיבלה המבקשת דרישת תשלום לתשלום אגרות והיטלי פיתוח בסך כולל של כ- 585,407 ₪. המבקשת טוענת כי שילמה את התשלום על מנת לקבל אישור על העדר חובות, כאשר מחצית התשלום שנדרש בוצע על ידי משרד עו"ד צמח שנידר אשר ייצג את המבקשת בעסקת מכירת המגרש, מתוך כספי הנאמנות שהופקדו בידיו. המחצית השנייה שולמה בהמחאה שניתנה על ידי רוכשת הנכס כאשר סכום זה קוזז מסכום התמורה ששולם בגין הנכס בהתאם להסכם המכר. לאחר התשלום פנתה המבקשת למשיבה בפנייה בה שטחה טענותיה לעניין חיובה בהיטלי הפיתוח ומשפניותיה לא נענו הגישה תביעה לבימ"ש השלום בחדרה במסגרתה ביקשה כי בימ"ש קמא יקבל את התביעה ויורה על השבת הכספים ששולמו שכן לטענתה נגבו בניגוד לדין וביתר.

המבקשת טוענת כי בכתב ההגנה המשיבה לא חלקה על העובדה כי המבקשת היא זו ששילמה את דרישת התשלום ולא הגישה כל בקשה לצירוף צדדים שלישיים או ביקשה ארכה לשם כך. נטען כי במסגרת הדיון המקדמי שהתקיים ביום 31.5.11 העלתה המשיבה לראשונה את הטענה כי המבקשת צריכה להסביר מה מעמדה בתביעה שכן לטענת המשיבה לא היא זו אשר נשאה בתשלום דרישת התשלום. נטען עוד כי למרות שבימ"ש קמא אפשר למשיבה להגיש בקשה לעניין הטענה המקדמית ועל אף שבימ"ש קמא האריך את המועד להגשת הבקשה, המשיבה לא הגישה כל בקשה מקדמית והתעלמה מהארכה שניתנה לה. נטען כי במסגרת התצהיר שהוגש מטעם המבקשת היא לא התייחסה לעניין שאלת זהות המשלם שכן סברה כי המשיבה זנחה טענה זו, אך בתצהיר שהוגש מטעמה של המשיבה חזרה על הטענה לפיה המבקשת לא שילמה את דרישת התשלום ולכן אינה זכאית להשבת הכספים. בדיון מקדמי נוסף שהתקיים ביום 24.4.12 קבע בימ"ש קמא כי תוך 14 ימים תודיע המבקשת עמדתה באשר להמשך ניהול ההליך על פי המתווה שנדון בדיון. המבקשת הגישה עמדתה לעניין המשך ניהול ההליך וציינה כי המשיבה לא הגישה בקשה בדבר זכות העמידה של המבקשת, למרות שניתנה לה האפשרות, ולכן היא מנועה מלטעון את הטענה במסגרת התצהיר מטעמה. בנוסף ביקשה המבקשת כי בימ"ש קמא יקבע מועד לשמיעת העדויות בתיק ויקבע כי המשיבה איחרה את המועד שנקבע עבורה להציג טענתה בדבר זכות העמידה של המבקשת או לכל הפחות יאפשר למבקשת לתקן את תצהיריה. בימ"ש קמא קבע כי התיק בשל לשמיעת הוכחות וקבע כי מקומן של טענות משפטיות בסיכומי הצדדים. התקיים דיון הוכחות בתיק והצדדים הגישו סיכומיהם.

ביום 7.9.14 ניתן פסק דינו של בימ"ש קמא אשר דחה את תביעת המבקשת עקב טענת העדר זכות עמידה שהעלתה המשיבה. המבקשת ערערה על פסק הדין לביהמ"ש המחוזי בחיפה במסגרת ע"א 21619-10-14, שם התקבלו טענות המבקשת ובוטל פסק דינו של בימ"ש קמא. ביהמ"ש המחוזי הורה על החזרת התיק לבימ"ש קמא לצורך בירור טענת העדר זכות העמידה של המבקשת וכן לצורך בירור טענת המבקשת בדבר אי חוקיותו של התשלום שנדרש ממנה. תצהירי הצדדים הוגשו והצדדים התייצבו לקדם משפט שבמסגרתו הסכימו על תיקון כתבי טענותיהם כך שנרשם כי המבקשת היא זו ששילמה את התשלומים שהשבתם מתבקשת, חציים באמצעות משרד עו"ד שניידר מתוך כספי הנאמנות שהופקדו וחציים על ידי הרוכשת כאשר הסכום ששולם על ידה קוזז מסכום התמורה עבור המקרקעין. כתב ההגנה תוקן כך שבמסגרתו הוכחשו טענות אלו של המבקשת. בימ"ש קמא קבע מועד לשמיעת חקירות נגדיות של המצהירים. ביום 14.4.16, טרם קיום דיון ההוכחות, הגישה המשיבה בקשה לצירוף צדדים שלישיים ובה ביקשה לצרף את רוכשי הקרקע כצדדים שלישיים. המבקשת התנגדה לצירוף הצדדים השלישיים ולחילופין ביקשה לצרף צדדים נוספים מטעמה.

בהחלטתו קבע בימ"ש קמא כי לנוכח האמור בתשובת המשיבה לתגובת המבקשת אין מקום לחייב אותה לשגר הודעה גם למשאבי מים פרדס חנה כרכור. בימ"ש קמא קיבל את בקשת המשיבה והורה למשיבה להגיש את ההודעה לצדדים שלישיים. נקבע כי המשיבה לא השתהתה בהגשת הבקשה וכי רק לאחר מתן פסק הדין בערעור ולאחר תיקון כתב התביעה נוצר הצורך של המשיבה לשקול כיצד עליה להתמודד עם הסיכון הטמון בחשיפתה לתשלום כפול לגורמים שונים ולהגיש את הבקשה על מנת למנוע את הסיכון.

המבקשת טוענת כי שגה בימ"ש קמא עת קבע כי הבקשה שהוגשה על ידי המשיבה אינה לוקה בשיהוי ואפשר למשיבה לשלוח הודעה לצדדים שלישיים. נטען כי על פי תקנה 220 לתקנות סדר הדין האזרחי, התש"ד – 1984 (להלן: "תקסד"א"), בתובענה רגילה שנפתחת במסירת כתב תביעה והוגש בה כתב הגנה הודעת צד ג' תוגש תוך פרק הזמן שנקבע לנתבע להגשת כתב הגנה ובענייננו התביעה הוגשה ביום 31.8.2010 וכתב ההגנה הוגש ביום 11.11.2010. נטען כי במסגרת כתב ההגנה לא העלתה המשיבה כל טענה בדבר רצונה להגיש הודעת צד שלישי או כל הודעה אחרת ולא התבקשה כל ארכה להגשת הודעה כאמור. נטען כי ככל שחפצה המשיבה להגיש הודעת צד שלישי היה עליה להגיש במועד בו הוגש כתב ההגנה ומשלא הוגשה ואף לא הוגשו בקשות לארכות הרי שחלף המועד להגשתה. כן נטען כי הגשת הבקשה במועד בו הוגשה, לאחר שהתקיימו הליכים בתיק, לרבות דיון הוכחות, סיכומים ומתן פסק דין שבוטל והדיון הוחזר לבימ"ש קמא בסוגיה ספציפית ולאחר שהוגשו תצהירים משלימים וטרם קיום דיון הוכחות נוסף, לוקה בשיהוי כבד ואין להיעתר לה. כן נטען כי המשיבה לא העלתה כל טעם ענייני בגינו יש לאפשר לה עתה להגיש הודעת צד שלישי.

לטענת המבקשת אין לקבל את ההצדקה שמצא בימ"ש קמא על מנת להיעתר לבקשה, דהיינו, שהצורך בהגשת הבקשה נוצר לאחר מתן פסק הדין בערעור ולאחר תיקון כתב התביעה, שכן הצדקה זו לא הועלתה במסגרת הבקשה ואינה עולה בקנה אחד עם התנהלות המשיבה לאורך כל ההליך. כן נטען כי הבקשה להודעת צד שלישי הוגשה כשלושה חודשים לאחר דיון קדם המשפט ואם הסיכון נוצר לאחר הדיון מדוע לא הוגשה הבקשה במועד סמוך לקיום הדיון. כן טוענת המבקשת כי בימ"ש קמא שגה עת התעלם מפסק הדין בערעור ופירש את פסק הדין בצורה שגויה. עוד טוענת המבקשת כי שגה בימ"ש קמא עת לא דן בטענת המבקשת לצירוף חברת משאבי מים פרדס חנה – כרכור כצד שלישי להליך, שכן לטענתה מי שמוסמך היה לדרוש את התשלום בגין אגרת הנחת צינורות זה התאגיד ולא המשיבה. המבקשת טוענת גם כי שגה בימ"ש קמא עת קבע כי יש צורך בהגשת הודעות לצד שלישי על מנת להתמודד עם המציאות שנוצרה. נטען כי למשיבה יש כלים לגבות תשלומים כאלה ואחרים שמגיעים לה כדין וככל שקיימת עילה לחיוב צדדים שלישיים חלף המבקשת, הרי שהמשיבה יכולה כרשות ציבורית לפנות בדרישה לתשלום היטלים למי שחב בהם על פי הדין. נטען כי צירוף צדדים שלישיים יגרום לסרבול ההליך ולבחינה שאינה נדרשת בענייננו ואינה חלק מהתביעה והיא האם על הצד השלישי קמה החובה לשלם את ההיטלים שנדרשו מהמבקשת ושולמו על ידה. כן נטען כי בימ"ש קמא לא התמודד עם טענת המבקשת לעניין סמכות עניינית. נטען כי ככל שבימ"ש קמא יקבע כי המבקשת היא זו ששילמה את הכספים והכספים נדרשו בניגוד למועדים הקבועים בדין ועל כן על המשיבה להשיב את הכספים ששולמו למבקשת ולכן תידרש המשיבה לפנות לאותם צדדים שלישיים "לצורך מילוי קופתה", הצד השלישי אמור להתגונן מול הדרישה במסגרת הליך של עתירה מנהלית ולא בבימ"ש אזרחי.

המשיבה טוענת כי בקשתה להגיש הודעה לצדדים שלישיים לא הוגשה באיחור אלא הוגשה במועד בו התגלתה למשיבה עילת התביעה כנגד הצדדים השלישיים ולא היה מועד מוקדם יותר בו ניתן היה לעשות כן. נטען כי מראשית ההליך המבקשת לא גילתה פרט מהותי הנוגע לשורש התביעה והוא כי תשלום היטלי הפיתוח לא נעשה על ידה אלא על ידי גורמים אחרים. נטען כי תביעת ההשבה שהגישה המבקשת התבססה על הטענה כי היא זו ששילמה את התשלומים שאת השבתם היא תובעת. נטען כי לאחר שהוגשו ראיות הצדדים התקיים ביום 24.4.12 קדם משפט מסכם בו התבקשה המבקשת להתייחס לפער הלכאורי בין גרסת התביעה ותצהיר העד מטעמה לפיהם היא שילמה את החוב לבין תצהיר מהנדס המועצה בו הובאו הוכחות לכך כי גורמים אחרים שילמו את החוב. בתוך כך הועמדה המבקשת על ידי בימ"ש קמא על הקושי הלכאורי הנעוץ בתביעתה בכל הקשור לאותו נדבך של עילת התביעה שעניינה זהות הגורם המשלם. נטען כי תשובת ב"כ המבקשת הייתה כי נוכח האמור בתצהיר מהנדס המועצה בדבר זהות הגורם המשלם עליה לתקן את כתב התביעה או תצהיר העד מטעמה. נטען כי במעמד הדיון המליץ בימ"ש קמא למבקשת למחוק את התביעה כאשר הגשתה מחדש תותנה בתשלום הוצאות בירור ההליך ובסופו של הדיון ניתנה למבקשת שהות בת 14 יום להודיע עמדתה לעניין המשך ניהול ההליך. נטען כי ביום 22.5.12 הודיעה המבקשת כי הינה עומדת על בירור ההליך על יסוד כתב התביעה שהוגש, מבלי לתקנו ומבלי לבקש להשלים ראיותיה וביקשה לקבוע מועד לשמיעת עדויות. בפסק דינו מיום 7.9.14 קיבל בימ"ש קמא את כל טיעוני המשיבה ודחה את התביעה, כאשר אחד הנימוקים המרכזיים לכך היה סוגיית זהות הגורם המשלם, שאיננו המבקשת.

המשיבה מציינת כי המבקשת הגישה ערעור על פסק דינו של בימ"ש קמא, הערעור התקבל ונקבע כי יש להחזיר את התיק לבימ"ש קמא על מנת לערוך בירור הן בנוגע לטענת העדר זכות העמידה של המבקשת והן בנוגע לטענת אי חוקיות התשלום שנדרש ממנה. נטען כי בעקבות פסק הדין קבע בימ"ש קמא כי על הצדדים להגיש תצהירי עדות ראשית ונקבע מועד לקדם משפט. בקדם המשפט קיבלו הצדדים את הצעת בימ"ש קמא לפיה יתוקן כתב התביעה כך שלאחר הצהרת המבקשת כי היא ששילמה את הסכומים השנויים במחלוקת יובהר כי הם שולמו כאמור בסעיפים 11 – 12 לתצהיר המשלים של העד מטעמה ואילו כתב ההגנה יתוקן במובן זה שתובא הכחשה של טענות אלו. בהמשך אותו דיון ציינה ב"כ המועצה כי היה וייקבע בסופו של יום שיש להשיב סכום כלשהו למבקשת, הגם שהדבר מוכחש על ידה, הרי שהיא תיוותר בגין כך מול שוקת שבורה, שכן התשלומים ששולמו יושבו לגורם שלא שילם אותם ולכן ייתכן ויהיה צורך להגיש הודעה לצד שלישי כנגד הקונות של המקרקעין. נטען כי בעקבות דברים אלה הציע בימ"ש קמא לצדדים הצעה שיהיה בה כדי לייעל את הדיון ושלא נרשמה בפרוטוקול אך נרשם כי אכן הוצעה הצעה להעביר בין הצדדים תיעוד שיהיה בו למקד את הדיון ולייתר את משלוח ההודעה לצדדים השלישיים.